מפקד הטבעות-פרק 1
אחרי הצונאמי שביפן עברתי לבית-מחסה לקטנים. תתפלאו אני לא קטין אני בן 10. טוב, אולי קצת קטין, בכל מקרה קוראים לי האו קיצור של האודרים-פאו-בינג.
כן,אני יפני וכן, הייתי בצונאמי.
ההורים שלי לא נמצאו אחרי הצונאמי, אז לקחו אותי לבית מחסה לילדים חסרי בית; מקום נחמד-מיתות רכות, ואוכל טעים. לא מסביע, אבל טעים, קיבלתי חדר עם 8 ילדים,יישנו על מזרונים עבים וציפיות מגרדות. חוץ מזה היה נחמד.
בנוסף לכך ידעתי מה שכל ילד ידע-או שמישהו מאמץ אותו או שמוצאים את ההורים שלו או שפשוט שולחים אותו לקרוב-משפחה-רחוק.
לי לא היו כאלה אבא שלי היה אח יחיד, וכך גם אמי-או זה מה שסיפרו לי.
מחוץ לחדר חיכה לי ארול, הוא היה החבר הכי טוב שלי,נמוך ממני בהרבה והמשקפיים העגולות שלו תמיד נפלו על אפו הגדול.
עיניו החומות אף פעם לא היו ממוקדות ושיערו הבהיר והמטולטל היה תמיד מבולגן.
הוריו לא היו בצונאמי הם נסעו לטוקיו והשאירו אותו אצל סבתו, עכשיו הוא רק מחכה שהוריו יחזרו ויקחו אותו.
כשלקחתי את התיק עם ספרי הלימוד (היה לנו שם כיתת לימוד), יצאתי למזדרון וראיתי אותו,סימנתי לו והלכנו בשקט לקפיטריה שם השלמנו את החומר. כשהגענו לסיים את השאלה האחרונה, ארול הרים את מבטו והביט אל מעבר לכתפי "כבר בא." אמר וקם.
הסתובבתי, וצפיתי בו הולך לכיוון אחד הבניניים כשעל פניו ארשת כעס ודאגה.
לאחר כמה דקות הסתובבתי וסיימתי את השאלה.וחיכיתי לו.
כשהיה נמאס לי לחכות קמתי והלכתי לכיוון שהוא הלך-זה היה סימטה צרה עפ פנייה אחת.
המשכתי ללכת עד ששמעתי את הקול של ארול מעבר לפינה, נצמדתי לקיר ושמעתי את ארול משוחח עם מישהו בעל קול עבה ונוקשה ארול אמר "…אני לא יחזור על זה שוב. גם עם ההורים שלי לא יבואו אני לא יבוא איתכם. אתה יכול לקפוץ לי."
"אתה יודע שאתה מפסיד."
"אני רוצה חיים נורמליים. אני לא חוזר לגור אצלכם."
"אתה לא גר." אמר האיש "אתה יודע כמה אנשים היו הורגים כדי להיות במקומך."
"גם עם העולם יהפוך לזירת פשע אני לא חוזר."
"הפסד שלך." אמר האיש "אבל אני תוהה מה להגיד ל.."
"די." צעק ארול "אני לא הולך וזהו"
"אני.." התחיל האיש לומר אך הוא נעצר לכמה שניות "מישהו מקשיב לנו ."
הלכתי צעד אחורה ובטעות דרכתי על בקבוק בירה מנופץ "לעזאזל." לחשתי והתחלתי לרוץ ובלי משים טעיתי בפנייה והגעתי למבוי סתום.
נשארתי שם במשך כמה דקות שבשבילי היו נצח.
לאחר כמה זמן יצאתי מהסימטה והלכתי לכיוון הקפיטריה.
הוא לא היה שם.
הלכתי לחדר ומצאתי אותו שם,יושב על המיטה כשראשו בין שני ידיו, כשנכנסתי הוא הרים את הראש ואמר:"ברחת לי."
"אתה קודם."
"אתה עקבת אחרי?" שאל ארול.
הבטתי בו ולא ידעתי אם להגיד לו, החלטתי שכן
"רציתי לראות מה לוקח לך כל-כך הרבה זמן ו.."
"חשבתי שאתה חבר שלי."
"אני חבר שלך!" אמרתי, הוא הביט בי והבחנתי בפעם הראשונה היום שמתחת לעיניו יש שקים שחורים ועל אצבעו יש סימן עגול כמו של טבעת.
הוא הביט בי ואמר:"אם אתה חבר שלי, כדי שתתרחק אתה לא רוצה אותם על הראש שלך."
לאחר ה'הרצאה הגדולה' הוא קם ויצא מהחדר משאיר אותי שם.
ארול הוא לא אחד שנבהל בקלות, ולפי ההתנהגות שלו נראה שמישהוא או משהוא הבהיל אותו כהוגן.
בהתחלה חשבתי שזה סוכן אימוץ או משהו כזה אבל זה היה משהו חזק יותר ומפחיד יותר.
תגובות (8)
וואו מעניין! התחלה ממש טובה! אהבתי את ארול, דמות חמודה מאד!
ברוכה הבאה לאתר ואני מחכה להמשך בקוצר רוח! :)
ממש אהבתי את ההתחלה!
אני מחכה להמשך:)
ממש אהבתי 3> התחלה מדהימה ועם את אוהבת סיפורי פנטזיה אז תיקראי את הסיפור שלי
=)) 3> קוראים לו לחישות אפלות !
תודה..
רננה יקירתי "יש לך את זה" הכתיבה שלך מושלמת ממתינה להמשך ממני באהבה בקי ♥
תודה רבה רבה רבה…
יפה מאוד:)
(בהצלחה בנסיעה לצפת)
יפה מאוד:)
את כותבת מעולה:)
=)
=)
מעניין ביותר.
רק מעט שגיאות כתיב קטנות פה ושם, אבל לכל אחד יש כאלה.