ניסיון
"אני נבחרתי מבין כל האזרחים האהובים של המנהיג המדהים שלנו, לבקש מכם כל האנשים שם בחוץ את המעשים הנוראיים האלו, בבקשה תפסיקו. אתם עוד תעשו דבר שלא יהיה ניתן לשנות…." קורניליוס הצליח לפרוץ לשידור והחליף אותו לסרטון של ויקה ואני שמח, אני לא מסוגל להביט בפנים שלה יותר כולם שמחים סביבי לראות את סרטון ה"ניצחון" שלנו ואני לא מסוגל אפילו לחייך, לא עובר יותר מידי זמן לפני שהבירה מצליחה להחזיר לעצמה את השידור ופניה העייפות והפצועות של אקו חוזרות ומפיעות על המסך, אני לא רוצה להסתכל אבל אני מכריח את עצמי.
"הו, תודה לאל באמת! כמה זמן לקח לכם חבורת סתומים! חשבתם שאם הוא מכריח אותי להגיד כמה משפטים אז אני לא קיימת יותר? שאני שייכת לשלטון?! אז תזיזו את התחת שלכם ותבואו לקחת אותי!" והשידור נקטע.
"עכשיו זאת אקו שאני זוכר!" רייבן צעק מקצה החדר, אבל אני פשוט בהיתי במסך בפחד.
היא הייתה שם כל הזמן הזה ואני לא הלכתי להציל אותה. היא עברה את כל הסבל הזה ואני לא הלכתי להציל אותה. היא בסך הכל בת 14 ואני שלחתי אותה למלחמה שלא נוגעת בה ולא החזרתי אותה כשיכולתי. זה היה חודש אחד עקוב מדם שאני לא אצליח להחזיר לתקן. לא בשבילי ולא בשבילה.
חודש.
היא הייתה שם חודש, ואני לא עשיתי כלום.
"היי, זה בסדר עכשיו… אנחנו נחזיר אותה והכל יהיה בסדר…" ויקטוריה חייכה אליי וליזי הצטרפה אליה.
אני יודע שהיא טועה, זה בחיים לא יחזור להיות כמו פעם. היא לא תסלח לי לעולם, וגם אני לא אסלח לעצמי. אבל אני לא יכול להדאיג את ליזי אז אני מחייך אליהן בחזרה ועוזב את החדר בחצי ריצה חצי גרירה.
"היא תסלח לך אתה יודע…" אשטון נשען על הקיר מאחוריי.
"היא סומכת עלייך יותר מידי, היא לא תיתן לשום דבר לפגוע בך." אני ממשיך ללכת ולא מסתכל עליו אפילו.
תגובות (1)
להמשיך