גן משחקים נטוש

הרחוב הראשי היה שקט, פנס רחוב הפיץ אור חלוש ומיוזע וניסה לפזר מעט את חשכת הלילה. חתולת רחוב מנומנמת -שכמעט ולא הבחינו בה בגלל האפילה- ישבה על פח אשפה ירקרק והשגיחה על הרחוב בעיניה הקטנות. צללית של ילדה בגילי העשרה לחייה חלפה על פני הרחוב, ידה הדקיקה לפתה פנס ואת ידה השנייה תחבה אל כיס מעילה. מיד אחריה חלפה צללית של גבר חסון, ראשו כפוף ועיניו עוקבות אחר מקור האור הקלוש של הילדה. המתח הורגש באוויר, והחתולה המנומנמת -שהרגישה גם היא במתח- ברחה משם במהירות.
"ג'ו, תמהרי!" הגבר נהם בחוסר סבלנות, קולו היה מחוספס והעביר בילדה המפוחדת גל של צמרמורת.
"קוראים לי ג'וזפין." היא תיקנה אותו בכעס והמשיכה לצעוד בשקט אל החורשה הקטנה, שהתחבאה מאחורי גן משחקים ישן.
הגבר צחק צחוק מכני והדף בידו את הילדה מעט קדימה, ג'וזפין לא אהבה את היחס שלו כלפיה ואילו הייתה לה האפשרות היא הייתה הולמת בו בחוזקה. היא חשקה את לסתה וחשבה על לינדה, שבוודאי תדאג לה מאוד כשתקום בבוקר ותגלה שחברתה הטובה שישנה בביתה ביום האתמול נעלמה לה פתאום.
"הגענו." ג'וזפין מלמלה, "למה אמרת לי שאקח אותך לגן משחקים נטוש? אני מותשת."
"כי מאחוריו נמצא היער." לחש הגבר בחיוך ערמומי ותפס את זרועה בחוזקה.
"היי, תעזוב אותי! אמרת שתחזיר אותי הביתה מיד לאחר מכן!" ג'וזפין צעקה באימה.
"תהיי בשקט, פרחחית." הגבר זעם והוביל אותה על קרחת היער החשוכה, ליבה הלם בחוזקה והיא חשה שעוד רגע יצא מקרבה. כשהגיעו, הגבר ילל אל הירח.
חבורת אנשים עטויי גלימות וברדסים הגיעו מפינה אחת של היער וסקרו את הילדה הכחושה בקפידה.
"יופי, ריימונד. עשית את העבודה שלך כמו שצריך." האדם שעמד בראש החבורה שיבח אותו והניח בידיו גילמה וברדס. ריימונד, כך קראו לו, לבש את הגלימה והברדס והצטרף לחבורה בחיוך מרושע. "את ג'וזפין קילברי, נכון? בת שלוש עשרה, בת לאמא בשם סילביה ואבא שעבר לספרד כשהיית עוד קטנה. "
ג'וזפין הייתה מפוחדת, היא התיישבה על הרצפה ברעד והתכדררה כעובר.
"אל תחששי, לא נעשה לך כלום. אנחנו רק צריכים שתגידי לנו משהו קטן…" האדם הוריד את ברדסו, וחשף פנים מצומקות וחרושות קמטים.
"להגיד מה?" שאלה ג'וזפין בענייניות, והייתה נכונה לגמור עם כול העניין הזה אחת ולתמיד.
"תגידי שלום." ביקש האדם, ולפני שג'וזפין הספיקה למחות הוא כיוון אל עיניה מכשיר משונה ולחץ על הכפתור שעל המכשיר. ג'וזפין נפלה על הקרקע בשיכרון חושים, וחשה איך חייה חולפים לנגד עיניה במהירות.