מעל השמיים- פרק ראשון

"את הילארי?" שאל אדם גבוה בחליפה לבנה, כשכנפיים לבנות ענקיות מחוברות לגבו, מה שגרם לי לבהות בהן בהשתהות.
הינהנתי. הבחור שיפשף את ידיו זו בזו.
"אוקיי.. עכשיו נלביש אותך" אמר הבחור וגרם לעיניי להפער בהפתעה.
"לא להלביש במובן הזה" הוא נאנח וגילגל את עיניו. "את תראי" הוסיף ועצם את עיניו הוא הניף את הידיים שלו לפני גופו והחל לעשות איתן תנועות. לפתע התחלתי להרגיש דקירות קלות בגבי והסתובבתי, בוהה בכנפיים הלבנות הצומחות מגבי באיטיות. זה היה הדבר הכי מפחיד שקרה לי. התחלתי לצרוח, מסתובבת סביב עצמי, מנסה לתפוס את הכנפיים האלו. אחרי כמה שניות הרגשתי קצת מטופשת אז הפסקתי. נעמדתי מול הבחור שהביט בי בגבה מורמת והסמקתי.
אחרי כמה שניות הבחנתי כי אני לבושה במן שמלה לבנה מוזרה עם תחרה ובלי שרוולים.
"מה לעזא…?" פלטתי, מתבוננת באיך שאני נראית. השיער שלי דווקא השתלב דיי טוב עם הלבן של השמלה והכנפיים.
"את מלאכית עכשיו" הבחור חייך בסיפוק.
"וזה אומר..?" שאלתי.
"אני אסביר לך. בואי אחריי" הוא אמר והכנפיים שלו התחילו לנופף. בהתחלה הם רק נופפו להן, ואז רגליו התנתקו מהרצפה.
"את באה?" הוא שאל והסתובב לעברי, כבר שני מטרים מעל הקרקע.
"איך בדיוק?" שאלתי אותו בהרמת גבה.
"תנופפי בהן. עכשיו הן חלק מהשרירים שלך. תתכנני את המוח שלך להזיז את הכנפיים, כמו שאת מזיזה את הרגליים" הוא הסביר.
הבטתי בו במבט של 'מה לעזאזל אתה רוצה ממני?'
הוא נחת ונאנח שוב. "תנסי מה שאמרתי"
"ניסיתי." אמרתי בחוסר סבלנות. הבחור הזה באמת מצפה ממני לעוף עכשיו?
"תנסי שוב." הוא נראה מעוצבן.
עצמתי את העיניים, ופתחתי אותן לאחר שנייה. "נו אתה רואה אני סתם…" התחלתי ואז הבחנתי לחרדתי שאני כבר נמצאת מטר מעל האדמה. פלטתי צרחה קטנה ואז כיסיתי את פי בכף ידי. הסתכלתי אחורה לכנפי הלבנות והרכות, שהתנופפו שם מאחורי. זה היה מפחיד. הרגשתי כמו ציפור.
"בואי" הוא חייך והחל לעופף כמו קודם "תכווני את עצמך בעזרת הידיים. בהתחלה משתמשים באיברים האחרים, כדי להשעין משקל לכיוון שאת רוצה, אבל אחר כך את יכולה לכוון בלי עזרה נוספת."
"רגע איך קוראים לך בכלל?" שאלתי, מכוונת את ידי בסירבול לעבר המקום שאליו פנה.
"אנטוני" הוא ענה. עפנו עוד קצת, ואז הוא נחת על מדרגות שהיו תלויות באוויר, ומחוברות לדלת.
"כאן תכירי את השותף שלך, ג'וש, השטן." אמר אנטוני ופתח את הדלת. הוא סימן לי להכנס. נכנסתי לחדר, ואנטוני לא נכנס אחרי. הוא סגר את הדלת. החדר המעופף היה מסודר יפה; בצד אחד של החדר היה מיטה עם כיסוי סטן אדום (אירוני, אני יודעת..), פוסטרים של מערכות תופים על הקירות צבועים באדום כהה, וארון מדפים ענקי גדוש בספרים. בצד השני של החדר הייתה מיטה עם כיסוי לבן, קירות חלקים ולבנים, וארון מדפים ענקי לבן וריק.
על המיטה שכב ג'וש, וקרא ספר ככה שלא יכולתי לראות את פניו.
"אני הילארי" היצגתי את עצמי. הוא גיחך.
"אתה ג'וש נכון?" שאלתי, מכחכחת בגרוני. אף אחד אף פעם לא גיחך כשאני דיברתי איתו. רוב הבנים שדיברתי איתם היו מודים למזלם הטוב ומסכימים עם כל דבר שאני אומרת.
"ג'וש, כן" הוא גיחך שוב. ציפיתי שלפחות הוא יוריד את הספר כדי להסתכל עליי, ואז אני אוכל להמיס אותו באיך שאני נראית.
"אתה מוכן להסביר לי מה אני עושה כאן?" רטנתי. עכשיו ג'וש הזה כבר עצבן אותי.
הוא נאנח ואז הוריד את הספר והניח אותו על ברכיו. על ראשו היה שיער מבולגן בצבע שחור וזוג קרניים קטנות ואדומות בקעו מראשו. היו לו עיניים כחולות בהירות ממש.
"את המלאך שהצמידו לי? מלאך חדש וחסר נסיון? באמת?" נאנח ג'וש בזילזול.
"היי!" נעלבתי. "תרגיע ומהר. אמנם אני חדשה, אבל אתה ממש לא יכול לדבר אליי ככה." אמרתי לו וצימצמתי את עיניי בכעס. אף אחד לא מדבר ככה להילארי ג'יימס. אף אחד. אף פעם.
הוא הסתכל עליי, מופתע.
שמתי את ידי על המותניים. "אתה מתכוון להסביר לי מה אני עושה כאן? או לא?"
"אוקיי.. אוקיי.." הוא אמר וקם מהמיטה בחריקה. הוא הניח את הספר שלו על השידה ליד מיטתו והסתכל עליי. הוא לבש טריקו שחורה וג'ינס, בגדים שממש לא מתאימים לשטנים לפי דעתי.
"אוקיי, לכל בן אדם בעולם שלמטה יש שטן ומלאך שמייעצים לו מה לעשות. את זה את יודעת?" הינהנתי.
"אוקיי, אז זה מה שאנחנו עושים. מחר נגלה למי הצמידו אותנו. לי זה כבר יהיה אדם שלישי. המלאכית הקודמת שלי, גלוריה, אז העבירו אותה מחלקה. היא עברה לבמקום להיות מלאכית של בני אדם, העבירו אותה לעשות משהו בגן עדן, אני לא בטוח מה.. בקיצור, מה שעומד לקרות זה שכל פעם שהדמות שהצמידו לנו תצטרך עזרה בהחלטות, אנחנו נקרא ונופיע לידה. המטרה שלך היא לגרום לה לעשות את הדבר ה'נכון', את מה שיותר אחראי ופחות כיפי כמובן, או משהו כזה. " אמר ג'וש.
"עכשיו תלכי לישון, מחר יצמידו לנו את הילדה או הילד." הוסיף ג'וש ונשכב חזרה על מיטתו.
"ומה עם הבגדים? פשוט.. ישנים ככה?" שאלתי.
"לא. יש לך בארון בגדים, ושם" הצביע על דלת ליד המיטה שלי. "את תתלבשי"