מסיבת התחפושות- פאנפיק לסיפור שלי- הקדמה/תקציר

"מסיבת תחפושות?" שאלתי את מירה כאשר באה לספר לי את הבשורה.
"כן." היא אמרה בהתלהבות. "דודה שלי, מריאן, סיפרה לי שבכל שנה יש מצעד תחפושות ענק בעיר, ובמתנ"ס מארגנים כל שנה מסיבת תחפושות לצעירים, וחשבתי, אתה יודע שאני אוהבת מסיבות כאלה, אז חשבתי שיהיה כיף ללכת."
"אני לא ממש אוהב מסיבות." עניתי. היא הסתכלה עלי כאילו אני משקר לה.
"בפעם הקודמת לא היה לך כזה נורא." אמרה.
"בפעם הקודמת אח שלי הופיע אחרי ארבע שנים בהן הוא נעלם, וגיליתי שהוא הפך לשד." עניתי. היא השיבה לי במבט אדיש. "בסדר. נלך."
היא קפצה ומחאה כפיים בשמחה לאחר שהסכמתי. "טוב, אז אני הולכת לארגן את התחפושות למחר." באתי להוסיף לומר לה משהו כשהיא באה לצאת מדלת הבית. "אל תדאג, אני לא אביא לך תחפושת מביכה. מדי."
גיחכתי לעצמי לאחר שהלכה. הסתובבתי וראיתי את נאבין עומד מולי ומחייך.
"מה קורה?" שאלתי בבלבול.
"נכון מה ששמעתי, יש מסיבת תחפושות?" הוא שאל.
"מסתבר. למה, אתה מתעניין בזה?"
"אם יש יתרון בזה שאני אשאר בן עשרים ואחת לתמיד, זה לנצל הזדמנויות כאלה." הוא השיב.
"ממתי אתה בקטע של מסיבות?"
"ממתי אתה בקטע הזה?"
"ממתי שלא היית כאן."
"אאוץ'."
שנינו התחלנו לצחוק באותו הרגע. עבר הרבה מאוד זמן מאז שהיינו רק שנינו, מה שכנראה כבר לא יקרה יותר, אבל עדיין נוכל לבלות ביחד כמו שאחים עושים.
"אז אני הולך למצוא תחפושת ובת זוג." הוא אמר ופנה אל עבר הדלת.
"אתה לא חייב להביא בת זוג." אמרתי.
"אני לא חייב, אבל אני רוצה." הוא סגר את הדלת בטריקה והלך. באותו רגע של שקט ששרר בבית התחלתי לתהות לגבי המסיבה הזאת. משום מה, הייתה לי הרגשה שמשהו לא טוב יקרה בה.