מפקד הטבעות פרק 10

הוא לא רדף אחרי, הוא רק עמד באותו מקום שעמד מקודם והביט בי בשקט, בלי מילים, חשבתי על להסתובב, ולהביט בו אבל כנראה המוח שלי רצה להמשיך לרוץ.
מה שגרם לי לעצור ולהביט אחורה ולו לרגע היו ארבעת המילים שלו:"אני לא אפגע בך."
תמיד הייתי אחד כזה שמאמין לכולם איך אומרים את זה..תמים; אבל כרגע פעלתי בניגוד לאופי שלי-במקום להסתובב ולשאול אותו מה מזג -האוויר המשכתי לברוח…
אני לא טיפש, כמעט כל אגדה סינית או יפנית תדבר על מפלצת שאוכלת ילדים או משהו כזה.
אני מזכיר לכם הייתי בן 10 ואני לא הכי אמיץ בעולם.
המשכתי לרוץ וכשעמדתי לצאת מהיער הוא עמד מולי.
"אני לא אפגע בך."אמר.
"תתרחק ממני." צרחתי. במקרה אחר הייתי חושב על איך הוא הגיע לשם כל כך מהר, אבל עכשיו הייתי רוצה רק לברוח, לרוץ.
"אני לא אפגע בך."
הסתובבתי, ורצתי לכיוון השני וככל שהעמקתי לתוך היער היה חשוך, אפילו הלבנה שמעל לא האירה, הבטתי לצדדים ועצרתי, הייתי באמצע היער, לבד, כשרק העלטה משמשת לי כחברה, לא ידעתי איפה אני, או לאן לפנות, הרגשתי שהפחד מתחלחל לראשי, עכשיו יותר מתמיד, הבנתי למה היער הזה נקרא יער הפחד (והאשליות..אבל זה לא שייך לעכשיו) המשכתי לעמוד שם, תוהה לאיזה כיוון ללכת, כשעמדתי שם, בשקט, יד אחת בתוך כיסי, שם תמיד היה האולר, כשלפתע נשמע מאחוריי רשרוש עלים, הסתובבתי במהירות ושלפתי את האולר, לא היה מאחורי אף אחד הרגשתי את דופק ליבי המואץ, הכנסתי את האולר לכיס והרגשתי במשהו קשה וחמים,
הוצאתי אותו.
זה היה הטבעת.
שמתי אותה על אצבעי היה לי ברור שכשהוציא אותה מהאצבע אני כל-כך אתחרט על זה.
ברגע ששמתי את הטבעת היא התחילה לזהור באור תכלכל וחזק, היא הכניסה בי תחושה של ביטחון ורוגע מוזר ואפלולי, בנוסף לכך המשכתי לשמוע את שאון המים באוזניי לא חזק, אלא נמוך, ושקט כמעט קלוש ורחוק כאילו..
התחלתי לצעוד לפי חושה השמיעה שלי וככל שהתקדמתי הרעש גבר-פאבאלן פעם הסביר לי שכשאני ליד מים אני יכול לשמוע אותם.
עכשיו הבנתי למה הוא התכוון-התחלתי לצעוד למקור המים ורעיון צץ במוחי-ידעתי שליד מפקד הטבעות יש נהר, וידעתי שאצטרך לצעוד במים כדי להגיע למפקד הטבעות.
נכנסתי למים והרגשתי איך הנעליים שלי מלאות במים ואיך המכנסיים מתחילים להיות כבדים.
הלכתי לאט, חששתי שמאד.
חששתי שהזיכרון מהצונאמי יחזור עליי שוב.
חששתי שאלך בנתיב רחוק וטועה.
ולמרות שהמים היו רדודים וחלשים השאון באוזניים שלי גבר, פחדתי לטבוע האחיזה באולר משום-מה נרפתה אבל ידיי גיששו באפלה,בפחד, בלא-נודע.
לאחר כמה דקות, הורדתי את הנעליים, ונהיה לי יותר נוח, שמתי לב שאני מגביר את הקצב למהירות מטורפת ומפחידה,
לאחר כמה דקות,
הנהר התפצל לשניים
וביניהם ישב האיש שרדף אחרי בכל היער.