משחקי השמדה- פרק 6
#ג'ון#
ג'ון עלה על במת העץ בוחן כל איש ואיש בקהל. מבטו נח על שתי דמויות בקהל, מכוסות גלימות חומות עם כיסוי ברדס. אחת הדמויות הייתה נער, בערך בגיל של ג'ון. השנייה הייתה ללא כל ספק בחורה. הדמויות זזו בין הקהל ונעצרו בשורה הראשונה, מביטות בו.
התופים נשמעו.
ג'ון הכניס את ראשו לחבל. כל האנשים בקהל הביטו בציפייה. התליין התקרב אל המכונה, ומשך בידית. הדלתות מתחת לרגליו של ג'ון נפתחו, וכולם פערו את פיותיהם.
ג'ון חיכה למוות. אבל הוא לא הגיע. כשהביט למטה, הוא ראה שהוא עומד על חרב, שנייה לפני המוות. ג'ון הוציא את ראשו מתוך חבל התלייה וקפץ למטה. קריאות שמחה נשמעו בקרב הקהל. אך לפני שג'ון הספיק לחייך שתי הדמויות עם הברדסים תפסו אותו ולקחו אותו משם ליער.
ג'ון נאבק כדי להשתחרר, אך הגבר לא עזב אותו. "תפסיק להתפתל ג'ון" הוא אמר.
"באיזו זכות אתה מדבר אלי ככה, וקורא לי בשמי הפרטי?" שאל ג'ון, מנסה להשתחרר.
"בזכות זה שאני אחיך" אמר הגבר והוריד את הברדס. אלכסנדר. הדמות השנייה הסירה את הברדס. ליאורון.
-"למה הצלתם אותי?" שאל ג'ון. "הרי הרגתי את אמא ואת אבא" הוא אמר.
"אתה עדיין אח שלנו" אמרה ליאורון. "לא נוכל לתת לך ללכת כמו אמא ואבא. אתה אתנו עכשיו, זה מה שחשוב".
"תודה" אמר ג'ון. "דרך אגב, אתם לא חושבים שהורמאן ישלח את הצבא לתפוס אותנו עכשיו?" הוא שאל.
"אתה צודק" אמר אלכסנדר.
"רוצו" אמרה ליאורון.
"יש לנו סוסים בקרבת מקום" אמר אלכסנדר.
"נרכב עליהם, נברח"
"לאן?" שאל ג'ון. "אנחנו לכודים בתוך ממלכתנו
שלנו!" הוא אמר. "הורמאן הוא השליט עכשיו,
הוא וצבאו סוגרים עלינו מכל הצדדים" הוא הביט באחיו ואחותו.
"נוכל לחצות את הארץ שלנו ממזרח. נסתתר בקורוות'ר" אמר אלכסנדר. הם הגיעו אל מקום המחבוא, המוסתר טוב- טוב בין ענפי עץ אורן גדול ביער. הם ראו את החיילים של הורמאן לא רחוק מהם. "קדימה תעלו עליהם!" אמר אלכסנדר.
ג'ון, אלכסנדר וליאורון עלו כל אחד על הסוס שלו, והחלו לרכב מחוץ ליער. הם הגיעו ליציאה, ואז הם נחשפו לשטח שמעולם לא ראו. שטחים ענקיים של דשא ירוק נמתחו עד קצה האופק.
הרוח הקרה יחסית להוטריקליס הצליפה בפניו של ג'ון, והוא הביט אל השקיעה. בקרוב יגיעו לים. בקרוב הם יגיעו אל הארץ השנייה. בקרוב, הם ינקמו בהורמאן על כל מה שעשה…
ביום השלישי למסעם, סוף- סוף הגיעו האחים אל המזח. הם ניגשו אל בעל ספינה, וביקשו ממנו הסעה אל קורוות'ר. "בואו איתי וננסה לסדר לכם הסעה." אמר בעל הספינה.
מישהו חיכה להם שם. ג'ון זיהה אותו. אחד מהבוגדים של הורמאן.
"אלה הם! אלה הנערים שחיפשת!" אמר בעל הספינה לבוגד. "קח אותם לכלא. אני רוצה את הכסף"
הבוגד הנהן ושרק.
שאר הבוגדים הופיעו ברגע וכבלו את השלישייה.
הם נלקחו בחזרה. שלושת הנערים קיוו, שהורמאן יסתפק בתלייה מהירה…
הם טעו. השלישייה נכנסה לתאי הכלא, מחכה שמשהו יקרה. כעבור לילה אחד נכנס הורמאן בכבודו ובעצמו אל הכלא. "תשחררו את השניים הצעירים יותר, תלו אותם מיד. אני צריך לדבר עם ג'ון"
הסוהרים הנהנו והוציאו את האחים של ג'ון. רק הוא והורמאן נשארו בחדר.
"למה לך לברוח ככה?" שאל הורמאן. "היה עדיף לך כבר להישאר ולמות! עכשיו, נצטרך לענות אותך, לפני שתמות. העינוי הראשון יהיה לצפות באחיך ואחותך נתלים" חיוך עלה על פניו.
"אל תיגע בהם!" צעק ג'ון. "קח אותי! הם לא עשו לך כלום! בבקשה!" הוא אמר.
"אל תדאג ג'ון, בניגוד אליך, עליהם נרחם, ונשלח אותם ישר אל חיקו של מלאך המוות" הורמאן צחק צחוק מרושע.
* * *
הורמאן ישב על כס המלכות, חוקר את האולם. "אתה יכול לצאת משם ג'ון" הוא אמר.
ג'ון יצא מאחורי הכס. "עדיין לא הרגת אותם. למה?" שאל.
"אני לא חושב שזה יהיה צעד נבון להרוג את הנסיך והנסיכה. העם לא יאהב אותי. אני נאלץ בינתיים להשאיר אותם בחיים." הסביר הורמאן.
"תודה לך" אמר ג'ון.
"אולי ננסה להסתדר יחד לשם- שינוי" אמר הורמאן.
"אני חושב שזה קצת יותר מדי. אתה ניסית להרוג אותי" אמר ג'ון. "אני הייתי בחבורה שלך לפני ובכל זאת ניסית להרוג אותי."
"כן" אמר הורמאן. "אבל אני לא יכול להגיד שאני מתחרט על זה שניסיתי" החיוך המרושע שלו חשף שיניים מצהיבות.
"ו… הנה הוא חזר" אמר ג'ון.
"אבל אל דאגה. האחים שלך בחיים. בינתיים."
ג'ון חייך חיוך מאולץ ויצא מהאולם.
ליאורון ואלכסנדר הוחזרו לבית הכלא של הממלכה.
כעבור מספר שעות הם שוחררו מהצינוק. מסתבר שנער ששמו ג'ון ביקש לשחרר אותם. כשהם יצאו מהכלא וראו את ג'ון, הם רצו אליו במהירות. "כמה זמן הייתם צריכים לחכות בצינוק הנורא הזה?" שאל ג'ון.
"רק כמה שעות." אמרה ליאורון.
"אני מצטער שנכלאתם כאן שוב". אמר ג'ון.
"זה בסדר." הם אמרו.
אבל לפני שהם הספיקו לזוז, הם היו מוקפים על
ידי החיילים של הורמאן. "כמה צפוי…" אמר ג'ון וחזר: "כמה צפוי…"
* * *
הם מובילים אותם היישר אל המוות. ככה חשב ג'ון. אנחנו הולכים למות… מבלי משים, מחשבותיו פרחו, אל זיכרונות מרוחקים מהעבר…
כאשר נולד, כך סיפרו לו הוריו, בדיוק נגמרה מלחמה נוראה בארץ. "מלחמת שליטי הדרקונים" כך כינו אותה תושבי הארץ. ההורים סיפרו לו, שהמלחמה פרצה, כאשר הכריזו המלכים של שתי הממלכות יחד על איסור ברכיבה על דרקונים בארץ. לדעתם, הדרקונים סימלו מוות והרס. רק מוות והרס…
שליטי הדרקונים התרגזו, והכריזו על מלחמה, עד שישלטו בארץ לגמרי. המלחמה נמשכה לאורך שנים. הטובים שבלוחמים יצאו להרוג את האויבים הרעים, או לגרשם מהארץ. במשך שנה, הצליחו להרוג רק דרקון אחד, ואת השליט שלו. כאשר רוב שליטי הדרקונים נכנעו, והשאר נהרגו, בקרב האחרון, הלכו משפחות המלוכה של שתי הממלכות אל קוסמת, וביקשו עזרה ממנה. היא נתנה להם קסם, שיאפשר להעביר את שליטי הדרקונים לארץ אחרת, ורק שליט דרקונים אמתי, שחיי בתוך הארץ יוכל לבטל את הכשף.
שוב מתקן תלייה. בטח שוב בשבילי… חשב ג'ון.
הקהל התאסף, מחכה לראות מה יקרה הפעם.
"אין לי כוח לעשות את זה פעם נוספת" אמר הורמאן. "נקווה שהפעם הוא באמת ימות!"
החיילים הובילו את ג'ון לבמה.
קולות תופים נשמעו.
"היום, אנחנו נהרוג שוב את ג'ון." אמר הורמאן.
הרוח הצליפה בפניו של ג'ון.
הוא הכניס את ראשו לחבל התלייה.
הפעם הוא לא ראה דמות בברדס. הפעם אף אחד לא זז. הפעם, לא תהיה ישועה…
התליין משך את המוט.
החיים חלפו מול עיניו של ג'ון בן רגע…
תגובות (0)