מסתורי המפתח

הם אומרים שאני אמורה להציל את העולם. תמיד הרגשתי שאני שונה אולי אפילו "פריקית" אבל לא גיבורה…. מצד שני לא כולם חושבים שאני אצליח, יש כאלה שאומרים שאני הביא את סוף העולם. העולם שבו אני חייה יכול להיות מסוכן אבל אני יודעת אך לשרוד… לפחות שרדתי עד עכשו…

אבל בו נתחיל מההתחלה…. קוראים לי אליס ואני בת 16 יש לי עניים כחולות ירוקות, שער חום ארוך. ואני הייתי ילדה רגילה.. טוב כימעת רגילה.. יש לי כוח מיוחד, אני יכולה לשלוט ביסודות: אש, מים, אוויר, ואדמה.
גילית אותו עוד כשהיתי בת 6 כשהתעצבנתי על ההורים שלי שלא קנו לי את הבובה שרציתי ופוצצתי בטעות את החלון שבחדרי… אבל לא לא סיפרתי להורים שלי כי הייתי עצבנית עליהם. אז שמרתי את זה בסוד וסיפרתי להם ששחקתי בכדור ובטעות פגעתי בחלון. אחר כך פשוט שכחתי מזה וכשנזכרתי זה ניראה לי לא הגיוני. זה קרה עוד כמה פעמים תמיד כשהייתי כואסת מאוד, עצובה מאוד או כול רגש חזק אחר. לא סיפרתי את זה לאף אחד כי הם היוא חושבים שהשתגעתי אבל אני ידעתי שמשהו ממש לא בסדר אצלי…

אבל חוץ מזה חייתי כמו כול ילדה רגילה. שני הורים אמה, דין. וכמובן האחות גדולה שתמיד הייתה מוצלחת ממני בכול דבר רו. היחסים שלי איתה די מורכבים משום שמצד ראשון אני אוהבת אותה כי כיף לי איתה ואנחנו ממש פתוחות אחת אם השניה. למרות שמצד שני כול הזמן יש לאנשים ציפיות ממני להיות מושלמת כמוה.. אבל איך אפשר להיות מושלמת כמוה יש לשער גלי זהוב עניים כחולות בהירות פשוט מהממת שציונים שלה מעל הממוצה היא מאוד פפולרית ויש לה חבר מדהים. איך אפשר להיות כמוה ???

אז כן אני ילדה ממוצעת עם ציונים בקושי עוברים לא פפולרית ונכנסתי לתסבוכת מאוד רצינית… זה קרה ביום רגיל התארגנתי כמו תמיד לבצפר, יצאתי לכיון הבצפר, שעתים ראשונות היה לי הסטוריה (נירדמתי ישר), אז שעתיים תנ"ך (המשכתי לישון) ואז הגיעה ספורט שחקנו מחניים. בדרך כלל אני סתם עומדת במגרש ובוה בדברים עד שמפסילים אותי אבל היום נישארתי אחרונה (אל תשאלו אך אין לי שמץ אני לא ילדה ספורטיבית במיוחד). וכשסמתי לב שאני אחרונה התכוונתי לתת לכדור פשוט לפסול אותי אבל אז הסתכלתי לכיוון הבנות שבמגרש השני וקפתי.

לכולן היוא עניים שחורות לגמרי וקעקועים עם סמלים מוזרים בכול הגוף שטפסו למסביב לראוש. אני יכולה להשבה שראיתי את הקעקועים זזים. עף לכיווני כדור במהירות כזאות שבקושי סמתי לב. עשיתי קפיצה משולשת אחורה ואין לי שמץ איך עשיתי את זה זה היה פשוט רפלקס. הסתכלתי על הבנות בכיתה שלי והן ניראו בסדר גמור. לא הבנתי איך הן לא רואות את ה..ה.. יצורים האלה. אחד היצורים פנה עלי ואמר "את תמותי עכשו" קפתי הייתי בהלם מיליון מחשבות התרוצצו לי ברוש: מה הם? למה הם רוצים שאני המות? מה עשיתי? איך אני בורחת? מה לעשות?… ולפני שהספקתי אפילו לענות לפחות על שאלה אחת ברואשי כדור נוסף הגיעה אבל הפעם הוא בער באש. זינקתי אחורה והתחמקתי ממנו. ידעתי שאני חייבת לעשות משהוא עכשו, אבל מה? פתאום נכנס גבר צעיר במעיל אפור (למרות שהיה אז קיץ) מדלת האולם. העיף את היצורים לכול הכיוונים בהנפת יד ואמר לי "אנחנו צרכים ללכת עכשו הסברים אחר כך" ומשך אותי על מחוץ לאולם…