מעוזו של השטן~פרק ראשון~

פרולוג

הסתכלתי בעיניו הכחולות העמוקות וידעתי. ידעתי שלעולם לא אעזוב אותו.
חשבתי על כל מה שעברנו יחד, כלכך הרבה דברים, שלפני מעט זמן, לא הייתי מתארת בדעתי שיכולים להתקיים.
כעת, ג´ון ואני עמדנו על הצוק הגבוה ביותר, מעלינו שמיים שחורים וקודרים, ומתחתינו תהום ללא סוף- הגהינום.
החזקתי כלכך חזק בידו של ג´ון עד שהרגשתי את עצבעותיו מתפוקקות.
ידעתי שבעוד רגע השד העליון יורה עלינו לקפוץ, וידעתי שלא נוכל להתנגד, ופחדתי.
הרגשתי פחד טהור כלכך, מקפיא כלכך, כמו שלא הרגשתי מימי.
צחנה של רשע נדפה מהתהום, וככל שהתקרבנו כך היא נעשתה חזקה יותר, ואפלה יותר. לפתע בראשי הדהד קול. מיד זיהיתי אותו כקולו של השד העליון. הוא היה צרוד, עמוק, אפל ומעורר אימה. " הסוף שלכם הגיע כעת, וגם סופה של התקווה. להתראות" אמר השד וצחק צחוק אווילי. ברגע הזה בדיוק הרגשתי כוח בלתי נראה דוחף אותי לקצה. לא צרחתי. רק חיבקתי את ג´ון חזק והוא אותי.
נפלנו יחד אל התהום, אל תוך השחור, וידענו שלעולם לא נחזור.
אזני התפוקקו מאה פעמים בשנייה ממהירות הנפילה. עייני ייבשו כמעט לגמרי, והרגשתי כאילו אמות עוד לפני שנגיע לגהינום.
עדיין אחזתי בג´ון. התהפכנו יחד באפלה המוחלטת ונפלנו…ונפלנו…ונפלנו, עד שלפתע הרגשתי משהו אוחז בי. לא ראיתי אותו ותהיתי אם זו עוד אחת ממיליוני המפלצות שנמצאות כאן. הרגשתי שאנחנו זזים. לא ידעתי אם למעלה או למטה. כבר איבדתי חוש כיוון. הפניתי את מבטי מעלה. תחילה לא השתנה דבר, אך לאחר שעה ארוכה, שבה כבר איבדתי את תקוותי מחדש הבחנתי במשהו, ורציתי לבכות מאושר, ראיתי את הקצה. זה לא הסוף.
לפתע עצרנו כמאה מטרים מהיציאה. חיכיתי והאזנתי. ידעתי למה המושיע שלנו לא רוצה להתגלות. אם יראו אותנו, ההצלה לא תהיה שווה כלום. תהיתי איך נכנס לכאן בלי להתגלות. לפתע האצנו למהירות בלתי רגילה וטסנו לשמי הלילה השחורים משחור. כעת יכולתי לראות מי מחזיק אותנו. זה היה דרקון! עכשיו הכל התחבר! הוא הציל את החיים שלי כי אני הצלתי את שלו, ואם לא יחזיר לי טובה, הוא יישאר עם חוב על כתפו לנצח, ללא יכולת למלא אותו. נחתנו במעוז הדרקונים. ידעתי שאנחנו מוגנים, לפחות לעת עתה. כשירדנו מהדרקון קפצתי על ג´ון ונישקתי אותו. הנשיקה המתוקה ביותר שטעמתי מימיי. זה היה טעם החופש, וטעם התקווה. ג'ון חיזק את אחיזתו בי ונישק אותי שוב, הפעם בלהט רב יותר. התנתקנו לאחר דקה, עדיין חבוקים. ידו מונחת בעדינות ובנחישות על מותני, כאילו פוחד שבכל רגע אעזוב. ג´ון אמר לדרקון בקול רועד:" תודה. אתה הצלנו את חיינו, נזכור אותך לעד. אם אתה, או שבטך תצטרכו את עזרתנו, אל תהססו לקרוא לנו. אנחנו תמיד כאן בשבילכם." הדרקון השחור בעל העיניים הירוקות הזוהרות הניד בראשו לעברנו ועף משם בהנפת כנפיו האדירות אל על.
כעת, מששלומנו הובטח, עלינו לחזור למשימתנו המקורית ולהשיב את השלום על פני האדמה. עבודה רבה עוד לפנינו אבל התקווה רבה גם היא. יש לנו בני ברית רבים ואני מקווה, שאם נאזור את כל כוחותינו, נצליח להחזיר את העולם לקדמותו.