מנהרת התנים פרק 3

תהילה הצליחה לראות במטושטש כשפקחה את עיניה לאחר שהתעלפה.
היא עדיין לא הכירה את הברקת הזאת , היא הביטה עליה שוב כדי להיזכר בדברים שהיא אמרה כשעוד היא הייתה זרה מוחלטת בעבורה ועדיין היא לא קלטה מאיפה הנערה הזאת צצה.
ברקת הייתה בהירת פנים , בעלת עיניים ירוקות מבריקות כאילו הן היו כמו זרקורים שנוצצים בחשכה.
היא הייתה בעלת שיער שחור קארה שתמיד היה לא מסורק כי היא התעצלה לסדר אותו מפני שחשבה ששיער זה לא עניין כזה חשוב בשבילה.
" תשמעי , אני יודעת שבשבילך אני זרה מוחלטת ," ברקת פנתה אל תהילה המבוהלת כדי לנסות להסביר את עצמה , " אנחנו עדיין לא מכירות , זה נכון אבל תני לי להציג את עצמי אני כבר מכירה את אבא שלך חמש שנים והוא סיפר את סודו בתנאי שלא אגלה לאף אחד." התחילה ברקת לספר מאיפה היא מכירה את האבא המאמץ של תהילה.

" הוא אמר לי שאת ממשפחה של תנים ושהוא ואימא שלך נתנו תליון מיוחד שהוא חצי שמש שתזכרי מתי בדיוק השקיעה מופיעה ובאיזו שעה את הופכת לחצי תן , חצי בן אדם." אמרה ברקת וכחכחה בגרונה בין עצירה ממשפט למשפט , לאור השמש החזקה תהילה הבחינה שהיא מתאמצת לייצב את קולה כדי שלא תחשוב שהוא רועד במקצת.
" זה קצת מוזר , אני מבינה את מה שאת מרגישה. " אמרה ברקת בהתרגשות.
" אני עכשיו צריכה להסתדר בכוחות עצמי בלי דמות אב שתהיה מאחוריי למקרה שאמעד." ענתה תהילה כמעט בחצי לחש , היא לא שמה לב שבאותה הדקה , ברקת דמעה כי גם הייתה עצובה מפני מותו של אביה המאמץ של תהילה.
" אני חייבת טישו דחוף , את יכולה להביא לי בבקשה?" אמרה ברקת במבוכה ולא היה לה נעים לבקש מתהילה כי היא בקושי הכירה אותה.
" בשמחה , רק תגידי לי כמה טישו את צריכה." השיבה תהילה בשמחה לבקשתה של ברקת.
" הרבה אני צריכה , תודה רבה נשמה." אמרה ברקת מבין הדמעות שירדו על מורד לחיה , " כבר אני בוכה פה איתך , בסוף אעשה שלוליות של דמעות." אמרה ברקת בבושה והורידה את מבטה כלפי מטה.
" היית קרובת משפחה של אבי המאמץ?" אזרה תהילה כוח לשאול את ברקת.
" כן , הוא דוד שלי מהצד של אימא , הוא היה משהו מיוחד. חבל שהוא לא כאן כדי שיוכל לשמוע את זה." אמרה ברקת בחצי חיוך למרות שעשתה מאמץ כביר להסתיר את מה שהיא הרגישה , היא לא יכלה להתאפק והיא התחילה לשחרר את הבכי העצור כלפי חוץ.
" אני ממש מתגעגעת אליו . למשל ברגע הזה , הוא ממש חסר לי פה כי אני מרגישה את הנוכחות שלו איתי." אמרה תהילה בבכי ונשימתה הארוכה כמו נעתקה לכמה דקות ספורות.
" אני רואה שקשה לך אז נעצור כאן , בסדר?" ענתה ברקת כשראתה שתהילה התחילה לבכות.
" קשה לי , ממש הייתי קשורה אליו." השיבה תהילה בהתפקחות כשהיא הבחינה שהתחילה להביך את עצמה בפני ברקת , שניסתה ככל יכולתה לחזור לפנים האדישות שלה , להפגין חוסר רגישות שהיא בשבילה טבעית למדי.
" זהו?" שאלה ברקת בחצי ישנוניות כשהראש שלה היה מרוכז בעניינים אחרים.
" זהו ,באמת!" השיבה תהילה באדישות ועיניה ברקו מחמת העצב הפתאומי שהשתלט עליה פתאום באופן לא רצוני.
" אני שמחה שיצא לי להיפגש איתך ." השיבה ברקת שהייתה מלאה בתחושת נוסטלגיה כשהיא מתרפקת על זיכרונות העבר כשנזכרה במה שאמר לה האבא של תהילה לפני שקרה מה שקרה.
" גם אני , מאוד!" ענתה כשהיא ניסתה לשים את ראשה על כר הדשא הרך , ברקת ששכבה לצדה חייכה אליה בחמימות.
" למה את הכי מתגעגעת כשאת חושבת עליו?" שאלה בזמן שהודעת טקסט נשלחה ממספר לא מוכר.
" לעצות שהוא היה נותן לי ," אמרה תהילה בגעגוע כשעיניה הצטעפו שוב, מבטה המאובן של ברקת הרגיע אותה , היא סימנה שהן צריכות להמשיך בדרכן.
" קיבלתי הודעה ממספר לא מוכר . הוא כתב לי שם הודעה שאני צריכה להגיע איתך בשעה חמש בדיוק." אמרה ברקת בפתאומיות והניצוץ של החיוך שהיה על פניה כמו כבה לחלוטין.
" לאן אנחנו הולכות?" הקשתה תהילה כשראתה שפניה של ברקת השתנו לבלתי היכר והיא נעשתה מאוד קרה כלפיה.
" אנחנו צריכות ללכת , את חייבת לבוא איתי בכל מקרה." ענתה ברקת בטון קשוח כי באותו הרגע שהיא קיבלה את ההודעה , היא התנהגה איתה כאילו הן לא הכירו לפני כמה דקות מספר.
" תגידי לי לפחות לאן אנחנו צריכות ללכת!" התחננה תהילה מרוב שהיא הייתה בלחץ.
ברקת לא ענתה לה והמשיכה לצעוד כאילו לא שמעה שום קול.
תהילה החלה להילחץ עוד יותר מקודם.
היא התחילה להגביר את צעדיה כדי לנסות להדביק את הפער שנעשה בינה לבין ברקת.
" ברקת.." לחשה תהילה בייאוש כי היא התקשתה להבין מה קורה . " תאטי בבקשה , את מוכרחה להסביר לי מה קורה כאן." השיבה תהילה והחלה להתנשם בכבדות.
ברקת נעצרה ברגע כשהתחוור לה איפה הן נמצאות.