מקוללת- פרק 1

'איפה אני? למה הכל לבן? איפה החדר שלי? אני חולמת?' דיברתי בקול רם אל תוך המקום המוזר שהייתי בו.
חיכיתי דקה או שתיים ואף אחד לא החזיר לי תשובה.
'מישהו כאן?' שאלתי שוב אל תוך החלל הריק.
מרחוק ראיתי נקודה מתקרבת לעברי.
עמדתי במקום, מבולבלת אך נחושה.
עניי החומות, מביטות בנקודה ועוקבות אחריה ובקצב התקדמותה.
הנקודה, שמסתבר שזאת אישה גבוהה, שלבשה בגד מוזר הדומה לסינר גדול ושחור, בפרצוף מוסתר חלקית, חוץ מעניה, שברקו כמו שתי יהלומים, בצבע כחול חלש, ושיער אסוף מאחור, התקדמה לעברי במהירות.
כשהיה בנינו מרחק נגיעה, בעודי מסתקלת עליה במבט מוזר אך לא זזה סנטימטר, האישה הוציאה חפץ מתוך הסינר שלה.
האישה הושיטה את החפץ לעברי ושתקה.
הבטתי אל ידה המושטת, ותהיתי, האם עלי לקחת את זה? האם זה מסוכן?
החפץ, מפתח קטן, בצבע שחור חזק, עם סימן מוזר של גולגולת שמסביבה סרט בצבע לבן כשלג, היה מסקרן.
אחרי כמה זמן שנראה כמו נצח, החלטתי לקחת את המפתח מידה.
ברגע שהרמתי את ידי לכיוון המפתח, הכל התפוגג וראיתי שחור.
עברה כשניה ומצאתי את עצמי על המיטת האפיריון האדומה שבחדרי, עם הפיגמה הורודה שלי, והשיער השחור כפחם שלי שהיה אסוף לצמה נמוכה, בדיוק כמו שהייתי לפני החלום המוזר הזה.