מקווה שטוב לך שם פרק 12: אח גדול

——ליזטה———
קמתי ממקומי הבטתי בעיניו המוכרות כחולות בשיערו שחור הוא חייך גבוה מושלם, הבטתי בתווי פניו.
"רונן?" הבטתי בו הוא התקרב אליי בוחן את פניי.
"מה קרה ציפית לראות את דניאל?" הוא אמר לי בחצי חיוך.
"לא, פשוט אני לא יכולה להבין מה אתה עושה כאן?" אמרתי מנסה לשמור על קור רוח לא לתת לסערה שבתוכי להשתלט עליי.
"אני חי כאן מעכשיו יש לי עבודה פה את זוכרת?" הוא שאל אותי בחיוך צחקקתי בצחוק. "בטח אתה כמו תמיד האיש העסקים, אז מה התחלת עסק אני מבינה בהצלחה לך." אמרתי בחיוך הוא צחקק הוא חיבק אותי הופתעתי הוא חיבק אותי כך רק פעם אחת שרבתי עם אחיו הטיפש. החזרתי לו חיבוק.
"אני מצטער על אחי הטיפש הוא פגע בך," הוא אמר בקולו המתוק כאח אוהב את אחותו הקטנה ושומר אליה הוא ליטף את שערי ברוך.
"אתה לא אשם חוץ מזה התחלתי דף חדש, אתה תמיד היית ותמיד נשארת ותישאר בשבילי ידיד טוב." אמרתי בחיוך רחב הוא חייך.
"טוב לדעת שאת לא מהאקסיות העצבניות," צחקקתי צחוק קליל הוא שחרר אותי מביט בי.
"כן אני כן עצבנית לא עליך אבל על האידיוט הזה אני מאוד עצבנית ולא כדי לא להתפס בידי אחרת הוא ימצא את עצמו כבר לא בחיים." אמרתי בקולי הפראי שהוא הכיר ולא התרגש ממנו כמו השאר.
"בזה אני חייב להסכים איתך אני בעצמי אחסל אותו עם הוא יתקרב עלייך רק בשביל לפגוע בך, את בשבילי כמו אחות קטנה זוכרת?" הוא אמר לי צוחק ומזכיר לי.
"בטח שזוכרת," אמרתי לו בחיוך הוא החזיק בידי הוא הרים את מבטו רואה את הסימנים על ידי הבעתו התחלפה משעשוע לדאגה וכאב בבט אחת.

—–רונן——
הבטתי בעיניה הכחולות כקרח היא לא השתנתה שיערה השחור היה קצר יותר ממקודם, פניה היו חיוורות כסיד היא נראתה פחות חייכנית היא יותר הפכה לגוש קרח. הבטתי בצלקות הבנתי מה היא עשתה….היא ניסתה להשים קץ לחייה, באותו רגע הבנתי עד כמה דניאל היה מטומטם טיפש זבל רציתי כל כך להרוג אותו על מה שהוא גרם לנערה היחידה שהיה לו קשה להכינס לנשמתה. לא יכולתי שלא לחבק אותה שוב חיבקתי אותה בחוזקה כאילו היתה אחותי הצעירה דינה אחותו התאומה של דניאל, רק שהיא היתה ההפך ממנה, אבל הנערה הזו הזכירה לי אותה.
"ליזט…..אני מצטער הוא חתיכת—" היא התנתקה ממני עיניה בערו.
"תפסיק! אני לא רוצה לשמוע עליו." היא אמרה לי בקול קר רציני.
"ליזט אני מצטער," אמרתי לה. "מה חדש אצלך?" היא חייכה חיוך פראי מעט.
"הופיעו אויבים חדשים ללהקה שלנו הם קוראים לעצמם השמים האדומים הם חושבים שיש להם סיכוי נגדנו." היא אמרה בגיחוך כזה צוחקת.
"אני יודע שאת תחסלי אותם רק עם הקול שלך!" אמרתי לה צחקתי גם.
"מה איתך?" היא שאלה בחיוך.
"אני מתחיל כאן את הייטק החדש שלי כאן, וחוץ מזה משעמם שם מאוד חסר לי אקשן ומישיהי כמוך,"אמרתי לה בחיוך רחב.
"בטח," היא אמרה מצחקקת.
"תשירי משהו ארבה זמן לא שמעתי את קולך," אמרתי לה מקווה לגלות על מה היא עכשיו חושבת.
The faded horizon is drifting further away"
The people all around, decay with suffocation
Continuing to shape the world they clench to all their guns
And surrounded by the hate, I find myself with nowhere to run

I'll bleed out all these tears and take this pain
Maybe the path is fighting in vain
And I can't carry on, I just can't be the one, again
But even if flesh and blood turns against me so
The fire inside, I'll never know

To go so far, forsake the sins of time
Fighting to hold on tight
Yearning a breath of life
I cannot tell if I'm alive but
Feels like a suffocating diver
Staring with endless sight
Into a darkened night
Taking in one last breath I dive into the unknown

To the endlessness I go
Revisiting the darkness locked away inside
The loneliness remains and emptiness confines
The battle scars they try to justify
The illusion of a raging fire I cannot find

Struggling to find a path in vain
A bird still flies in a gentle rain but
I can't define, I can't deny that pain
But I continue to walk, in self I atone
Am I everybody's fool for standing alone
To go so far, no longer I know
To where do I go….

The anchor of pain I hold bears down
Praying for life, I pray for the sound
Of drops in heaven falling to the ground

Fighting to hold on tight
Yearning a breath of life
I cannot tell if I'm alive but
I struggle to fight this drowning diver
Staring with endless sight
Into a darkened night
Taking in one last breath I dive into the unknown

Fighting for one last breath of life
To the endlessness I go" ***********************************************************************************************************

——-ליזטה——–
אחרי אתמול קמתי שקטה ראיתי את הוריי אוכלים מולי בשתיקה הבנתי שזה הזמן לדבר איתם ברצינות. "אמא אבא יש לי משהו להודיעה לכם לא ידעתי איך בהתחלה, אבל עכשיו אני יודעת. אני חושבת שהגיעה הזמן שאספר לכם משהו שאני מתכננת לעתיד הקרוב. מעתה והילך אני לא המשיך יותר בקול הדיכאון המסריח הזה הגיעה הזמן לחזור לעצמי אני לא הולכת להתבכיין אני לא הולכת לשתוק מעכשיו אני רצה קדימה לעתיד חדש. ואני ממשיכה להיות עם החברים ואתכם ולבצע את מסורת שלנו נגינה על פסנתר." אמרתי להם בחיוך שניהם החליפו מבטים בינהם אחר הביטו בי.
"אני שמח לדעת שהבנת זאת סוף סוף," אבי אמר בקול רגוע. "ואני שמח מכל שתפסיקי עם הדיכאון המשוגע הזה ביתי ברוכה השבה." הוא אמר לי בחיוך רחב.
"אני שמחה מהחלטתך אמרתי לך פעם ואומר זאת שוב אני תמיד אתמוך בהחלטתך ברוכה השבה." אימי אמרה דמעות בעיניה היא חיבקה אותי בחוזקה צחקקתי.
"אמא, את כמו תמיד דרמטית," אמרתי לה מצחקקת היא צחקקה גם. "טוב אני צריכה ללכת אחרת אאחר והחבר'ה בטח מחכים לי נתראה," אמרתי קמה בחיוך קורן.
צעדתי ברחוב ראשי היה מלא מחשבות על שיר הבא ידעתי בתוכי שזה קשה ולא קל לא לחשוב עליו ליבי בנוי עליו זה ישמע לכם לא נורמלי אני עדיין שומעת את אותם מילים מאותו לילה. ואני עדיין דוחה אותו ממוחי כמה שיותר הלכתי דרך הפראק הוא היה מלא עלים והעצים היו ללא עלים ענפים חשופים.
ראיתי את מייקל יושב התעלמתי ממנו הולכת.
—–מייקל——–
ראיתי אותה רציתי אותה עכשיו יותר מתמיד ביומיים האחרונים המחשבות שלי היו שקועות רק בה, מה היא עושה איתי? מאז אותו היום בפארק היא רק היתה במוחי. "מתעלמת ממני ," היא נראתה עצבנית. "מי מכיר אותך בכלל!" היא אמרה בקולה הפראי.
"משחקת אותה קשה להשגה?" אמרתי לה בהתנשאות והיא נעלמה כבר ראיתי אותו הולכת התקרבתי אליה בצעדים מהירים. "אז מה נמשיך ככה?" היא התעלמה הולכת תפסתי את ידה אבל מצמיד אותה אליי התקרבתי אל פניה עיניה נראו קרות היא נראתה זועמת היא דחפה אותי בכוח ממנה.
"אמרתי לך אל תיגע בי אני לא חברה שלך וחוץ מזה אין לך סיכוי איתי!!!" היא אמרה בזעם פראי התקרבתי אל מצחה נישקתי את מצחה והלכתי היא הופתעה עיניה כחולות הופתעו.

—-ליזט——–
הופתעתי זה היה מוזר כל כך הייתה לי מן תחושה מוזרה שהבחור הזה אידיוט שלא מבין כלום. מחשבותיי עברו לחודשיים לפני לאותו יום……