מנהרת התנים פרק 5

כשהתנים הורידו מהן את המטפחות , תהילה הייתה דבוקה במקומה והיא הביטה עליהם בעיניים מלאות פחד. ברקת שתקה ולא הוציאה מילה מאז שהן נחטפו ולא היה באפשרותן לחלץ עצמן כי היא לא ידעה איך אפשר לנהל משא ומתן עם החוטפים האלה.
" נו , איך קוראים לכן?" שאל וכשתהילה התחילה לצרוח כי היא רצתה רק להימלט משם מהר כמה שיותר.
" לי קוראים ברקת." ענתה בקול צרוד וסימנה שהגרון כואב לה.
רק תהילה שחיכתה שהסיוט הזה ייגמר וביקשה בנימוס שהחוטפים יניחו לה בשקט.
" לה קוראים תהילה." אמרה ברקת כשראתה שהיא הייתה מפוחדת והיא החליטה להציג את שמה של תהילה במקומה בפני חוטפים.
המפה של ברקת נפלה מידה בעת שחטפו אותה ואת תהילה , היא לא ידעה מה היא תעשה עכשיו בלעדיה כי היא הייתה זקוקה למפה במיוחד מפני שהיא הייתה מתבלבלת בכיוונים.
" שמות יפים יש לשתיכן, " חייך כהה העור בערמומיות והפנה את מבטו לעבר תהילה , " ובמיוחד לך , חמודה." ענה בזמן שהחיוך נשאר על פניו .
" מה אתה רוצה משתינו?" הרימה תהילה את קולה, " למה אתה חטפת אותנו?" עכשיו תהילה הרימה את קולה עוד יותר מהפעם הראשונה שהוא הסתכל עליה במבט משונה.
" זה לא משנה כרגע , אנחנו צריכים מאתיים אלף שקל כדי שנוכל לנסוע מכאן ." קבע הבחור עם הפסים הלבנים בשערו הבהיר . " ואתן הברירה היחידה שעומדות בפנינו ואתן לא זזות מפה עד שנאסוף מפסיק כסף ברשותנו כדי שנסתלק כפי שרצינו." ענה בזמן שסבלנותה של תהילה החלה להתפקע.
" לא ענית על השאלה ששאלתי מקודם!" הקשתה תהילה את ליבה, " למה חטפת אותנו?" שאלה בתוקף .
" חטפתי אתכן מפני שאבא שלך המאמץ היה השותף שלנו כדי שלא יספר לך את הסוד כשהוא קיבל אותך כשהיית תינוקת, הרגנו אותו משום שהוא בגד בנו." ענה בכעס וכחכח בגרונו כאילו יש שם חתיכת מזון שהפריעה לו להמשיך לדבר.
" מה?" שאלה תהילה בחצי הלם , היא לא האמינה שזה היה הוא , " זה לא יכול להיות שזה אתה.." תהילה זייפה שיעול כדי להתחיל לתכנן בתוכנית בריחה כלשהי.
" זאת האמת , הוא לא השאיר לנו שום ברירה." אמר בזמן שהוא נגס בתפוח שהוא החזיק בידו בזמן שתהילה דיברה איתו.
" לא מאמינה לך." התעצבנה תהילה , " אתה משקר." ענתה בעצבנות בעוד המחשבות הטריפו את מוחה.
" אתה יכול להסביר למה כתבת בהודעה שניפגש פה?" שאלה ברקת בכעס והראתה לו את ההודעה שהוא כתב בשבילה , " למעשה זאת הייתה מלכודת! ידעתי!" ברקת התעצבנה עד שכמעט יצא לה עשן מהאוזניים מרוב שהן היו כל כך אדומות.
הבחור כהה העור צחק בתגובה , תהילה וברקת הביטו זו על זו ממושכות ולא מבינות למה הן תקועות עם אדם משוגע שכזה.
" מה נעשה עכשיו?" שאלה תהילה את ברקת שישבה בחיבוק ידיים והייתה אובדת עצות בדיוק כמוה.
" אין לי שמץ של מושג." ענתה ברקת בטון עייף ופיהקה בשרשרת.
" בואי נברח מפה!" תהילה התעקשה אבל שני החוטפים השיבו אותה בחזרה במקומה.
נראה שברקת הייתה מותשת ולא היה לה כוח נפשי להמשיך עם תהילה בחיפוש אחר אותה עיר אבודה שהן התחילו להתקרב כל פעם כל צעד הן היו קרובות מאוד לעיר הזאת שממנה מגיעים הוריה הביולוגים של תהילה.
" תשחררו אותי בבקשה." התחננה תהילה , " אני צריכה ללכת ." אמר בחוסר סבלנות שניכר על פניה.
" אתן נשארות פה איתנו, " אמר בחיוך של ניצחון , " עד שנחליט מה נעשה איתכן." ענה הבחור עם הפסים הלבנים בשיער שהתחיל להתקרב אל תהילה , שהתרחקה ממנו קצת כי היא לא רצתה שהוא יגע בה בשום אופן.
-אחרי שעתיים –
החוטפים שקעו בתנומה קלה , תהילה וברקת תיכננו לברוח ללא ידיעתם .
כל עוד הם היו ישנים , הן ניצלו את זה שהן לא היו בהשגחתם כדי לחפש את המפה של ברקת ולהימלט משם כמה מהר שאפשר.
" בואי נחפש את המפה ," אמרה תהילה לברקת בקול שקט כדי שאחד החוטפים לא ישים לב וירדם שוב.
ברקת התכופפה כדי לראות האם המפה הייתה כאשר היא התיישבה במקומה ולא שמה לב שהיא התיישבה עליה בטעות.
" אולי היא נפלה לך?" שאלה תהילה בעת שהיא חיפשה לברקת את המפה ולא מצאה אותה באף מהמקומות שבהם הן חיפשו את המפה.
" לא יודעת , יכול להיות שהיא נעלמה." ענתה ברקת בשמחה מחודשת ורצתה שתהילה תזדרז קצת כי היא לא רצתה שהחוטפים יבחינו שהן מתכננות לברוח מפניהם.
תהילה מיהרה לקחת את המפה שנמצאה. מראש הגבעה וסימנה לברקת שהן חייבות להימלט מפני התנים.
" בואי , תהילה , נלך מכאן." ברקת רמזה אליה שהן היו צריכות להסתובב לכיוון אחר , תהילה הנהנה בהסכמה ולא העזה להיכנס לויכוח מיותר עם ברקת.
פתאום הן שמעו קול של פיצוץ אדיר מכיוון של התנים , וכל הבניין הגבוה התמוטט כולו וקבר את שתיהן מתחתן.