מסומן: פרק ראשון- "כלל המורדים."

הראש שלו הלם בחוזקה, והוא הרגיש כאילו הריאות שלו נאבקות לנשום, כאילו בדיוק נחנק. הנשימה שלו הייתה איטית וכואבת, ולרגע, הוא חשב אולי לעצור את הנשימה, אך זה כאב לו עוד יותר. הוא הרגיש כאילו משהו שרף לו את העורף, וכל זה התערבב עם הרגשה קרירה ונעימה מידי פעם, של מים קרירים. הוא היה ער, אבל המוח שלו סירב לתת לעיניו את הפקודה להיפקח. האוזניים שלו הצליחו לשמוע כמה צלילים מוזרים שהכאיבו בראשו.
לבסוף, התחושה חזרה לגופו, ועיניו נפקחו בקשיחות. צלליות צבעוניות נראו בהתחלה, זזות ומרקדות מול עיניו הלא מתפקדות, הוא סגר את עיניו בשנית, כשפתח אותם, הצלליות נהיו ברורות יותר, ולבסוף, קיבלו צורה של כמה נערים העומדים מעליו ומביטים עליו במבט משונה.
הוא שפשף את רקתו בכאבו, ידיו היו מלאות בדם, הוא היה רטוב כולו, כאילו זה הרגע סיים לשחות. נערה אחת התקדמה לעברו והתיישבה.
"הוא לא נראה מסוכן," לחשה הזיזה את ראשו בכוח, אצבעותיה עוברות בעדינות על עורפו, ונוגעות באזור השורף, הוא נאנק מכאבים.
"מה," הוא הצליח להוציא מפיו.
"אתה יכול להתיישב?" פנה אליו בחור גבוהה, אבל הוא לא יכל לענות לו, בסוף החליט לאמץ את כל כוחו והתיישב, זעקה קלה יצאה מפיו.
"יש לו משהו בגב." מיהרה להגיד הנערה שהתיישבה לידו היא סובבה אותו קלות, והוא אפילו לא התנגד, בעיקר כי לא היה לו את הכוח לכך.
"אני סיירה," היא אמרה כבדרך אגב.
"אאוץ,'" לחשה. "תראו את זה." היא העבירה את אצבעותיה על גבו, והוא צרח מכאבים.
"הוא נחתך." לחשה נערה אחת שעמדה לצידו, רגלה הייתה קרובה מידי לגופו.
"מי אתם?" הוא נאנק.
"אה, חזרת להכרה?" גיחכה.
"אני ג'ייד, זה סטיוארט," היא הצביעה על הבחור הגבוהה, "וזה אקל."
ג'ייד התיישבה על ברכיה, ובחנה אותו במבטה.
"עכשיו," הוא הוציאה מתוך מעילה בקבוק. "מי אתה?" היא שאלה ושפכה כמה טיפות מהבקבוק, עורו המגורה. הוא צרח, נאנק מכאבים,הוא התחיל להתפתל, אבל אקל מיהר להסיג אות ותפס בידיו, חוסם לו את חופש התנועה.
"תפסיקי!" צרח.
"תענה לי!! אתה אחד מהם??" היא שפכה עוד כמה טיפות.
"אני לא יודע!!" צרח, אקל עזב את ידיו וג'ייד מיהרה לסגור את הבקבוק, היא הביטה בו בבלבול.
"איך קוראים לך?" שאלה ג'ייד, היא בחנה את פניו, הוא שפשף את ראשו, הוא לא זכר הרבה, אבל את שמו הוא זכר.
"דילן." סיירה פתחה את עינייה.
"קוראים לי דילן דאונייט'." דילן ישב, וניגב את פניו בשרוולו, שהיה פעם לבן, אך התלכלך עד כדי כך שכבר אי היה אפשר להבחין בכך, פניו היו מלאות בדם.
"מה הוא?" לחש סט'.
"אולי כישלון?" אקל מיהר להגיד, הוא חשד מכך מלכתחילה.
"לא. הם שורפים את הכישלונות," אמרה ג'יי וזרקה לסיירה את הבקבוק.
"סט', תביא לי תחבושות, חייבים לטפל בזה." סיירה הביטה על הפצע שלו בכובד ראש. שריטה ארוכה נמשכה לאכסון כל גבו, עורו היה מגורה ואדום, והדם לא נקרש.
"מה אתה זוכר דילן?" שאלה סיירה, כדי להסיח את דעתו, היא פתחה את הבקבוק.
"אני זוכר-" הוא קטע את דיבורו והחל לצרוח למגע תכולת הבקבוק על עורו.
"מה זה?!" צרח.
"חומר חיטוי." לחשה סיירה, סט' הגיע עם תחבושות והתיישב ליד סיירה.
"הוא יזקק לתפרים?" שאלה ג'יי.
"לא, זה פצע שטחי." אמרה סיירה, והחלה מלפפת סביב גבו תחבושת לבנה.
"תרים את היד." ציוותה, ודילן מיהר להרים את ידו, ראשו הלם בחוזקה. סיירה קשרה את התחבושת והורידה את ידו של דילן.
"אז," המשיכה ג'יי, "מה אתה זוכר?" שאלה.
דילן עצם את עיניו וניסה להיזכר בדבר מה. כל דבר היה מספיק לו בשלב זה.
אבל מוחו היה ריק. הוא פתח את עיניו, והביט על שלולית המים, תמונה של כמה אנשים עומדים ומחייכים אליו עלתה לראשו לפתע.
"היו איתי אנשים. אני חושב שזאת המשפחה שלי." הוא יגמגם, סיירה וג'ייד החליפו מבט מהיר.
"הייתי ליד נחל." נשימותיו נעשו קצרות ומהירות.
"תנשום עמוק." סט' מיהר להגיד.
"מה קורה לי?" הוא שאל, הוא המשיך לנשום במהירות.
"מה עובר עליו?" שאל אקל.
"אני לא נושם. אני לא נושם." הוא התחיל לגמגם, סיירה הביטה עליו בבהלה.
"בטח שאתה נושם!" צעקה, אבל הוא כבר לא הקשיב. הוא התחיל להשתעל בחוזקה.
"מה עובר עליו?!" צעקה ג'ייד.
"אני לא יודעת! איזשהו סוג של התקף?" היא לחשה, סט' הביט בו מבועת.
"תעשו משהו!" הוא צעק, מפנה את מבטו לג'ייד, שנראתה מבולבלת.
סיירה הוציאה ממעילה אולר קטן.
"מה את עושה?" צעקה ג'ייד.
"רק מנסה משהו." היא תפסה בידו של דילן ושרטה אותו.
הוא צעק צעקה חלשה ונשימתו החלה מאטה.
הוא יצב את נשימתו ותפס את ראשו בידיו.
"תקשרו אותו." לחשה ג'ייד.
"מה? ג'יי!" סיירה נעמדה.
"הוא לא אחד מהם!"
"כן, אבל הוא גם לא כישלון. אז הוא לא מורד, לא כישלון, לא ניסוי, והוא בטח שלא מחוסן אז מה הוא לעזאזל?" אמרה.
"הוא אנושי, כמונו!" מיהרה סיירה לענות, אקל ניגש וקשר את ידיו של דילן, בעזרת חבל שהיה על הרצפה.
"אנושי??" לחשה ג'ייד. "סיירה, את ראית את זה. את ראית שהוא מסומן." אמרה.
"הוא סכנה לכולנו. ועוד שאני לא אדע מה הוא לעזאזל, אני לא מתכוונת לשחרר אותו." סט' נעמד והנהן בראשו להסכמה.
"איך את מתכוונת לגלות?" שאלה סיירה.
"כאב." קולו של אקל אומנם היה חלש, אך כולם שמעו אותו. דילן הרים את ראשו.
סיירה הזיזה בראשה לשלילה.
"ג'ייד. את לא יכולה לעשות את זה, זה לעבור על כלל המורדים."
"לא, לעבור על כלל המורדים יהיה להרוג אותו, סיירה." ג'ייד בחנה בעיניה את דילן.
"אני לא מתכוונת להרוג אותו." היא הסתובבה והחלה ללכת.
"לא הורגים בני אנוש, ולא עוזבים אותם מאחור." היא צותתה את כלל המורדים.
"אני זוכר דם." לחש דילן לפתע.
כולם השתתקו ובהו בו.
"אני זוכר גופה, עליה עכביש קטן, ואני זוכר דם."