משחקי השמדה פרק 13

#ג'ון#

היכן הוא נמצא? לא השלג כיסה את האדמה, וזה היה מוזר, כי זכר שמעולם לא עזב את קורוות'ר, הממלכה שבה החורף שוכן תמיד..
אביב היה. השמש האירה על הגנים הירוקים של הארמון, הציפורים צייצו והחלו לעוף מסביב לחלונות הארמון, אך לא היה לג'ון ספק שהיה בארמון של קורוות'ר.
שתי דמויות הופיעו בכניסה לשער הארמון, ג'ון הביט בהם מהחלון. שתי הדמויות היו מכוסות ברדס, אך גרמו לג'ון לחוש תחושה נעימה של בית.
אחת הדמויות הסבה את מבטה אל ג'ון. הברדס הופשל מאחורי ראשה של הדמות. אמו הייתה שם. הדמות השנייה הפשילה גם היא את הברדס מאחורי ראשה. אביו. המלך של הוטריקליס. המלך לשעבר של הוטריקליס.. הרי ג'ון בכבודו ובעצמו עזר לבוגדים של הורמאן לכבוש את הממלכה. הוא בכבודו ובעצמו רצח את אמו. ג'ון מיהר לצאת מחדרו, לבש מעיל עור כבד, ויצא מדלת הכניסה אל הארמון.
"אמא!" אמר ג'ון. "אני מצטער. על הכל!"
-"זה בסדר ילדי, אני אוהבת אותך"…
דמעות החלו לזלוג על לחייו של ג'ון. הוא החל לרוץ לכיוון הוריו, לחבק אותם כמו שמעולם לא חיבק. הוא הצטער על מעשיו.
אך רגליו נדבקו לקרקע. כל אחת מרגליו שקלה כמו עשרות לבני בטון, וקרביו התהפכו.
"אמא." אמר. "אני לא יכול לזוז."
-"אני אוהבת אותך" אמרה.
הוריו של ג'ון עטו את הברדס על פניהם וסבו על עקבותיהם. הדמעות זלגו בכמויות על לחייו של ג'ון. "גם אני אוהב אותך"
עיניו של ג'ון נפקחו. הוא התנשם בכבדות. הוא הביט מחלונו, החצר והגנים היו קפואים כמו שהיו ביומיים האחרונים. שום דבר לא השתנה. ג'ון התייפח בקול.
כבור דקות מספר, נרגע ויצא מחדרו שבארמון קורוות'ר.
הוא, אחיו והמלכה אליזבת התיישבו לאכול
ארוחת בוקר. "אני מודאגת." אמרה המלכה. "בעלי היה אמור כבר לחזור עם שני ילדי."
-"אני בטוח שהכל בסדר." אמר ג'ון.
"יש לי תחושה לא טובה.." אמרה אליזבת.
-"הוד מעלתה, אל תדאגי, הם יהיו בסדר." אמרה ליאורון.
"אני מקווה"..

ליאורון, אלכסנדר וג'ון יצאו לטיול בשווקים של קורוות'ר. הם עברו בין דוכן פירות אחד למשנהו, בין דוכני יין רבים.. (רוב היין היה מיובא היישר מהוטריקליס, הרי בקורוות'ר לא היו התנאים המתאימים לגידול גפנים וענבים) וליאורון התעניינה במספר דוכני צעיפים מעוצבים ויפים.
"היי".. אמר אחד הגברים בשוק כשראה את ג'ון. "אני מכיר אותך"
-"אני לא חושב.. הרבה מתבלבלים ביני לבין מישהו אחר" אמר ג'ון.
"אני מכיר אותך! " אמר הגבר. "אתה ג'ון הנסיך לשעבר מהוטריקליס! אתה רצחת את הוריך!"
ג'ון הניף את ידו וסטר ללחיו של הגבר. "אף פעם אל תזלזל באהבתי למשפחה שלי."
"אתה הכית אותי!" צרח הגבר בזעם, ושלף מחגורתו פגיון מעוצב.
-"אתה לא הולך לפגוע בי.. לא תעז".. אמר לו ג'ון ושלף גם הוא פגיון מחגורתו.
קרב החל בין השניים.
אלכסנדר וליאורון ניסו להתערב, אך ג'ון עצר
בעדם.
-"זה הקרב שלי." אמר להם ג'ון. "אני אלחם בו".
לבסוף, הביס הגבר את ג'ון, שצנח בכאב על רצפת האבן הקרה של השוק של קורוות'ר.
ג'ון איבד את הכרתו
"תקראו לקרלוס! מצאנו אסיר בשבילו.. ואיך שהוא יאהב לראות את מי הבאתי לו הפעם".. אמר הגבר.
קרלוס הגיע.
"הבאתי לך אסירים חדשים." אמר לו הגבר.
-"ובכן- ובכן ובכן…" אמר קרלוס. "איזה דג תפסנו בחכה הפעם? משפחת המלוכה של הוטריקליס… מעניין"…

הכרתו של ג'ון שבה אליו. היכן הוא? הדבר היחיד שידע הוא שאחיו נמצאים לידו.. זכרונו החל לשוב אליו. השוק.. הגבר.. הקטטה.. קרלוס.. קרלוס? איפה כבר שמע את השם הזה בעבר?!
-השומר של כלא הקרח של קורוות'ר! שם הם נמצאים! בכלא הקרח!
אבל.. איך ישתחררו?
"מה נעשה? שאל את אחיו. "איך נשתחרר?"
-"אנחנו אסירים בקורוות'ר.. אין לנו דרך להימלט." אמרה ליאורון.
נשמעו צעדים לכיוון התא שלהם.
המלכה אליזבת התקרבה אליהם. "מה לעזאזל אתם עושים פה?!" שאלה בכעס.
"איזה גבר בשוק החל לריב איתי על כלום, הוא
שלף סכין וכמעת הרג אותי!" אמר ג'ון.
-"טוב.. לפחות אני פה כדי לשחרר אתכם. קדימה בואו לארמון! ושלא תסתבכו יותר בצרות!"
"כן גברתי!" אמרו שלושת האחים יחד. איזה מין דבר זה יהיה לא לציית למלכה?

לקראת שעות אחר הצהריים, הגיע שליח מהוטריקליס אל פתח הארמון. "יש לי מכתב עבור המלכה אליזבת קווארד." אמר השליח.
-"אני אמסור לה את המכתב." אמר ג'ון. השליח הנהן ויצא מהארמון.
ג'ון החזיק את המכתב. הוא הרגיש שבשורות רעות נמצאות בתוך המכתב הזה. הוא לא היה יכול להתאפק.
ג'ון מיהר אל חדרו, התיישב במיטתו וקרא את המכתב:
הוד מעלתה- אליזבת קווארד,
בעלך נמצא אצלי בארמון, ואני דואג באופן אישי שיטפלו בו בטיפול הולם למלך.
איני יודע היכן נמצאים ילדייך, אך אני יודע-
שהם נמצאים בממלכתי. ציוויתי על פלוגה של סיירים למצוא אותם, ולהשיב אותם לקורוות'ר אך הם טרם שבו.
שלך,
בברכה- הורמאן השליט של הוטריקליס.
המלכה כל כך תכעס אם תגלה על המכתב, לכן החליט ג'ון לשמור אותו לעצמו. לפני שהספיק ג'ון לקפל את המכתב, אליזבת נכנסה בסערה אל חדרו של ג'ון.
"גון! יש;" אליזבת הפסיקה את דבריה והביטה במכתב שבידיו של ג'ון. "מה זה?" שאלה.
-"זה מכתב, עבורך." אמר ג'ון.
"אז למה אתה קורא אותו?" שאלה אותו המלכה.
"רק רציתי לראות מי שלח לך את המכתב." הסביר ג'ון.
"ו.. מי שלח את המכתב?" שאלה אליזבת.
"הורמאן".
אליזבת חטפה את המכתב מידיו של ג'ון, וקראה אותו.
"בעלי, נמצא אצל הלורד המרושע הורמאן".. מלמלה אליזבת בכעס. "אני הולכת לשם!"
-"את לא יכולה! הורמאן בוודאי כלא את תיאודור, ואם תלכי לשם, הוא בוודאי יכלא גם אותך!" אמר ג'ון.
"אז מה נעשה?"
-"אני אלך לשם. אני ואחיי." אמר ג'ון בגאווה.
"תציל את בעלי?" שאלה המלכה.
ג'ון הנהן.
"תודה לך. תודה רבה!" אבל אז נזכרה במה שרצתה להגיד בהתחלה. "אבל יש בעיה לא כל כך קטנה"..
"מהי?" שאל ג'ון.
"יש דרקון לבן בכניסה לארמון!" אמרה המלכה.
לסתו של ג'ון נשמטה. "דרקון?"
"דרקון."
"אז נשתמש בו לטובתנו!" אמר ג'ון ויצא בריצה מהחדר.
"ג'ון! לאן אתה הולך?!"

קשקשי הצוואר של הדרקון הלבן היו מחוספסים אך נעימים למגע. "אתם מוכנים להמריא?" שאל ג'ון את אחיו ואחותו.
"לא!"
"מספיק טוב!" אמר להם. "תמריא!" אמר לדרקון.
היצור הלבן הצליף באוויר עם כנפיו והמריא אל השחקים. הרוח הצליפה בפניו של ג'ון המבוהל, אבל אחיו ואחותו היו מבוהלים עוד יותר.
"בהצלחה!" צעקה אליזבת מהקרקע.
הם לא הולכים רק כדי לשחרר את תיאודור. הם הולכים להשיב לעצמם את ממלכתם…

מחר – פרק כפול: ניקולס – בלתזאר
פרקי הסיום!