מרדף הצללים פרק 4
"אתה חושב שהוא יתעורר?"
איאן שמע במעומעם את השאלה מבעד לערפל הכאב והקור שאפף אותו. "אני מקווה שלא" אמר בתשובה קול אחר, רמז קלוש של טינה נשמע בקולו. איאן נאנק כשמדקרות כאב החלו להתעורר ולשלוח גלים בכל גופו, שיניו נקשו כמעט מיד. עדיין היה קר, אבל לא קור האימים שחווה לפני ששקע בעילפון. "הוא התעורר אני חושבת…" נשמע שוב אותו קול הראשון שאיאן שמע, הוא הצליח להבחין כי הקול נשי. הוא ניסה לפתוח את עיניו אך בד עבה שנכרך סביב עיניו מנע ממנו לראות דבר. הוא ניסה להתיישר במקומו אך גילה להפתעתו שידיו ורגליו קשורות זו לזו בחוזקה. הוא ניסה להיאבק מעט אבל גופו התשוש נכנע אחרי שניות בודדות של מאבק. לא היה בכוחו להרים את ידו, בטח שלא לנסות להיחלץ מהחבלים שכפתו אותו. צחוק נלעג נשמע בסמוך אליו בתגובה למאמציו הכושלים. "תהרגו אות… אותי כבר וז.. זהו" איאן התקשה להוציא את המילים מעבר לעיניו הנוקשות. "תאמין לי, הייתי שמח להרוג אותך אבל לפני זה הייתי רוצה לדעת איך אתה יודע את השם שלי" הוא זיהה את הקול, אותו קול השייך לתוקפו. "אנדרו מת" אמר בתבוסה, לא היה לו כוח לשקר או לרכך את האמת.
"איך אתה מכיר את אנדרו?" שאל הקול בטון מאיים ואיאן הרגיש איך זוג ידיים חזקות תופסות בחולצתו ומטלטלות את גופו בחוזקה. "תענה לי!" שאג הקול וטלטל אותו ביתר שאת. "יש מז… מזוודה מה.. מהחור שנפל… תי דרכו" אמר איאן, לא היה בכוחו לפרט יותר מכך. לחמש שניות השתרר שקט בעקבות דבריו של איאן, תוקפו הפר את הדממה "אלכס?" בתשובה נשמעו לאחר רגע צעדים הולכים ומתרחקים עד שנמוגו כליל. איאן שמט את ראשו בעייפות ורק רצה שהעינוי הזה ייגמר
כל כך קר…
*****
ג'ון הביט במשטמה כלפי הפולש ששכב כפות לרגליו כשבד עבה קשור סביב עיניו. הוא בהחלט נראה תשוש וסבל מקור על פי רעידות גופו התכופות. ג'ון עזב אותו כמעט מיד לאחר שאלכס יצאה מהחדר, הוא לא רצה להתפתות ולחנוק אותו לפני שהוא יגלה אם הוא משקר.
הוא היה יכול להרוג אותי אם אלכס לא הייתה מרפאת אותי בזמן הרהר, למרות הטינה שרחש לו הוא חש מידה מסויימת של הערכה כלפיו. הוא בהחלט התרשם מכך שהוא הצליח להתעשת כל כך מהר ולדקור אותו אלפית שנייה לפני שהפעיל עליו את הכישרון שלו. לפחות החליפה לא נהרסה.
ג'ון התנחם בעובדה זו, הוא היה יכול להיצלות מחום אם היא לא הייתה מקררת אותו.
ג'ון הביט בחיוך בכפות ידיו, הכישרון שלו כמובן היה ספיגת חום. הוא היה יכול לספוג חום מכל עצם שבו הוא נגע. לצערו, החיסרון בכישרון הזה הוא שכל החום של אותו עצם בו הוא נגע נספג בגופו והעלה דרסטית את טמפרטורת גופו. אם אנדרו לא היה בונה לי את החליפה החום המקסימלי שהייתי יכול לספוג בלי למות מחום היה של חילזון. המחשבה העלתה חיוך על פניו.
קול צעדיה השבים של אלכס העיר אותו ממחשבותיו, הוא הרים את מבטו אל אלכס שנכנסה אל החדר הזעיר כשיד אחת תופסת מזוודה כסופה בינונית. חלק קטן מג'ון קיווה שהיא לא תמצא את המזוודה וכך הוא יוכל להתנקם בפולש שכמעט והרג אותו. הפולש כנראה שמע שאלכס נכנסה לחדר מכיוון שהוא הרים את ראשו ואמר בשיניים נוקשות "יששש…. שם מכתבים ששש… שאנדרו ביקש ממני למסור לכם". ג'ון הסיט את ראשו בחדות לעבר איאן ובשני צעדים מהירים כברק קיצר את המרחק שהיה ביניהם. ידו לפתה את גרונו ואיאן נרתע מהיד החמימה ,מנסה בכל כוחותיו המעטים להיחלץ ממנה.
"איך אתה מכיר את אנדרו?" מילותיו היו שקטות, מאיימות. "תענה לי או שתרגיש קור כזה שתתחנן למות בכל דרך אפשרית אחרת" בתגובה איאן חשף את שיניו בנהמה.
"ג'ון"
אלכס לחשה את המילה בקול שקט כל כך עד שכמעט ולא הגיע לאוזניו של ג'ון. הוא הסיט את מבטו מאיאן וקפא כשראה את הבעת פניה.
אלכס עמדה כשמול פניה דף בודד והמזוודה מונחת על שולחן בסמוך אליה, מזווית ראייתו ג'ון היה יכול לראות השתקפויות זעירות מנצנצות מהמזוודה אך מבטו היה ממוקד באלכס. צבע פניה אזל לחלוטין וידיה הרועדות התקשו להחזיק את הדף ביציבות, אך לא זה מה שגרם ללבו של ג'ון לעמוד מלכת.
עיניה, עיניה של אלכס היו הסיבה, בעיניה השתקף הלם שג'ון לא ראה מימיו אצל אף אדם מעולם.
"אנדרו מת" אלכס נשפה את המילים מבין שפתיה, קולה מחריש עד כדי דממה. ג'ון הרגיש איך דבריה פוגעים בו כמהלומת אגרוף לראשו ומילותיה משסעות את לבו לגזרים. הוא לא הסכים להכיר בכך אבל ארשת פניה של אלכס הטיחה בו את האמת במלוא עוזה. לפתע הוא שם לב שידו עדיין אוחזת בגרונו של איאן שהמשיך להתפתל חלושות תחת מגעו. "איפה הוא?" שאג וצירף לחניקתו את ידו השנייה "תענה לי!" המשיך לשאוג וטלטל את גרונו. בדיוק כשהתכוון לספוג את חום גופו ולקחת כל טיפת חום שהייתה בגופו של איאן שמע צעקה , "עצור!"
אלכס הביטה בג'ון, פניה עדיין חיוורות וידיה שמוטות לצד גופה כשיד אחת אוחזת בדף שקראה לפני כן "הוא לא אשם" צעקה בקול חזק יותר.
במאמצים עילאיים ניתק ג'ון את ידיו מצווארו של איאן ופסע לעבר אלכס, ידיו רעדו מתשוקה לנקמה. הוא לקח את הדף מבין ידה הרפוייה והחל לקרוא את תוכנו. ג'ון הרגיש כיצד הכאב והאובדן מפלחים את ליבו עם כל מילה נוספת שקרא. כשהגיע לקראת סוף המכתב פניו לבשו מסיכת זעם בוערת ועורקיו בלטו לאורך צווארו. הדף התכסה במעטה כפור והחל להפיץ ערפילים זעירים שהתפוגגו שניות ספורות לאחר שנוצרו.
"ג'ון!" אלכס סטרה בכוח לכף ידו. כמעט מיד ג'ון השתלט על עצמו והפסיק את כשרונו, אך כעסו לא שכך.
"אני בחיים לא אעזור לטינופת הזו!" את המילה האחרונה ירק בבוז מפיו. בפנים מעוותות מכעס הוא השליך מידו את הדף ויצא בחמת זעם מהחדר, טורק את הדלת בכל כוחו.
תגובות (0)