נורמית/ פרק ראשון

אני חייה בעולם מצחיק מעט, אי פעם תהיתם מה יקרה אם לכל אחד יהיה סיפור? פנטזיה, רומנטיקה, מדע בידיוני והרשימה הולכת וממשיכה, כי בעולם שלי זה ככה.
היום שלי התחיל רגיל, התעוררתי, התארגנתי ושמתי את המשקפיים שלי. עליתי לרכבת הרגילה בדרך לבית הספר הרגיל שבו נכנסתי לכיתה הרגילה. עוד יום רגיל לחלוטין.
ואז התחיל השיעור, לכיתה נכנס נער יפיפה, חיוור, עם שיער שחור ועיניים אדומות.
כל הבנות נאנחו בציפייה, ערפד, אחת מהן הולכת להפוך לגיבורה בסיפור רומנטי ולהתמודד עם הנשמה התאומה שלה מול סכנות והזוגיות המסוכנת שבין ערפד לאנושית. הוא הלך במבט קר והתיישב מאחורה, מאחוריי לין, ילדה חיוורת ושקטה שמבלה את רוב זמנה בלקרוא. היא אפילו לא הבחינה בו רק קראה, הוא הרים את קצה השערה שלה והריח.
כן, עוד סיפור רומנטי, מחר הם כנראה יעברו לבית ספר אחר. לכל סיפור יש בית ספר משלו, בית ספר לנערות קסומות, לזוגות לא אנושיים, לקוסמים, לגיבורי על, לאנטי גיבורים, למלכי שדים, לאנשים שרואים אנשים מתים… וככה זה ממשיך פחות או יותר לנצח, יותר מידי לטעמי, כי מה לעזאזל ההבדל בין גיבורי אל לנערות קסומות? זה אותו הדבר!
ואני בבית ספר לנורמים, בית ספר לאנשים רגילים. ואני מרוצה, אני לא רוצה להיות כוכבת פופ, או נערה קסומה, למה לי לסכן את החיים שלי במלחמה נגד כוחות האופל? להציל את העולם? זה כל כך מיותר. ויש מספיק אנשים שיעשו את זה(אני רצינית, יש לוח מודעות לחיפוש גיבורי על ואנשים קסומים כדי להביס איזה שהוא סוג של כוחות רשע שבדיוק התעוררו), כל הבני נוער האלה שעוזבים את הכל, יוצאים למסעות מסוכנים כי הם גילו שהם ילדים של אלים, או נבחרים כדי להציל את העולם, זה לא מיותר?
מי הבן אדם ההגיוני שיעזבו את הכל? רק כדי להילחם, לסכן את חייו ולהיות ׳נבחר׳, לא הבנתם? כשכולם נבחרים למשהו, אף אחד לא נבחר. כשלכולם יש כוחות על טיבעיים פסיכים, זה כבר די טיבעי ורגיל.
אבל למזלי מה שטוב בי הוא שאני רגילה, אין לי זכרונות חסרים, או שאני רואה דברים מוזרים(ההפך בלי משקפיים אני די עיוורת), השיער שלי חום לא בצבע מוזר, או אפילו שחור שיצביע שאני טובה עם אנרגיה אפלה.
העיניים שלי חומות, אני לא יפה באופן מיוחד, או מכוערת, אני רגילה. אם תסתכלו עליי ברחוב לא תזכרו אותי, המבט שלכם פשוט יחלוף. אני מכירה את שני ההורים שלי, שני גיבורים של סיפור פנטזיה די נפוץ. אבא שלי היה נסיך מעולם אחר שזימן את אמא שלי כנערה קסומה לעולם שלו כדי להביס איזה כוחות אופל כל שהם, לא בדיוק אכפת לי, וכשהם ניצחו והתאהבו הוא וויתר על כס המלכות שלו כדי לחזור איתה לעולם שלה, וויתר על הכל בשביל האהבה שלו שרצתה לחזור לעולם שלה. לחשוב שאם דברים היו עובדים אחרת הייתי נסיכה, מצד שני עם שתי אחיות גדולות כנראה שלא הייתי משהו מיוחד.
האחיות שלי, הבכורה זומנה חזרה לעולם של אבא שלי כדי להביס איזה מלך שדים או משהו כזה, ואז הם התאהבו ״כנגד כל הסיכויים״(כאילו זה לא קורה כל סיפור פנטזיה שני). אחותי האמצעית היא נערה קסומה, יום אחד כשהיא עברה בפארק היא נתקלה בסנאי עם כנפיים ועכשיו היא משתנה לנערת היער והנצנצים… לא, לא נצנצים, משהו בסגנון אבל, והיא מגינה על… היערות? כן, זה נשמע הגיוני, נגד מפלצות מכונות או אנשים מוטנטים… משהו כזה. שתיהן מרוצות ונהנות, כמו רוב האנשים בעולם הזה. אבל למה? מה כיף בלסכן את החיים שלך? מה רע בחיים נורמלים?
אז אני נורמית, אני הנורמית הכי נורמלית שתמצאו.
ואני אוהבת להיות אחת כזו.