נאש מה נאש

נאש ומה נאש
(תפס ולא תפס)
לאבו שלמה היה הרגל מגונה ולא מובן: הוא היה מקלף מלפפונים, אוכל רק את הקליפות וזרק את הפנים של המלפפון. אנשים ניסו להעיר לו שזה לא צריך להיות כך וכי חבל על המלפפון. שוב דבר לא עזר, אבו שלמה המשיך לקלף מלפפונים ולאכל את הקליפה בלבד וזורק את היתר.

באד הימים, אשתו, אום שלמה, הזמינה את הרב של בית הכנסת, ואת מכובדי העשה. כולם הגיעו כשאבו שלמה הי עוסק בקילוף המלפפונים ואכילת הקליפות. רב בית הכנסת אמר לאבו שלמה: "כך לא נוהגים, אלוהים יעניש אותך וגם אתנו כי אנו זורקים את המזון שהוא נתן לנו לאכל, זו עבירה על כללי הדת ואין לה מחילה או כפרה, תפסיק מנוהג הפסול הזה" כל יתר הנוכחים אישרו את דברי הרב. הם השביעו אשת אבו שלמה שלהפסיק לאכול את הקליפות. אבו שלמה נשבע.

ואכן למחרת בבקר הו קילף מלפפונים, זרק את הקליפות ואכל את התוכן. ליתר בטחון, הוא הטיל את מימיו על הקליפות כדי שלא יתחרט ויוכל את הקליפה. אך כשגמר לאכול את המלפפונים, הביט את הקליפות, היה לו חבל עליהם, אך כיצד יוכל אותם והם מזוהמים על שתק??
הוא ניגש ולקח כליפה אחת, ניגב אותה, ואמר לעצמו: "נאש….מה נאש…נאש…מה נאש…" (תפס….לא תפס….תפס…לא תפס..) הכוונה שאם השתן נספג בקליפות או לא.
וכך אכל את כל הקליפות המזוהמות.