מקום מלאכי – פרק 1
אני בגשם.
קר לי ואני רטובה עד שד עצמותי …
למה אני פה?
למה אני מחכה?
קוראים לי טרי , אני בת 16 וקצת.
יתומה מאב ומאם.
איבדתי אותם כשהייתי בת שלוש … הייתה שריפה בבית.
הם הצילו אותי … הם הקריבו את עצמם בשבילי , לא היה מגיע לי להינצל.
הייתי ילדה חצופה , הייתי ילדה מאוד קשה.
הילדים שהיו בגן פחדו ממני , לפעמים גם הוריי. אני לא הייתי ילדה רגועה , לא מצאתי שלווה ורוגע בביתי או בחיי.
אבל הם בכל זאת הצילו אותי , בכל זאת.
לאחר מכן העבירו אותי לסבתי הנוקשה.
בגללה השתנתי , בגללה הפכתי לפחדנית ולחשדנית … רק בגללה.
אם והייתי טועה או עושה מעשה סתמי , הייתי חוטפת.
היא הייתה מכה את אצבעותיי במקל ,
אם הייתי מסרבת או אומרת מילה שלא מצאה חן בעינייה , הייתי נחנקת.
היא הייתה משפשפת את פי ושיניי עם סבון.
אם והייתי מתעוררת מאוחר ומאחרת להכין את ארוחת הבוקר , הייתי מורעבת.
היא הייתה מרעיבה אותי במשך יומיים שלמים.
וכך עברו שנתיים "תמימות".
סבתי מתה מסרטן … הייתי אז רק בת חמש.
הועברתי לבית מחסה ליתומים.
הייתי סגורה בתוך תוכי , לא נתתי לאף אחד להתקרב אליי … עד עכשיו.
ובגלל זה שמונת הבתים המאמצים שלי החזירו אותי לבית המחסה , הייתי מפוחדת מדי , חיפשתי את הבית האמיתי שלי ולא מצאתי אותו.
ועכשיו מה אני עושה?
למה אני עושה את זה?
מה אני מחפשת בגשם העז?
תגובות (2)
ייאיי!! D:
תמשיכי מהר!!!!!!! עשית מזה סיפור ממש ממש טוב (:
תודה לוסי!