מפקד הטבעות פרק 20

אחרי שפאבאלן מצא אותי והרג את איש היער; הוא גרם לי להתעלף, והביא אותי אותי למפקד הטבעות, שם ישבתי במשרד של פאבאלן, האומנם?
זה לא היה ממש משרד, זה היה גרוע יותר, היה שם שולחן אחד, חלון אחד עם סורגים, דלת אחת וכיסא שחור כזפת.
למרות שהכיסא לא היה בדיוק כיסא, כי כשקאראלו השיב אותי על עליו, הוא קשר את ידי אל מאחורי גבי, בעזרת שלשלאות שחורות שחוברו לכיסא.

נכון לעכשיו קאראלו הלך לקרוא לאביו ואני נשארתי בחדר, או בכלא או בתא- איך שלא תרצו לקרוא לזה.
חוץ מזה-הטבעת לא הייתה על אצבעי וזה הדבר היחיד שגרם לי להקלה.
פאבאלן נכנס לחדר ונעמד מולי, כך ש-רק השולחן הפריד בננו.
"מה אתה הולך לעשות לי?" שאלתי אותו, משתדל שהפחד לא יחלחל לקולי.
"כמה אתה יודע?" שאל אותי פאבאלן בחזרה; מתעלם לחלוטין משאלתי.

"אני יודע שארול גילה משהו נורא אלייך," עניתי לו, הפחד חילחל כבר לקולי, "אני יודע שהטבעות עושות לנו-התלמידים-משהו, אני יודע שאתה רוצח חסר רחמים ו.."
הוא לא נתן לי להמשיך לדבר.
אך לי לא היה אכפת, אמרתי את מה שחשבתי עליו-רוצח.
בן-אדם שרוצח אנשי-יער.
פאבאלן דיבר במהירות:"אני לא הרגתי את איש-היער, אלא בני, ובקשר לשאלתך, אני ימחוק את זכרונך ונתחיל מחדש."
חיוך מבחיל עלה על פניו.
חיוך שגרם לי לרעוד.
הרגשתי בחילה.
הוא הניח את כפות ידיו על השולחן ונשען עליהם,
"למה?" שאלתי. "למה אתה עושה את זה?"
הוא התעלם משאלתי, אחת מטבעותיו החלו לזרוח.
שיניי נקשו-ולא מקור,
פחדתי ממה שהוא יעשה לי.
"אתה תעשה לי מה שעשית לארול?" קראתי, "אתה תשלח אותי בחזרה למוסד? אם זיכרון מחוק? כמו שעשית לארול?" הוא לא ענה.
לא יכולתי לסבול את המצב הזה.
"תענה לי!" צרחתי.
הוא לא ענה.
עוד טבעת החלה לזרוח ,טבעת שחורה ממוות.
פחד עמוק חלחל בי,
אט אט הכל נהפך לשחור.

ניסיתי להלחם בזה, להכניס פיסות מידע למוחי ולהסתיר אותה.
לשמור כמה שיותר מידע, ולהזהיר את אדיסנה,
אך לא יכולתי.
פאבאלן היה חזק.
יותר מידי חזק.
קול בתוכי אמר לי להלחם. לעמוד על שלי ולא לתת לפאבאלן לנצח.
הקול הלך ודעך.
וכך גם האור.