משחקי השמדה פרק 12

אני מתנצל על כך שבסוף לא עלה הפרק, היו לי ימים עמוסים, אבל כעת, אנחנו חוזרים…

#אריקוואל#

דמות מהלכת על ארבע נראתה מאיימת על איילה מחוץ לשטחי הממלכה. לא הפריע זה לאריקוואל כלל וכלל, הרי למה שיתעניין בדברים שלא קשורים אל ממלכתו?
חוץ מזה, אם היה לו אכפת, לא היה מטריח את עצמו, אלא אומר ליד ימינו לעשות משהו בדבר.
לא היה אכפת כלל וכלל לגזע האלדרינים, ממה שקרה לאחרים, עבר זמן רב מאז התעניינו במשהו שקרה לאחרים. לפני שנים רבות, עוד לפני ימי הגדולה של הוטריקליס האלדרינים שלטו באזור הדרומי של הארץ הזאת, וטיפחו את האזור הזה, עד שהיה המקום היפה ביותר בכל עשרים הממלכות. אך אז, כאשר מלחמה פרצה בין שני צדדים באחת מעשרים הממלכות, בממלכה ששמה "קורוות'ר" התפלגה הממלכה לשני צדדים: אלה שנשארו בקורוות'ר, ואלה שהוגלו מאזורי החורף שלה. אלה, הגיעו אל ממלכת האלדרינים היפה, ותקפו אותה, בלי שאף אחד מהאלדרינים היה מוכן. לאחר מכן, ניצחו האנשים את האלדרינים, וגירשו אותם אל נקודה אחת במרכז עמק החשכה. האנשים שניצחו את האלדרינים, שרפו עד היסוד את הממלכה היפה שלהם, והפכו אותה לממלכה שלהם. לממלכה הם נתנו את השם הוטריקליס, ההפך מ- קורוות'ר, כדי לזכור שהם ממש לא דומים לאנשים שבגדו בהם, והם לא רוצים להיות דומים אליהם, אף פעם…
אך עברו הרבה שנים, והמרד שפילג את אימפריית קורוות'ר, נשכח. הממלכות חיו בשלום, ויחד, שלטו בארץ הזאת, שכללה שתי ממלכות: קורוות'ר והוטריקליס, מבלי לדעת, שמתחת לפני השטח, ממלכת האלדרינים עדיין משגשגת.
וזאת הסיבה, שלאלדרינים לא אכפת יותר מהממלכות האחרות, או מכל דבר אחר, שלא קשור אליהם.
אך הם לא יכלו להמשיך להתעלם כאשר שני נערים עברו בשערי הממלכה. "תלך אליהם." אמר אריקוואל אל יד ימינו, פרקליז. פרקליז הנהן, ויצא מאולם הכס. עיניו הירוקות הבוהקות של
אריקוואל זהרו.

פרקליז נכנס אל אולם הכס כעבור חמש דקות, מאחוריו צועדים שני נערים: בן ובת.
"שלום לכם." אמר אריקוואל. "מי אתם?"
-"אני ניקולס." אמר הנער. "וזאת- היא לוריין, אחותי הקטנה." אמר.
"מאיזו ממלכה הגעתם?" שאל אריקוואל. "קורוות'ר? הוטריקליס? או ממלכה אחרת מתוך עשרים הממלכות?"
-"כבר ממזמן אין עשרים ממלכות! כעת יש רק את קורוות'ר והוטריקליס! ומסתבר שיש גם את הממלכה שלכם"… אמר ניקולס.
"כמובן שיש גם את הממלכה שלנו! לא ידעתם על ממלכת האלדרינים? 'אלדרין'?" שאל אריקוואל.
-"מעולם לא שמענו על הממלכה שלכם." אמר ניקולס. "אנחנו באנו מהממלכה 'קורוות'ר', הממלכה הקפואה."
"לפחות אתם לא מהוטריקליס!" אמר אריקוואל.
-"למה? מדוע אינך אוהב את הוטריקליס?" שאל ניקולס.
"כאשר אנשי הוטריקליס פלשו לכאן, אנחנו חיינו בכל האזורים שכעת שייכים להוטריקליס, אך הם התקיפו אותנו, ודחקו אותנו אל ממלכה קטנה בתוך עמק החשכה." הסביר אריקוואל.
-"אנחנו לא שייכים להוטריקליס." אמר ניקולס.
"אבל זה לא הופך אתכם לפחות גרועים! אתם מקורוות'ר, אתם הממלכה שהתפלגה ובגללה נוצרו אנשי הוטריקליס, שגירשו אותנו ממלכתנו." אמר אריקוואל, ועיניו הירוקות בהקו. "פרקליז, הכנס את השניים האלה לכלא!"
פרקליז לא אמר מילה, אלה רק תפס את שני הנערים ולקח אותם מחוץ לאולם הכס, אל תאי הכלא האיומים של ממלכת אלדרין…
כאשר חזר פרקליז אל אולם הכס, עיניו של אריקוואל נצצו באור חזק, שצבע את האולם בצבע ירוק זוהר. "השלטון של הוטריקליס עומד ליפול… אנחנו הולכים למרוד!"

ממלכת האלדרינים הייתה מוארת ביותר היום. אריקוואל יצא עם פרקליז אל מרפסת הארמון, המשקיפה אל הכיכר. כן, כולם כבר התאספו.
כל תושבי ממלכת אלדרין, היו שם בכיכר. הגיע הזמן להכריז על התחרות. "נתינים יקרים, היום, ייערכו תחרויות המרד הגדולות שלנו!"
קול תשועות.
"חמישים מתנדבים, ייבחרו להישלח את אזורי- ים החולות. שם, בתנאים קשים ביותר, העשרה האחרונים שיישארו בחיים, ייכנסו לצבא הגדול שלנו, ונמרוד יחד בהוטריקליס!"
-תשועות רמות.
"מי מתנדב?" שאל אריקוואל.
ידיים רבות הורמו באוויר, אך לא חמישים. אפילו לא שלושים.
-"מי מתנדב?" שאל אריקוואל, מאבד אט- אט
את סבלנותו.
עוד ידיים הורמו באוויר, כעת הגיעו למספר של ארבעים ושבעה. אחד הרים את ידו. צ'או- מינג.
"רק רגע!" אמר אריקוואל. "אתה לא אלדרין! אין לך זכות להשתתף!"
-"ברור שיש לי. אמרת חמישים מתנדבים, לא חמישים אלדרינים." אמר צ'או מינג.
אריקוואל גלגל את עיניו. "שיהיה!" אמר.
אבל אז, רעש נשמע כאשר שער הזהב הגדול של ממלכת 'אלדרין' התמוטט. פלוגת החיילים של הורמאן פלשו לתוך ממלכת אלדרין.
-"הוטריקליס! הם מהוטריקליס!" צעק אריקוואל.
כל התושבים נכנסו לפניקה.
החיילים של הורמאן הרגו תושבים בזה אחר זה. אך האלדרינים השיבו מתקפה. אך לא היה להם מספיק כוח כדי להביס אותם.
אריקוואל ידע את זה.
אבל הוא המלך שלהם. הוא לא יכול לעמוד בחוסר מעש, בזמן שהכל נהרס מסביבו. הוא הוביל את תושביו לקרב הגדול. דם ניתז לכל עבר כאשר הרגו האנשים זה את זה.
לבסוף, החיילים של הורמאן ניצחו.
החיילים של הורמאן שרפו את העיר עד היסוד. כל הממלכה נהרסה. העצים נשרפו, נהרסו. הממלכה היפה נהרסה, ולא תוכל לחזור אף פעם להיות מה שהייתה.
ניקולס ולוריין לא ידעו על מה שקרה בחוץ דבר, ולא חצי דבר.
כאשר הלילה ירד על כל הממלכות, דרקון נעלם
ממרתפי הדרקונים במערת השליטים.
אותו דרקון, היה מוות, הדרקון השחור. הוא זכר את ניקולס ואת ריחו. הוא הריח את האוויר, בוחן כל סנטימטר. כך עשה מספר דקות. אך לבסוף, גרגור של שמחה בקע מגרונו. הוא פרש את כנפיו, והמריא אל על, אל ממלכת הוטריקליס.

למצוא את ניקולס.