נסיכה במסווה-פרק רביעי

אני מבולבלת מהרגשות שלי.
בכיתי עוד קצת, ואז נכנסתי חזרה לביתי.
החיפושיות הביטו בי בסימן שאלה.
הייתי עייפה כלכך.
ירדתי מהר במפל למטה, והתכסיתי בשמיכה שלי.
רק עכשיו שמתי לב שכל פעם שבאתי לכאן, הבאתי לכאן משהו. כלומר היו לי שם מזרון, כרית, שמיכה, מברשת שיניים וסל כחול וקטן.
פתחתי את הסל.
בתוכו הייתה אבן לבנה וקטנה שנחה בתוך קופסא מרוםדת בצבע סגול.
הוצאתי את האבן וליטפתי אותה.
הרגשת כוח עצומה מילאה אותי.
"הלוואי שלא היה לי כזה קר" לחשתי אל האבן.
כעבור כמה שניות הופיעה לידי שמיכה עבה ורכה. התכסיתי בה ונרדמתי ישר.
-בוקר-
"בוקר טוב חמודות שלי" אמרתי לחיפושיות הקטנות שהאירו לי את הבוקר.
קטפתי לי פרי סגול ואכלתי אותו בתאווה.
אחרי זה שטפתי את פני במי המפל ושתיתי לרוויה.
הרגשתי מצוין.
-רעש-
זה עוד פעם השמוסטין הנודניק הזה ? חשבתי לעצמי. אבל בליבי קיוותי באמת שזה הוא.
עליתי למעלה והסתתרתי בשיחים.
"אדוני מה לעשות עכשיו ?" שמעתי קול דקיק של בחורה.
"אנחנו צריכים לשלוח לכאן חוקרים." שמעתי קול גברי ונמוך.
"אבל אדוני אתה אמ… בטוח שזה אמ… פה ?" שמעתי את הבחורה.
"אני בטוח דייזי ! ושלא תעזי לפקפק בי שוב !!" אמר הגבר בקול תקיף.
"סליחה אדוני…" אמרה הבחורה.
הם יצאו.
מי הם היו ? מה הם מחפשים ?
-רחש-
"מיזה שם ? יש שם מישהו ?" צעקתי.
שום קול אלא נשמע.
ראיתי קווצת שיער בלונדיני מאחורי העץ.
רצתי לכיוון העץ והצצתי מאחוריו.
"מי את ?" שאלתי בפליאה לעומת הילדה הקטנה שעמדה שם.
"קוראים לי רו… אני ברחתי מהבית…" אמרה הילדה הקטנה.
"גם אני ברחתי מהבית…" עניתי בעצב.
"למה את חיה כאן ?" שאלה רו.
"בגלל אבא שלי…" עניתי ולא רציתי להמשיך לדבר.
"מה קרה לאבא שלך ?" התענינה רו.
"אני לא יכולה לומר… זה קשה לי מדי…" אמרתי והתאפקתי לא לבכות. רו ראתה שזה נושא רגיש ועזבה את זה.
"אני אמ… יכולה כאילו… אמ… לגור פה… אמ… כאילו.. אה…. איתך ?" גימגמה רו.
"בסדר, אבל את חייבת לעזור לי במשהו." אמרתי.
"ברור ! מה קרה ?" שאלה רו.
"את חייבת לעזור לי להשיג את מי שמוריד את העצים וחושף את המקום שלנו." אמרתי בנחישות.
"אבל אני יודעת מיזה…." אמרה רו בעצב.
"יופי !! ככה נוכל לעצור אותו !!" אמרתי בשמחה.
"זה אבא שלי…." אמרה רו. קפאתי על מקומי.