מסע של ציור- פרק ראשון. חלק א’.

איית'ון התהלך לאיטו בשביל הריק מאדם.
הוא לא היה מסוגל לשכוח את מבט הנערה בפארק כשפקחה את עיניה, איית'ון חיפש את הנערה המסתורית חודש שלם אך לא מצא אפילו רמז אחד קטן וכאשר החלה תקופת הסתיו תקוותו נפלה כמו העלים על העצים בשביל שמסביבו.
"אריאל," לחש איית'ון "אני שמעתי את הסיפור שלך ואני יודע שהוא היה קריאה נואשת לעזרה. בבקשה תני לי סימן, כדי שאוכל לעזור לך."
איית'ון עצר והביט סביב במטרה לחפש דבר שירמז על קיום הנערה, דבר לא קרה במשך דקה ארוכה ואיית'ון נכנע סופית. בראש מורכן הוא המשיך ללכת בשביל המוביל לפארק המשחקים, אותו הפארק שבו הנערה ציירה וסיפרה לו על חייה באותו הזמן.
רוח קרה חדרה מבעד לסוודר של איית'ון ופיזרה מספר עלים שנחו בחזרה על הבטון הנוקשה.
"איית'ון." אמר קול מלטף מאחורי הילד.
איית'ון הסתובב במהירות וראה את אריאל, אך היא לא נראתה כפי שזכר אותה.
רגליה כוסו בעלים האדמדמים והסתירו את כפות רגליה, מכנסי העור שלבשה היו חומים וקרועים כמעט עד היסוד, את החולצה האדומה שלבשה החליפה עכשיו גופיה סגולה. שיערה השחור התפזר על כל גבה ואפילו עיניה הירוקות איבדו את הזוהר שהעניק לנערה חן רב.
"מה קרה לך?" שאל איית'ון והביט לעומק בפניה השרוטות "את נראית… אפלולית."
אריאל השפילה את מבטה אל העלים וחיבקה את עצמה בכוח, איית'ון הבין שהיא לא מתכוונת להגיד לו.
"זה לא חשוב כעת," שינתה נושא בפתאומיות "אתה חייב להסתתר."