מפקד הטבעות פרק 7
כשהתעוררתי היה כבר חשוך בחוץ, ואדיסנה ישנה בצד השני של החדר; קמתי ושתפתי את פני; לבשתי ג'קט עם הכיתוב 'אני עם גאון' וחץ כלפי מעלה יצאתי החוצה עם הנגן שלי והתחלתי לטייל במחנה, אחרי כמה דקות של סיבובים סביב המחנה והביתנים,התיישבתי ליד הנחל, עצמתי עיניים והתרכזתי בנשימה שלי, הייתי חייב להתרכז, לשכוח מהטבעות, מהזיכרון שהיה לי ומהכול, לשכוח הכל ולהתרכז בנשימה רק בנשימה,
"זה לא יעזור לך להחליט." שמעתי קול של ילד, הוצאתי את אחת האוזניות והבטתי בו זה היה אותו ילד שרכן מעליי כשהוציאו ממני את הטבעת,
"אתה מתכוון להגיד משהו או להשתמש בפה שלך כמלכודת זבובים?"
סגרתי את פי שהיה פעור ושתקתי.
"גלינג." הוא אמר, משלים את חלקו בשיחה, הוא הושיט לי יד ואני לחצתי אותה,
"האו." אמרתי "קיצור של.."
"אני יודע מה הקיצור שלך,האו."
"באמת? איך?"
"סיפור ארוך."
"במילים אחרות זה לא עניני."
"כן, משהו כזה." הוא חייך ואני שתקתי, השיר הגיע לחלק הכי טוב בו, ולא התכוונתי לפספס אותו.
כשהשיר נגמר שאלתי אותו:"למה התכוונת כשאמרת שזה לא יעזור לי להחליט?"
גלינג הביט בי צחק ואמר:"לשמוע שירים, אה,אני מתכוון שלשמוע שירים ולשבת ליד נחל-לא יעזור לך להתגבר על הפחד."
"אני לא מפחד." אמרתי וגלינג משך בכתפיו, חיבבתי את הבחור."אני לא יריב איתך." אמר "זה קרה לכל אחד, זה המבחן הראשון. אפילו לי-ההורים שלי מתו בשריפה והטבעת הראשונה שלי הייתה אש, טוב, עברתי מה שאתה וכל אחד פה עבר."
שתקתי, השיר קרץ לי יותר מהילד.
"אני מקווה שתשאר פה, אנחנו זקוקים לילדים כמוך." הוא אמר.
"למה?"
"סיפור ארוך.. אה, סליחה.. זה לא עניינך."
צחקנו ביחד.
"אז מה עושים כדאי להעביר את הזמן?" שאלתי,והוא ענה את מה שלא רציתי לשמוע-"לאף אחד אין זמן פנוי. האו, כל אחד צריך להתאמן בטבעות שיש לו."
"ולשם מה, אתם מתאמנים?"
הוא שתק, כשם שאדיסנה שתקה, ידעתי שיש משהו שאסור להם להגיד לי, משהו איום.
"זה עד כי כך נורא?"
גלינג ניער את ראשו ושאל:"מה?"
"נגד מי או מה שאתם מתאמנים זה עד כדי כך נורא?"
"לא. זה לא."
הוא שתק לכמה שניות ואז אמר:"טוב אני הולך לישון. מחר מגישים פיצה על הבוקר ואין דבר יותר טעים מפיצה עם פטריות על הבוקר. אני לא רוצה לקום מאוחר ולגלות שלא נישאר כלום. תחשוב על מה שדיברנו אה?"
הוא קם והלך.
משאיר אותי שם. באפלה.
כשבאתי להחזיר את האוזנייה לאוזן שמעתי קול מאחוריי, קול לוחש, מרחף, כמעט מהפנט ומסוכן. "תיזהר." הוא אמר.
הסתובבתי "מי שם?" שאלתי,
לא היה שם כלום.
"תיזהר." הוא קרא.
"מי שם?"
"תיזהר." הייתה המילה האחרונה שאמר לי.
תגובות (1)
אז… אני באיחור, כרגיל! חחח
פרק דווקא נחמד, זה תמיד כיף שמתווספים לסיפור דמויות חדשות וגלינג מאד מוצא חן בעיניי.
אבל אם יורשה לי כמה הערות קטנות בקשר ליחס של האו כלפיו…
קודם כל, אני מציעה לך לתאר את גלינג יותר, מאחר וזאת הפעם הראשונה בה אני נפגשת עם הדמות, אני/הקורא רוצה לקבל יותר מידע עליו, כמו מראה חיצוני למשל.
דבר שני – יש איזשהו היסוס ביחס של האו כלפיו שמערער את היציבות של הסיפור:
פעם אחת, האו מחליט שהוא מחבב אותו ורגע אחר כך הוא מעדיף לשמוע מוזיקה על פני שיחה עם הנער וכן הלאה וכן הלאה…
תבססי לך קודם את הדמות בראש לפני שאת כותבת עליה, ככה תהיה לך תמונה שלימה של הדמות ותוכלי להחליט על היחס של הדמויות האחרות כלפיו.
אם יש משהו לא מובן, אשמח להסביר :)
חוץ מזה, אני מאד אוהבת את הסיפור שלך! הוא מקורי והעלילה ממש מעניינת!
הולכת לקרוא את ההמשך!
3> נעמי