מנג’ליקס כרך ראשון: איש הצללים

הקדמה:
שלום שמי ג'סיקה מייס, אני בת שמונה עשרה שלומדת בתיכון וחטיבת הבניים אורורה בוראליס (פירוש: אורות הצפון) יש סיבה שאני מספרת לכם את סיפור זה כל אחד שנולד כמוני עם כתמים על יד שמאל או ימין הוא מיוחד ויש לו כוחות שונים למשל אני זכיתי בכוח העלמות אני יכולה להפוך לבילתי נראת מתי שאני רוצה לכל מי שכמוני אין בדיוק שם אבל לרוב קוראים לנו שומרי האור אנחנו נולדים כך ובגיל 10 מקבלים את כוחותינו לרוב לוקחים אותנו מהורינו כשאנחנו בני שנתיים אחרי שלא צריך כבר להניק אותנו ומטפלים בנו במעונים אחר כך בגנים בתי ספר עד שמגיעים לתיכון כל המקומות האלה נמצאים במוקומות אליהם בני האדם הרגילים לא יתקרבו אליהם+ המקומות מוגנים על ידי מגן הגורם לנו להיות בילתי ניראים לעין רגילה ובילתי חדירים לאנשים ללא כוחות אבל לפני כמה זמן גיליתי שיש רק חמש בנות בכל התיכון שיש להם כתמים על יד ימין אני אחת מהן והשאר למזלי הן חברותי הטובות והקרובות ביותר שרה, ג'יין,צ'לסי ומריאן כשדיברנו על זה עם המורים והמנהלת בישיבה שביקשנו לערוך משום מה הם הסיתו את הנושא הזה וכל פעם שניסיתי להעלות אותו מחדש הם השתיקותי לילה לאחר הישיבה המנהלת של התיכון הלן מארי אמרה לי לא לנסות להעלות את הנושא שוב וכשחזרתי לחדרי אני והבנות ארזנו וברחנו לעולם האנושי חטפנו לאחד השומרים (שומרים: שומרי בית הספר שמגנים עלינו מפני סכנות פנימיות כמו שימוש בכוחותינו אחד על השני ועד לחיצוניות כמו בני האדם לרוב השומרים הם בוגרים או מתנדבים שלא קיבלו עבודה במועצת המנג'ליקס לפי ידעתי) את הרכב וברחנו מהתיכון כעת אנחנו גרות בבית פרטי (יותר בטוח מביניין) ורק שרה מרי ו'צלסי עובדות כאשר אני וג'יין מאבטחות את הסביבה ודואגות שלא עלו על עיקבותינו.

פרק ראשון:איש הצללים

"בוקר טוב בנות" אמרתי ושרה צ'לסי ג'יין ומרי (קיצור למריאן) הסתכלו עלי בחיוכי בוקר וישבו בשולחן לאכול ארוחת בוקר יש לי שיער חום כהה מתולתל וארוך ועיינים חומות כהות עורי טיפה שזוף אפי נאה ושפתי בצבע וורוד טיבעי לבשתי חולצה לבנה שרשרת כסף עם טליון של מגן דויד (אני יהודיה ורוצה לגור בישראל) מכנס טייץ שחור ונעלי ספורט אפורות שערי היה אסוף לקוקו גבוה שבקבוקים רבים משתלשים ממנו "בוקר טוב הצלחת להתארגן תוך חמש דקות שברת את השיא שלך" אמרה ג'יין בחיוך והתיישבתי בכיסא אה ושכחתי לומר לכם שלכל אחד מאיתנו נותנים תיקיה על עברנו הגנטי מקום מוצאינו דתות אם הורינו גם קיבלו מנג'ליקס וכו'…
ג'יין היא בריטת נולדה בלונדון שבבריטניה הוריה הם גם שומרי אור שניהם לא ידוע מקום הימצאם יש לה שיער חום בהיר עיינים ירוקות בצבע זית עדין היא לבשה חולצה שחורה קצרה צמודה ומכנס טרנינג שחור נעלי הספורט שלה היו בצבע אפור כחול מחברת נייק ושערה היה אסוף גם הוא לקוקו גבוה היה לה שיער גלי ויפה ומבטא בריטי "סוף סוף כבר חשבתי על להיכנע ולוותר לך" אמרה לי שרה והגישה לי בצלחת לבנה חביתה עם סלט ירקות קצוץ וגבינה

"טוב לפחות זה אומר שאם נהיה במצב חרום של בריחה נצא בזמן" אמרה מרי בעוקצניות ולגמה מכוס המים שלה לשרה היה שיער שחור עורב עיינים כחולות ושפתיים וורודות עורה היה בהיר וחלק ושערה היה רטוב היא לבשה מכנס חולצה ומגפיים שחורים ושערה היה פזור והגיע עד אמצע גבה לעומת מרי, למרי היה שיער אדמוני ומתולתל הוא היה קצר והגיע עד לכתפיה עייניה היו גם הן ירוקות רק בצבע בהיר יותר ולבסוף צ'לסי,לצ'לסי היה שיער בלונדיני חלק עיינים כחולות יפות והיא הייתה בהירת עור היא לבשה חולצה סגולה מכנס ג'ינס ונעלי עקב שחורות שערה היה פזור וחלק.

לאחר ארוחת הבוקר התיישבנו בסלון ושלפנו מפה ג'יין ,שרה ואני (הצוות הטקטי) התחלנו לבדוק את אפשרויות הבריחות הבאות מאחר וכבר חשדנו ששומרים החלו לעקוב אחרינו (אנחנו לא נשארות בעיר מסויימת יותר משלושה שבועות) בזמן שצ'לסי ומרי צפו מהחלון החוצה "הם ראו אותנו יש תנועה" אמרה לפתע מרי וכולנו נעמדנו "מה נעשה?" שאלה צ'לסי שהייתה הדאגנית שבחבורה "נפעל לפי תוכנית א' יש לנו שלוש שעות מישהי ספרה כמה שומרים יש הפעם?" שאלתי "יש לכל הפחות 22 גברים ועוד שלוש נשים שהצטרפו הבוקר הם הביאו שומרים חדשים כי זיהינו את מריה ואת קולין" ענתה ג'יין "טוב אז ככה אני ג'יין ושרה נעשה סיור במרחב של שלושה רחובות ולפננו דרך ארוכה תארזו הכל כולל את הידע שמצאנו על אנג'ליקס אנחנו לא נחזור לפה בקרוב צ'לסי מרי אתן תארזו את הדברים אם עכשיו השעה עשר בשעה אחת אתן צריכות לסיים ולהעביר את המפתח למר ברני (בעל הבית) קדימה אין הרבה זמן" אמרתי והתפזרנו צ'לסי ומרי עלו לקומה העליונה ואני נעמדתי מול הדלת.

תוך שניות ספורות כבר היינו ברחוב רצנו ריצה קלה כשראינו את שתי השומרות רצות לצד השני של המדרכה "אני חושבת שהן שומרות" אמרה ג'יין "איך את יודעת?" שאלתי "הן מסתירות את היד השמאלית כשהן רצות הן מצמידות אותה אליהן" ענתה ג'יין "אני אלך לבית המשני נגרום להם לבוא לשם" אמרה שרה והחלה לרוץ לעברו השני של הרחוב "בוקר טוב" אמרתי בחיוך ושתי הנשים הסתכלו עלינו והעבירו מבטים אחת עם השניה לאחר מכן הן הצטרפו אלינו ונעמדו "אז את השכנות החדשות רואה מרתה אמרתי לך שהן גרות ברחוב הזה" אמרה אחת הנשים "גרות ברחוב היפה הזה או לא אנחנו גרות ברחוב נידח יותר באזור ההוא" אמרתי בחיוך והצבעתי לכיוון אליו שרה הלכה "אחותי בדיוק הלכה לשם תירצו להצטרף אלינו לתה?" שאלה ג'יין והדגישה את המבטא הבריטי שלה "בשמחה" אמרו שתי הגברות.

הובלנו אותם למרחק של שלושה רחובות מהבית שלנו בדרך פגשנו עוד 'שכנים' שבעצם היו שומרים עד שהגענו למספר השביעי שרה חיכתה לנו בבית המשני ושמה להם בתה סם רפואי מרדים (אל תילמדו מאיתנו לא הייתה לנו ברירה) כשהם נרדמו יצאנו מהכניסה האחורית וחזרנו לבית שלנו בשעה 12:30 הבנות כבר היו מוכנות ברכב ויצאנו לדרך לאחר שש שעות של נסיעה צפונה ירדנו בתחנת דלק ונכנסנו לחנות לקנות בקבוקי מים התקרבתי לעבר המקרר של הבקבוקים כשמישהו נתן לי אגרוף לבטן אבל אני נשארתי איתנה והחטפתי לו בפנים עמדתי לרוץ ולאסוף את הבנות אבל הוא תפס אותי בעל החנות נבהל ואני הפלתי על האדם שתפס אותי מדף שלם של חטיפים וניסיתי לרוץ כשלפתע משהו הפיל אותי הסתובבתי אחורה וחטפתי מכה לראש הכל הפך לחשוך כל כך וראשי התערפל.

למחרת התעוררתי בתוך רכב שחור עם ידיים אזוקות באזיקים נגד מנג'ליקס וכאב ראש נוראי אזיקי המנג'ליקס הם לבנים ובאמצע יש פס אנרגיה דק שחוסם את הכוח שלי מסביבי היו שלושה שומרים חדשים שלא הכרתי "אז מי הדפוק שהכה אותי אתמול?" שאלתי "אתמול? את היית מחוסרת הכרה שלושה ימים מהמכה של קולין" אמר השומר "קולין לא פרש?" שאלתי והסתובבתי אחורה "אל תדבר איתה טירון" אמר השומר שנהג "למה ממה הוא מפחד?" שאלתי והנהג העביר בי מבט מקפיא והחזיר את עייניו אל הכביש כשלפתע תקפה אותי צמרמורת וראיתי מולי על הכביש אדם שהיה עשוי מצללים אבל נראה שאף אחד לא ראה אותו התעלמתי מהאיש והמשכתי "אז מי אתם?" שאלתי "זה אד אני קאי והוא ניק" אמר קאי ואד (השומר שנהג) נכנס עם הרכב לתוך יער "אני ג'סיקה" אמרתי בחיוך "הי שבי במקומך את עלולה ליפול" אמר אד והושיב אותי בכוח "הי אתה לא אבא שלי!" אמרתי בכעס "מאיפה את יודעת?" שאל קאי "כי אבא שלי לא יכול להיות אידיוט כמוהו!" אמרתי בהקנטה ובכעס ואד התעלם מדברי כשלפתע….

איש הצללים הופיע שוב והפעם המכונית עצרה "כולם רואים אותו?" שאלתי ושמתי לב שאד נהיה המום "תקראו להלן יש לנו בעיה בכניסה הראשית" אמר אד במכשיר קשר שהוציא מכיסו והאיש הצללים הרים את המכונית באוויר עכשיו כבר לא הייתה לי צמרמורת היה לי כאב ראש ראשי הסתחרר ואני די בטוחה שזה לא היה קשור לזה שהרכב התהפך ונתקע בעץ התחלתי לדמם וקיבלתי מכה בראשי אבל כמו תמיד הייתי מהירת מחשבה והגבתי במהירות שלפתי סכין מתוך הנעל שלי וחתכתי את חגורתי ואת שאר החגורות של השומרים קאי היה מעולף ושני השומרים האחרים הוציאו אותו בזמן שאני שברתי את דלת המכונית ויצאתי "אד שחרר אותי מהאזיקים!" צעקתי לו "ממש לא את תברחי!" אמר אד בתקיפות כששאר השומרים הותקפו "עכשיו! אני מבטיחה שלא אברח!" אמרתי בכעס ואד העביר את ידו מול האזיקים ואלה נפלו והשתחררו מידי.

אחד השומרים האחרים הצטרף אלינו "מה המצב האסטרטגי?" שאלתי "כל מי שהיה ברכבים האחרים ניצל אבל צריך לרוץ לבית הספר כך נהיה מוגנים" אמר השומר כשלפתע הרכב שהסתיר אותנו התרומם לאוויר כל הזכוכיות נשברו האוטו החל להיכבש (כלומר להפוך לכדור ברזל אחד ענק) ולעוף לעברינו הבנות כבר התאספו איתנו וראיתי מה זה יגרום ראיתי בעייני רוחי את כולם מתים מחוצים מתחת לרכב הזה ונעמדתי מולו "ג'סיקה לא!" צעקה ג'יין ששמה לב מה קורה ואז ריכזתי את מחשבותי "לא!" צעקתי והעפתי את הפחד ממני התכוננתי לפגיעה כשלפתע הכדור עצר באוויר כשידיי מונפות לעברו הסתכלתי קדימה כדי לראות מה קרה אבל איש הצללים עצר אותו.

הייתי שרויה בהלם לא האמנתי למה שקרה סביבי "ג'סיקה" לחש איש הצללים וכל הערפל השחור שהיה סביבו הפך ללבן הסתכלתי עליו בשקט והרגשתי פרפרים של פחד בבטן הסתכלתי עליו במבט שנראה לי לנצח ולמעשה קרה ככמה שניות והאיש נעלם היו לו פנים נאות שיער חום מתולתל וקצר ועיניים חומות כהות ראשי הסתחרר ואושר על כך שאני בחיים והמשכתי לבהות בנקודה שבה עמד "כולכם בסדר?" שאל קול של אישה וכשהסתובבתי מצאתי את המנהלת הלן עומדת בכניסת בית הספר.

היה לה שיער חום בהיר חלק עיניים כחולות יפות מכנס ג'ינס שחור וחולצה לבנה מכופתרת נעליה היו נעלי עקב שחורות והיה בידה ג'קט שחור היא נראתה נהדר ועכשיו רקע שידוע לי עליו הנהלת הלן היא בת 35 היא המנהלת של בית הספר היסודי הביניים והתיכון ביחד ותאמינו לי כשאני אומרת שזה לא פשוט לנהל שלושה בתי ספר "אנחנו בסדר" ענו הבנות אבל אני שתקתי "ואת ג'סיקה?" שאלה המנהלת "אני מניחה שאני בסדר בסך הכל יצא לי הלב מהמקום נכנסתי להלם והקיבה שלי מתהפכת" אמרתי והרגשתי נורא הלב שלי לא הפסיק לפעום בחוזקה כאילו עוד שניה יצא מהמקום ויברח.

לאחר שדאגו להרגיע אותנו ולתת לנו שוקו חם החליטו שאחרי ההתקפה הזאת לא מגיע לנו ניפה קשה אך אנחנו כן צריכות הסבר ולכן הובילו אותנו לחדר ישיבות המורים לחדר עצמו יש קירות לבנים אין בו חלונות ויש ממנו שתי יציאות במרכז החדר יש שולחן עץ ארוך ומספר הכיסאות שהיה בו היה 14 הכיסאות היו עשויים מעור שחור ובקצה השולחן מכל צד היה לוח לבן גדול. כשנכנסנו מצאנו את המנהלת ועוד ארבעה גברים שישבו בכיסאות "בבקשה בנות שבו" אמרה המנהלת וכולנו התיישבנו "ידוע לכן ששברתן את כל החוקים הראשונים" אמרה המנהלת הלן והסבל התחיל.

"כן ידוע לנו, אבל את בטח לא יכולה להאשים אותנו אחרי הכל אתם הסתרתם מידע מאתנו" אמרה ג'יין "איזה מידע?" שאל אחד הגברים בעל השיער השחור "מידע לגבי הסימנים שיש לנו על יד ימין" אמרתי והמנהלת נעמדה "ג'סיקה מספיק! אמרתי לך לא לעלות נושא זה שוב!" אמרה המנהלת ואני נעמדתי גם אני וטפחתי אל השולחן "אינך יכולה להמשיך להסתיר מאתנו לנצח זה חלק מאתנו ככל שתסתירי ככל שנרצה לגלות זה לא בסדר שאת מסתירה מידע ששייך לנו מלידה!" אמרתי בכעס "גברת מייס שבי עכשיו!" אמר אחד הגברים ואני נרתעתי לאחור.

ראשי הסתחרר והתמונה של איש הצללים עומד מולי חזרה הוא אמר את שמי שוב אבל הפעם שמתי לב על הסמל שהיה על חולצתו "צ'לסי אני צריכה נייר ועיפרון" אמרתי והיא הושיטה לי אותם המנהלת הסתכלה עלי בהלם והתחלתי לצייר את הסמל הוא נראה כמו כוכב אבל היו לו קווים פנימיים לבסוף ניתקתי את העיפרון מידי ופקחתי את עייני כולם הסתכלו עלי בהלם ואני התיישבתי "ג'סיקה מסרי לי את הציור הזה בבקשה" אמרה המנהלת ואני הקשבתי לה בפעם הראשונה ומסרתי לה אותו היא העבירה אותו בין ארבעת הגברים והם הסתכלו עלי בהלם "גברת מייס איפה ראית את הסמל הזה?" שאל הגבר עם השיער החלק החום שהרתיע אותי לאחור "הוא היה על חולצתו של האיש שתקף אותנו מוקדם יותר היום" עניתי "יש לך זיכרון טוב" אמרה המנהלת "אני יודעת לקח לי יותר מידי זמן לפתח אותו" אמרתי.

הם נראו מבוהלים והשיחה נחסכה מאתנו "הם נראו מבוהלים" אמרה לבסוף מרי כשהגענו לחדרים ופרקנו את המזוודות "את לא חושבת שנברח שוב?" שאלה ג'יין "לא הם כבר יתנו לנו תשובות לפי המבט שהיה להם" עניתי ודפיקה נשמעה על הדלת "פתוח" אמרתי ואיש הצללים נכנס לחדר הבנות התאספו סביבי בפחד ואני נעמדתי מולו קפואה הערפל השחור שהיה סביבו השתנה ללבן והוא הסתכל עלי "ג'סיקה הם מגיעים, הם יגיעו, עלייך להזהיר את הלני לפני שם יגיעו בירח המלא השני הם יגיעו למלוא כוחותיהם הם כבר מגייסים" אמר האיש "מי הם? מי זאת הלני?" שאלתי "הלן חייבת לדעת שאעשה הכל למענה תגידי לה שהמנג'ליקס נמצא בסכנה ואלה שנחשבו מתים יחזרו לנקמה שניה אף אחד לא בטוח בשום מקום מהרי וספרי לה" אמר האיש ונעלם "תהרגו אותי" אמרתי בתחינה וצנחתי על הרצפה כששאלות הציפו את ראשי ודפיקה נוספת נשמעה על הדלת הפעם לא יכלנו לדבר או לזוז והדלת נפתחה.

המנהלת הלן נכנסה ומצאה את כולנו ישובות על הרצפה מפוחדות "מה קרה בנות?" שאלה המנהלת וניגשה אלינו "הוא הרגע היה פה" אמרתי "הוא אמר לומר לך שהם יגיעו בירח המלא השני למלוא כוחותיהם" אמרה שרה "והם כבר מגייסים שהמנג'ליקס נמצא בסכנה" אמרה ג'יין "ואלה שנחשבו מתים יחזרו לנקמה שניה אף אחד לא בטוח בשום מקום" אמרה צ'לסי "הוא קרא לך הלני" אמרה מרי "מי?" שאלה המנהלת "איש הצללים" עניתי בשקט ורעד עבר בי שוב "אני מפחדת" אמרתי.

ושיהיה לכם ברור שקשה מאוד להפחיד אותי ואני גם לא אוהבת להודות בזה שאני מפחדת אבל הייתי צריכה לשחרר את זה מעלי "פעמים ביום אחד? אל תדאגו בנות מעכשיו תקבלו שומרים לכל מקום כך שתהיו מוגנות אך תענו לי על דבר אחד איך הוא נראה?" שאלה הלן "זה היה מוזר יש לו עור בהיר מאוד שערו החום מתולתל ועיניו חומות יש לו תווי פנים נאות אבל יש סביבו ערפל שחור חוץ מהפעמים שהוא נמצא סביבי אז הערפל משתנה ללבן והוא נהיה רגוע ומתנהג כאילו הוא דואג לי" אמרתי והחזקתי את ראשי בשתי ידי לחיי להטו והמנהלת הלן ניגשה אלי והקימה אותי ואת הבנות "אני מתנצלת שעברתן את כל זה אבל כרגע המועצה שוקלת אם לתת לכן מידע בנושא" אמרה המנהלת והתיישבה איתנו על המיטה של צ'לסי היא חיבקה אותנו והרגיעה אותנו עד ש….

נשמעה דפיקה נוספת על הדלת "אוף רק הגענו ודפקו יותר מפעמיים" אמרתי בייאוש "נא להיכנס" אמרה המנהלת הלן ושני שומרים נכנסו אלה היו מריה וקולין "מריה!" אמרתי באושר וקמתי במהירות לחבק אותה "שלום גם לך ג'סי שמחה שחזרת" אמרה מריה "אני מקווה שאת לא נוטרת טינה על המכה מלפני חודשיים" אמרתי בחיוך מובך "או לא אבל יהיו לך שיעורים קשים ואני אלחם נגדך" אמרה מריה בחיוך "קולין" אמרתי בחיוך שובב והחטפתי לו אגרוף לפנים "פעם הבאה שתיתן לי מכה בראש ותעלף אותי תגרום לי לכאב ראש וסחרחורת המכה הבאה תהיה מתחת לחגורה" אמרתי בחיוך נותר טינה והוא חייך "נחמד לדעת שחזרת" אמר קולין

וחיבק אותי (לידע כללי הרגע נהיינו שווים עד לפעם הבאה שאחטוף ממנו) המנהלת הלן הסתכלה עלינו והרימה גבה "לרוב זה לא קורה וכרגע אני לא אמורה להיות פה ולכן אני אתעלם כאילו זה לא קרה" אמרה הלן ונעמדה "מריה,קולין אתם ביחד עם אד , ניק וקאי תשמרו על הבנות ואד מקבל את ג'סיקה שיהיה ברור" אמרה הלן "למה דווקא את משבית השמחות הזה?" שאלתי "כי הוא היחיד שיכול להשתלט עלייך מייס" אמרה הלן ואד ניכנס "לי קראת משבית שמחות?" שאל אד "לך!" אמרתי "הלן אני באמת חייב להיות עם המופרעת הזאת?" שאל אד "המופרעת הזאת מבטיחה לעשות לך שבוע שלא מהעולם הזה תתכונן לצרות אני מפעילה את חוק 9 חוק 11 וחוק 7" אמרתי בחיוך

מריה חייכה וטפחה לאד על הכתף "תתפלל שהשבוע הזה יגמר כי הוא יהיה סיוט כשאני באתי לפה ג'ס עשתה לי את בגלל משפט אחד" אמרה מריה "מאיפה החוקים האלה?" שאל אד "אלה חוקי הלמידה בתיכון וכשאתה בשנה האחרונה יש לך את כל אפשרויות" עניתי בחיוך ושרקתי כששני תאומים בשנה שניה הופיעו מולי הופיעו בחדר "הי ג'סיקה" אמרו התאומים היה להם שיער ג'ינג'י עיניים כחולות והם לבשו חולצות לבנות מכופתרות עם מכנסיים שחורים

"טוב לדעת שחזרת" אמר התאום הראשון "כן אנחנו מאושרים שחזרת בלעדייך היה משעמם להשתמש בחוקים" אמר התאום השני "אז האם מפעילים חוקים חדשים?" שאל התאום הראשון "את מי מערבים בנושא ומי הקורבן?" שאל התאום השני "תוציאו פנקסים" אמרתי בחיוך והתאומים צייתו "יש לך שם מלא אד?" שאלתי "כן אדוארד" ענה אד "טוב השומר אדוארד הוא המטרה אני מפעילה חוק 7 ו9 מערבים את ג'וש, רונאלד …. אה ותערבו גם את ג'נין היא תהיה מועילה וכמובן את מארק" אמרתי בחיוך והבנים נעלמו במהירות הבזק.

למחרת כבר הכל היה מוכן אני והבנות היינו בדירה הישנה (בתיכון נותנים לכל שתיים שלוש בנות דירה שבה יש מטבח חדר שינה אחד וסלון קטן לכל שתי דירות ובמקרה שלנו אנחנו קיבלנו דירה אחת עם חמש מיטות בחדר אחד מטבח משלנו וסלון משלנו) שהייתה לנו לפני שברחנו קמנו בבוקר כל אחת התקלחה התארגנו ולבשנו את המדים על המדים שלנו היה אבן עם סימונים מיוחדים וכנפיים שעליהם יש גם את הסימונים ההם המדים עצמם בצבעים קבועים של חולה לבנה מכופתרת ג'קט לבן עם שני כפתורים (לבנות) וחצאיות שהגיעו עד לקצות האצבעות שלנו כשאנחנו עומדות ומצמידות את הידיים (לפי החוקים) .

ויצאנו לבית הספר מריה הייתה עם ג'יין,קולין היה עם צ'לסי ,ניק היה עם מרי וקאי היה עם שרה וכמובן שאני נתקעתי עם אדוארד (אד) היום הראשון היה עם תעלולים פשוטים כמו שזרקנו על אדוארד 20 ביצים (חלקן מבושלות חלקן לא) אחר כך שפכנו עליו דלי עם מים מלוכלכים וגרמנו לו להחליק במסדרון הראשי והוא כמעט התנגש בקיר לולא הייתי צריכה להתעלל בו עוד שישה ימים ומבקשת מהתאומים לגרום לו לעצור היום הראשון הלך די נהדר מבחינת לימודים ידעתי את החומר מאחר ומרי דאגה שנמשיך ללמוד כך שכשנחזור לא נצטרך ללמוד בשיעורים פרטיים.

בשיעור אומנויות לחימה המורה החדשה נטשה החליטה שאני צריכה להילחם נגד אד והוא יודע להילחם אבל זה לא מונע את העובדה שהפלתי אותו שלוש פעמים (והוא הפיל אותי 7 פעמים) אבל זה נחשב רק פעמיים כי אחת מהמכות הייתה מתחת לחגורה בקיצור היום הראשון היה נהדר חזרתי לחדר ונחתי כשאד חיכה בחוץ ואז הבאלגן התחיל ג'יין ושרה נכנסו לדירה במהירות וכשהגיעו לחדר זרקו עלי את עיתון החדשות (של מה שקורה בעולם שלנו) והתברר כי החליטו לא לספר לנו את המידע והבקשה נדחתה "מה? טוב זהו זה הפעם אני לוקחת את זה לידיים שלי" אמרתי ויצאתי מהדירה כשאד אחרי

"לאן את הולכת את לא חושבת שסבלתי מספיק מקלחות והחלפת בגדים היום?" שאל אד "תתכונן יש לך שבוע" אמרתי והתחלתי לרוץ ניסיתי להיפטר ממנו אבל לא הצלחתי הוא היה מהיר אפילו בשבילי "ג'ורג ,מייקל!" קראתי ושני התאומים ניצבו מולי "כן מה את צריכה הפעם ג'ס?" שאלו הבנים "להוריד שומר מעלי אני צריכה להיכנס למשרד של הלן בלי שהיא תהיה שם תנו לי שעה מקום ותעזרו לי להיפטר ממנו בסדר?" שאלתי והם הנהנו ונעלמו "הלן אמרה לי שזה מה שיקרה אבל היא לא ציינה שאת מהירה" אמר אד "מה ציפית שאני אהיה צב?" שאלתי בציניות ולקחתי אותו לסיבוב ריצה בכל השטחים שהיו לנו אחרי זה חזרתי לדירה ונחתי במשך שעתיים מול הטלוויזיה כשהבנות חזרו ועזרו לי לתכנן איך להיכנס למשרד של הלן

אחר כך הלכנו לארוחת הערב והתיישבנו בשולחנות כשג'ו (קיצור לג'וש למרות שג'וש זה שם קצר) התיישב על ידי ג'ו הוא כמו אחד גדול אנחנו תמיד יורדים אחד על השני אני מציקה לו הרבה אבל יחסית לצוות אני הוא שרה וג'יין הכי טובים ביחד "שמעתי שיש עבודה" אמר ג'ו "כן אבל לא פה ניפגש בשתיים אני צריכה עזרה בתוכניות" אמרתי "אז מה המטרה?" שאל בלחש "המשרד של הלן" עניתי "מה יש שם?" שאל ג'ו "אני צריכה לברר מידע על האדם הזה שמטריד אותנו קודם אלך לספריה ואתה בא איתי היום אבל אני צריכה מישהו שאפשר לסמוך עליו ויש לו מנג'ליקס העלמות" אמרתי "יש לנו רק את ג'נין" אמר ג'ו "ג'נין היא לא שליטה בחפצים דוממים?" שאלתי "בזמן האחרון חלקנו מפתחים כוחות חדשים" ענה ג'ו " בסדר לא עכשיו" אמרתי ושומרי בית הספר החלו להיכנס לחדר האוכל כולם ואז הדלתות נפתחו וארבעת הגברים שהיו בישיבה נכנסו ואמרו כמה מילים להלן "בטל תוכנית נדחה אותה לעוד יומיים" אמרתי וג'ו הנהן "מה קרה עכשיו?" שאלה ג'יין "אין לי שמץ של מושג" עניתי.

לאחר ארוחת הערב הלכנו לישון חוץ ממני היו לי שאלות כמו למה זה קורה עכשיו? מי איש הצללים? לה הוא משתנה? למה לא מספקים לנו תשובות? מי יבוא בעוד שני ירחים ומגייס צבא? שאלות רבות הציפו אותי ולבסוף באמצע הלילה חמקתי מהדירה והלכתי לעבר המשרד של הלן אבל ברגע שפתחתי את הדלת האור נדלק ו…. "לעזאזל!" צעקתי "תירגעי חברותייך הגיעו לפנייך זה מדהים כמה סבלנות יש לך" אמרה הלן ואד נכנס אחרי "ג'סיקה את רוצה תשובות אני לא יכולה לתת לך אבל אני כן אתן משהו אחר בכל התיכון יש שני ספריות מצאי את השנייה ותדעי הכל" אמרה הלן ושררה אותנו לחדרינו הלכנו במסדרון עם ליווי כשלפתע ערפל החל להופיע והפעם זה לא היה איש הצללים האמת אני מעדיפה את איש הצללים יותר מאת הקרוסים ההם.

השומרים נעמדו לפנינו אבל לפי הבעת פניו של קאי וניק ידעתי שהם מעולם לא נפגשו בהם ואם אד היה מבוהל טוב הוא בהחלט לא הראה את זה הקרוסים הם יצורים שחורים בצורת אדם באזורים של החזה והבטן יש להם סדקים ולבה לא מזיקה לסביבה נוטפת מהם וברגע שהיא נוזלת לרצפה היא משתנה לסוג של נפט שחור כזה הם גדולים מאתנו וחזקים מאוד קאי נפל אחורה וניק כמעט נחנק מהקרוס שתפס אותו, אתם מבינים קרוסים הם סוג של שליחים אני קראתי עליהם בספרים של הספריה (השייכת לבתי הספר) אני אודה שהסוף הוא קצת מר לאלה שנלחמים נגדם ומפסידים אבל לא יכולתי לתת להם להילחם שם לבד אז…

ללא חשיבה או שיקולי דעת קפצתי לקרב התחלתי להכות את הקרוס של קאי ואז שמתי לב שבמגפו של קאי יש פגיון "ג'יין ,פגיון , קאי ,מגף!" אמרתי וג'יין השתמשה במנג'ליקס שלה שהוא מהירות הושיטה לי את הפגיון וכשתפסתי קרה משהו די משונה ומוזר על הפגיון החלו להופיע תחריטים של אותיות בשפה זרה ודעתי הוסחה על ידי זה לכן הקרוס שנלחם נגדי דחף אותי אבל כשעצרתי קפצתי באוויר צ'לסי נתנה לי דחיפה הסתובבתי באוויר לצד ימין ושמטתי את הפגיון מידי הימנית הוא פגע בחזה של הקרוס ואני נחתתי נחיתה מושלמת אבל עם הגב לקרוס נעמדתי הסתובבתי ומצאתי אותו נמס בצורת נפט על הרצפה "ניק היזהר!" צעקתי וניק נהדף אחורה בזמן שאד הרג את שלו והחל לעזור למריה הקרוס של ניק החל להתקרב אלינו ואז

בלי לחשוב כמו אינסטינקט הרמתי את ידי לעבר הקרוס ופרץ אור החל לצאת מידי האור הזה החל להתפזר בכל החדר והקרוסים נהרגו האור החל לדעוך ואני הרגשתי אפיסת כוחות במערכת כאילו בזבזתי את כל האנרגיה שלי כולם הסתכלו עלי בהלם החדר הפך למטושטש ואני התעלפתי למחרת בבוקר התעוררתי בשעה שש בבוקר (לא בכוונה אחרת הייתי ישנה עד שבע) והסתכלתי סביב אד ישב על כיסא וצפה בי "התעוררת אני אלך לקרוא לאחות" אמר אד ויצא מהחדר לאחר כמה דקות הגיעה האחות של בית הספר עם המנהלת "ג'סיקה הראי לי את ידך בבקשה" אמרה המנהלת והושטתי לה אותה "הוא כבר נעלם טוב אני צריכה ללכת אגתה תוכלי לתת לה יום מנוחה?" שאלה המנהלת ואני אמרתי משהו שבחיים לא הייתי אומרת

"לא בבקשה אני רוצה ללכת לבית הספר" התפרצתי ושתיהן הסתכלו עלי בהלם "ממתי את להוטה ללמוד?" שאלה אגתה "מאז שהחלטתי שאני רוצה להיות נורמלית" עניתי והמנהלת הנהנה "בסדר את עדיין רוצה את השומר ארמור לידך?" שאלה המנהלת "כן אני לא רוצה עוד קרוסים ואיש ערפל בחיי" עניתי "קרוסים?" שאלה המנהלת "כן היצורים שתקפו אתמול" עניתי "את קוראת להם ככה למה?" שאלה המנהלת "כי זה השם שלהם אשר כתוב בספריה הם חוצים… רגע אתם לא ידעתם שקוראים להם ככה?" שאלתי "לא, אנחנו צריכות לנהל שיחה מייס תפגשי אותי בשלוש וחצי במשרדי" אמרה הלן בחיוך עייף ויצאה אד נכנס ואני כבר קמתי ונעלתי את הנעליים שלי "את מרגישה טוב?" שאל אד "כן ארמור" עניתי בחיוך ערמומי "מי סיפרה לך?" שאל אד "הלן" עניתי ונעמדתי "אבל אני לא אציק לך יותר השבוע ואפעיל את חוק עשר" אמרתי ויצאנו מהמרפאה "שהוא?" שאל אד "מעבר לשבוע הבא" עניתי.

יום הלימודים עבר בסדר אד נהנה לראות אותי סובלת בשיעור מתמטיקה ובשיעור נגינה ניגנתי על הפסנתר והכינור המורה התרשמה ונתנה לי מאה במבחן המוסיקה במתמטיקה קיבלתי 90 וגם זה היה טוב אז היה לי די יום שקט עד שהגיעה השעה שלוש וחצי…
צעדתי למשרדה של הלן בצעדים מהירים המסדרון היה כמו כל המסדרונות בבית הספר (בלבד מפני שבמגורים יש מסדרונות שונים) קירות לבנים שלושה חלונות שעליהם וילונות לבנים יפים קשורים בצורה שבה נוכל להביט החוצה הנוף לרוב היה לחצר הפנימית אך במסדרונות החיצוניים ביותר זה היה או למגורים או לשטחים הפתוחים או לכניסת בית הספר הנברשות שהיו מעלי היו עשויות מזכוכית שקופה והמנורה המרכזית הייתה עם אור צהוב שהעניק תחושת ביתיות וחמימות.

מפני שסיימתי לימודים שעתיים לפני הפגישה החלפתי לחולצה כחולה מכנס ג'ינס בהיר ונעלי עקב נמוך בצבע שחור שערי היה פזור אבל הפעם עשיתי מחליק והשיער שלי היה חלק (למרות שבתור מתולתל הוא היה בין מתולתל לגלי יפה אבל החלטתי לעשות איתו משהו מיוחד) אד ליווה אותי למשרדה של הלן ודפקתי על הדלת (אד כמו תמיד לבש את המדים השחורים שלו ונראה רגוע וקשוח) "אז בא לך לדפוק על הדלת במקומי?" שאלתי את אד "לא, הלן במצב רוח גרוע" אמר אד בחיוך ואני הסתובבתי אליו "מה? אתה רציני?" שאלתי בפנים מפוחדות כי כולם ידעו שכשלהלן אין מצב רוח טוב עדיף להתרחק ממנה "תרגעי מייס, הכל בסדר סתם התעסקתי איתך מאחר וזרקת עלי בייצים שפכת דלי מים מלוכלכים עם אקונומיקה נהרסה לי החליפה והפלת אותי שלוש פעמים" אמר אד בטון רגוע ודפק על הדלת "בסדר הבנתי אני אתן לך עונש קל יותר אבל תודה שזה היה משעשע" אמרתי בחיוך ואד עמד להגיב לולא הדלת נפתחה…

והלן עמדה מולי היא לבשה שמלה כחולה ג'קט שחור ונעלי עקב שחורות "כן ג'סיקה הכנסי והשומר ארמור בבקשה השאר בחוץ זו שיחה בין שתינו" אמרה המנהלת וסגרה אחרי את הדלת "בבקשה שבי" אמרה המנהלת ואני התיישבתי על הכיסא שהיה מול שולחנה הוא היה נוח ועשוי מעור חום הסתכלתי סביב ושמתי לב שהמשרד הרחב לא השתנה הרבה שולחן העץ בצבע החום הכהה לא שונה הכיסא שלה נשאר כיסא גלגלים מעור שחור מזוייף הסיפרייה נותרה במקומה וכך גם כל התיקיות למרות שהתווספו שלוש תיקים חדשים על הבריחה שלנו על המצב הכלכלי ותיק בשם ג'ון מייס "אין מצב" לחשתי בהלם והיא הסתכלה עלי "מה אמרת מייס?" שאלה הלן "אה סתם הערה עצמית שלא השתנה פה הרבה" אמרתי והיא חייכה החלון שהיה לצד ימינה היה עם ווילונות אדומים עכשיו לפני כן הוילונות היו כחולים וזה הפך את המקום לחמים ומזמין התמונות של הנוף נשארו במקומם וכך גם צבע הקירות הלבנים בצד התווספו שלוש ספות ושולחן קטן אבל זה לא שינה הרבה היא לקחה ספר מהספריה והתיישבה במקומה.

"ג'סיקה היום בבוקר קראת ליצורים ההם קרוסים ובכן דיברתי עם הספרנית והיא הביאה לי את הספר הזה" אמרה הלן והושיטה לי ספר עם כריכה אדומה "קראי את שם הספר" אמרה הלן ואני התסכלתי עליו "הסטורית המנג'ליקס" קראתי והבטתי אליה "בספר הזה מסופר על הקרוסים ועל עוד יצורים" אמרה המנהלת ולקחה ממני את הספר "המנהלת הלן מדוע אני פה?" שאלתי "זה תלוי למה את מתכוונת" ענתה המנהלת ונעמדה היא אספה את שערה החום לקוקו נמוך והניחה את הספר בחזרה למקומו על המדף השלישי "לפחות עני לי מי האיש צללים הזה שהופיע אצלנו בחדר ותקף אותנו" אמרתי והיא חצתה את החדר לעבר החלון והשקיפה החוצה "זה סיפור ארוך האדם ההוא שתקף אותכם לא פועל מרצון הוא כושף על ידי מנג'ליקס חזק מאוד ואפל מאוד" אמרה המנהלת ונשכה את שפתיה זה נראה כאילו היא עומדת לבכות אבל לבסוף היא שיחררה אותם לאחר מספר שניות של שקט

"הוא היה חזק מאוד וכוחו היה הזזת עצמים הוא היה בוגר בית הספר הזה וכך גם אישתו לאחר כמה שנים הם הביאו ילדה לעולם אבל הוא לא ידע דבר על מה שהעתיד צפן לו באותה שכבה שהוא היה היה נער אשר היה מאוהב באשתו של האיש לבסוף כשהיא התחתנה עם האיש והביאה בת לעולם הנער ההוא היה לו כוחות שונים מכל ההסטוריה של כוחות המנג'ליקס והוא גרם לכך שהאופל ישלוט בו האישה ברחה ולקחה את ביתה איתה האיש נשאר עם הכישוף הזה ולמד לישלוט בו אך לרגעים קצרים בכל פעם שראה את עצמו פוגע באחרים הוא היה נלחם בזה ונעלם את השאר אף אחד לא יודע ועד לאחרונה זו הייתה אגדה שנהגה להפחיד ילדים או לו באגדה הזאת מרנסיס" אמרה המנהלת ושתקה

היא הסתובבה אלי והתיישבה "אני לא חושבת שאני מבינה" אמרתי והיא חייכה אלי "כמובן שלא תביני אך אין באפשרותי לחלוק איתך מידע אחר כי זה כל מה שאני יודעת ג'סיקה אם הייתי יכולה הייתי מספרת לך הכל ואפילו יותר אבל יש לך את כל מה שאת צריכה פרוס לפנייך יש לך שכל חריף זיכרון מעולה סיפריה שלמה שעומדת לרשותך חברות נאמנות כל שעלייך לעשות זה למצוא את סוד בוראליס אוסטרליס" ענתה הלן בחיוך ואני הייתי מבולבלת למרות שהיא נראתה מרוצה "למה את מתכוונת?" שאלתי "כרגע אין לי זמן לדבר אני מאחרת לפגישה את כבר תביני מה עלייך לעשות אחרי הכל את די מפורסמת עם השם מייס" אמרה הלן ופתחה לי את הדלת אני מיד נעמדתי וכשחלפתי על פניה היא לחשה לי "אני מאמינה בך!" אני לא ממש בטוחה אם זה אפשרי אבל זה נתן לי תחושת ביטחון ובילבול בו זמנית ואד חיכה לי במסדרון

ביחד חזרנו לעבר הדירה ולפתע אד עצר אותי "אני צריך ללכת אחזור בעוד שעה בערך בסדר?" שאל "כן סבבה" עניתי והמשכתי בדרך אבל לצערי באמצע הדרך נתקלתי בנטלי ובואו נגיד את זה ככה אבל רק לראות אותה לידי עיצבן אותי היא נעצרה מולי וחייכה חיוך מטופש היא לבשה חולצה וחצאית וורודות ונעלי בובה בצבע לבן היה לה שיער בלונדיני עיינים כחולות והיא שמה איפור כך שהיא דמתה לבובה מעצבנת "אז מייס שמעתי שאת רק הגעת ואת כבר במשרד של הלן יותר מחמש עשרה פעמים שברת את השיא של עצמך" אמרה נטלי "וזה מעניין אותך כי?" שאלתי "או כלום פשוט רציתי להודיע לך שהיומן שלך היה ללא השגחה" אמרה נטלי והוציאה את ידה מתוך תיק בית הספר שלה כשהיומן שלי בידה ובאותו רגע החלטתי

אני מעדיפה שהוא ישרף מאשר שהוא יהיה בידיים שלה "תחזירי אותו" אמרתי "או לא יש לי עניין רב יותר בו אני מתכננת להקריא אותו מחר מול כל הכיתה ואם תיגעי בי תצטרכי ללכת שוב להלן בין כה יצא לך שם רע" אמרה נטלי "זה הנקודה הוא כבר יצא אז מה מונע ממני להכות אותך?" שאלתי "חיי החברה שלך" ענתה נטלי ואז רק היא התחילה להבין שזה לא מעניין אותי "תחזירי את היומן" אמרתי שוב והיא החלה לנופף בו בידה עמדתי להכות אותה ידי החלו להתקפץ לאגרופים כשלפתע

נער בעל עיינים חומות ושיער חום חלק מסודר וקצוץ ניגש אליה הוא לבש חולצת טריקו כחולה קצרה ומכנס שחור ארוך. הוא פשוט חטף את היומן מידה הוא שרף אותו וחייך "אוי כמה חבל נטלי התוכנית שלך נהרסה עכשיו את יכולה ללכת ולבכות לחברות שלך" אמר הנער "לך תקפוץ מהגג רוס" אמרה נטלי והמשיכה ללכת במסדרון כעוסה הנער חייך לעברי ואני חייכתי חזרה "תודה" אמרתי "זה בסדר ראיתי שאת הולכת להחטיף לה חוץ מזה הרסתי לך את היומן" אמר הנער "זה בסדר ממלא עמדתי לעשות את זה בעצמי" אמרתי בחיוך "אני מניח אז שהיית מכה אותה בפנים?" שאל הנער "לא בבטן היא תתכופף כריפלקס ואז הייתי מרימה את הברך ושוברת לה את השיניים" עניתי בחיוק קטן ומרוצה "נחמד כמה זמן בילית בריתוק?" שאל הנער "קודם תגיד לי מי אתה" אמרתי בחיוך "אני אריק רוס הגעתי השנה מבית ספר בדרום" ענה אריק וליווה אותי עד לדירה

כשניכנסתי הרגשתי טוב נכנסתי לדירה והצטרפתי לבנות שישבו על הספות וצפו בטלויזיה "הי מה קורה?" שאלתי תיישבתי על הספר האדומה בעיקרון הדירה נראת כך דבר ראשון שניכנסים יש את הפרוזדור הקירות של כל הדירה הן בצבע קרם אם הולכים ישר שבע צעדים מגיעים לפניה שמאלה ימינה וישר משמאל יש את המטבח שמעוצב בשחור ולבן התנור וכל הדברים החשמליים הם בשחור כולל את השולחן והשאר בלבן חוץ מהברז שהוא בצבע כסף אבל אם פונים ימינה מגיעים לסלון בסלון יש שלוש ספות בצבע שחור השטיח הוא גם שחור אבל הריצפה היא לבנה וגם כוננית הספרים שיש לנו בצד והטלויזיה השחורה תלויה על הקיר מולנו אם ממשיכים ישר בפרוזדור מגיעים לחדר השינה שלנו הוא עצמו רחב מאוד בכל החדר מפוזרות חמש המיטות שלנו מצד ימין יש שלושה שרותים ומצד שמאל שלושה מקלחות כל מה שיש בשרותים הוא בצבע לבן וכך גם במקלחות בחדר עצמו יש שולחן איפור לבן אחד בפינה ובפינה אחרת שולחן כתיבה חום שלרוב אני עושה עליו את שיעורי הבית.

לאחר שעתיים של שיחת בנות חוויות היום וצפיה בסדרות הקבועות שלנו הכנו לעצמנו ארוחת ערב והערב זה ערב פיצה צ'לסי הכינה את הבצק אני ומרי הנחנו גבינה על הפיצה הראשונה ג'יין ושרה על הפיצה השניה וצ'לסי דאגה להפעיל את התנור על טיימר אחרי שהאוכל היה מוכן אני והבנות חילקנו לשומרים 10 משולשי פיצה וישבנו לצפות בטלויזיה ועד כה זה היה הערב השקט הראשון שהיה לנו מאז שחזרנו לאחר מכן נכנסנו למקלחות הכנו פופקורן אספנו את השמיכות התאספנו בסלון וצפינו בסרט קומדיה וכשנגמר הסרט הלכנו לחדר ונשכבנו במיטות "זה היה יום מפרך וכייפי בישביל כולנו" אמרה צ'לסי "דברי בשם עצמך אני פגשתי את נטלי היום" אמרתי והבנות התיישבו במיטותיהן בדאגה "את החטפת לה?" שאלו ונימת דאגה נשמעה בקולן "לא מישהו בשם אריק רוס שרף את היומן שהיא לקחה לי" עניתי והן נרגעו "אז מה קרה לה?" שאלה צ'לסי "היא בסדר לא?" שאלתי והתיישבתי גם אני "ג'ס היא הגיעה למרפאה מדממת כולה" ענתה מרי "ועד כמה שזה מגיע לה זה די מפחיד" הוסיפה שרה "טוב בואו נודה שזה לא קרה לנו ונלך לישון היה לנו יום מפרך ומחר יגיע עוד יום שטומן בעצמו הפתעות רבות" אמרתי וחזרתי לשכב ולאחר איזה רבע שעה נרדמתי.

למחרת התעוררתי לבוקר יפה הציפורים צייצו השמש זרחה והאירה על החדר וצעקת בהלה נשמעה מהדירה הסמוכה "והנה הלך לו עוד בוקר יפה של יום שלישי" אמרתי וקמתי מהמיטה "אוי ג'ס אל תהיי כל כך שלילית את עלולה להיות מופתעת לגבי מה שהעתיד צופן לך" אמרה שרה בחיוך וקמה גם היא מהמיטה ואחריה גם ג'יין ומרי ורק צ'לסי נשארה "הי צ'לס, קומי, בוקר, את עלולה לאחר" אמרה ג'יין וניסתה למשוך מעל צ'לסי את השמיכה אבל צ'לסי כשהיא נחושה צריך לפחות שלוש בנות כדי למשוך ממנה את השמיכה כשהיא לא רוצה לקום

"טוב קדימה לעבודה מי באה איתי?" שאלתי לבסוף ג'יין ושרה התקרבו אל צ'לסי ביחד איתי אבל רק מרי לא הסתובבנו אליה והיא חייכה "ממש לא פעם קודמת אני עפתי אחורה זה תורך ג'ס" אמרה מרי בחיוך קטן ושלושתינו התחלנו למשוך מעליה את השמיכה לבסוף מרי הצטרפה אלינו (לא שהייתה לה ברירה כי אחרת כולנו היינו מאחרות) וכולנו נפלנו ביחד עם השמיכה של צ'לסי על הריצפה "הי למה אתן לא יכולות לתת לי לישון?" שאלה צ'לסי והתיישבה במיטתה "כי אנחנו נאחר" אמרתי וכולן הסתכלו על כולן והתחלנו לצחוק וגם צ'לס אבל במהרה היא נעמדה והפלנו גם אותה אחרי 'נפילת הבוקר' התארגנו מהר הכנו ארוחת בוקר ויצאנו לבית הספר.

"שמעתן מה קרה בדירה הסמוכה?" שאלה שרה "לא עדיין לא זה בטח יהיה חלק משיחת הבוקר עם גברת מלאני היא בטוח תדבר על זה" אמרתי בחיוך וסקרתי את הלבוש של כולן "הי לבשנו את אותו הדבר" אמרתי והבנות הסתכלו על עצמן וענו ביחד "זרקתי את מה שהיה בארון" ואני חייכתי אליהן כי זה גם מה שאני עשיתי כולנו לבשנו טייץ כחול כהה נעלי ספורט אפורות כחולות וחולצות טריקו שחורות עם סמל התיכון "אוקי אין מצב שזה צירוף מקרים מי דאגה לכך?" שאלתי וכולן הסתכלו על צ'לסי "הי רציתי יום נחמד" אמרה צ'לסי ושוב מצאנו את עצמנו צוחקות "מה דעתך על זה נראה לך שזה לא בוקר טוב?" שאלה שרה ולפני שהספקתי לענות השומרים הצטרפו אלינו "טוב זה היה יכול להיות יום נהדר אבל יש לנו היום את מבחני ההגנה" עניתי ונכנסנו לכיתת המדעים "בוקר טוב תלמידים" אמרה המורה מלאני והיום התחיל.

קירות הכיתה היו בצבע אפור השולחנות היו בצבע לבן הכיסאות היו בצבע שחור ועשויים מפלסטיק ועל כל השולחנות היו מפוזרות מבחנות עם חומרים שונים והכיתה הסריחה מהם "טוב בואו נתחיל את שיחת הבוקר ונעבור אחרי זה לשיעור מדעים" אמרה מלאני והנושא של הדירה הסמוכה לא עלה "גברת מלאני?" שאלתי והרמתי את ידי לקראת סוף השיעור "כן ג'סיקה" אמרה מלאני "למה אנחנו לומדים אומנויות לחימה?" שאלתי "ילדתי המועצה החליטה שזה חיוני שתלמדו זאת כדי להגן על עצמיכם" אמרה המורה "מפני מה?" שאלה מרי וכל הכיתה הביעה פרצופים מסוקרנים "איני יודעת יקירה" ענתה מלאני "אם כך מי יודע?" שאלתי "ג'סיקה זה מספיק!" אמרה מלאני בתקיפות והצילצול נשמע "טוב אלו הפעמונים קדימה צאו להפסקה" אמרה מלאני וכולנו יצאנו

"משהו מסריח קורה פה ואני לא מדברת על הריח של הכיתה אשר גרם לי לכאב ראש קודם נטלי הותקפה ועכשיו משהו קרה בדירה הסמוכה זה רק אני או שהמורים מסתירים מאיתנו משהו?" שאלה שרה "טוב כבר עבר מספיק זמן ולי נמאס לחכות בפעם הקודמת חיפשנו מידע מבחוץ במקום מידע מביפנים מחר ניפגש כולנו" אמרתי בכעס "את יותר עצבנית משהיית" אמרה ג'יין ששמה לב להפעת פני "נמאס לי שכל הזמן משתיקים אותי!" עניתי בכעס והמשך היום הלך יותר טוב עד סוף היום שהגענו לשיעור אומניות לחימה המבחן היה קשה לחלק מהבנות ולבנים פחות אבל לשרה וג'יין הלך טוב "מייס תורך!" צעקה נטשה (המורה לאומנויות לחימה) ונעמדתי במרכז המזרונים הכחולים האולם עצמו היה גדול כל רצפת החדר הייתה עם מזרונים כחולים בקושי ראו את הריצפה מסביב כמה שיותר רחוק עמדו תלמידים ושלושה שומרים נעמדו מולי "תזכרי את החוקים בלי מכות מתחת לחגורה לא שוברים ידיים ולהישאר בגבולות מי שיוצא מהם מת" אמרה נטשה בחיוך ושרקה במשרוקית השומרים שעמדו מולי היו זרים לי לחלוטין שני גברים כהי שיער ואישה בלונדינית

האישה תקפה אותי קודם היא שלחה אגרוף אבל אני נטצלתי את התושייה שלה ובעטתי לה בבטן היא נהדפה אחורה ושני המגנים תפסו אותה אני העלתי חיוך קטן "מייס אסור לך להינות מזה" אמרה נטשה "כן , אבל אני עדיין אהנה!" ענתי והנפתי בעיטה לעבר פניו של השומר עם רגל ימין אבל הוא התחמק ולכן ונפתי גם את השינה פגעתי בפניו והוא יצא מהתחום "להתראות" אמרתי בחיוך ותלמידים החלו לשרוק לי אחרי זה השומר השני שלח אגרוף ופגע לי בבטן ותוך כדי כך הנפתי אגרוף ימין פגעתי בפניו ואגרוף שמאל לבטנו הוא יצא מהגבולות "עכשיו אלה רק שתינו" לחשתי והשומרת חייכה היא שלחה אגרוף אני הדפתי ושיחררתי ימני אבל גם היא הדפה והניפה בעיטה אני חסמתי והוספתי בעיטה בעצמי אבל גם היא חסמה והפילה אותי על המזרון שמתחתי ואז הרגשתי שיש לי מטבע בכיס

היא החזיקה ברגל שמאל שלי ואז חשבתי על משהו שלמדתי בעזרת הבריחה מהשומרים סובבתי את כל הגוף שלי ונתתי לה בעיטה ברגל ימין וישר אחרי זה בעיטה ישירה לבטן שלה היא הצליחה להישאר בגבול ואני נעמדתי היא שלחה בעיטה לפנים אני התכופפתי ותוך כדי שהתכופפתי נתתי אגרוף לרגלה והיא איבדה את שיווי המשקל ונפלה אני נעמדתי היא ניסתה להעביר את רגליה על המזרון ולהפיל אותי אבל אני קפצתי והיא נעמדה "את קשוחה" אמרתי בגילוי לב והיא חייכה "חושבת שיש לך סיכוי?" שאלה השומרת "הו בהחלט,אחרי הכל את לא קשוחה כמוני" אמרתי שלפתי את המטבע והנפתי אותו באוויר היא הסתכלה עליו ובזמן שדעתה הייתה מוסחת בעטתי בעיטה אחרונה בבטנה והיא יצאה מהגבולות בזה נגמר הקרב.

"ג'סיקה מייס אני מוסיפה לך 10 נקודות על יצירתיות קיבלת מאה" אמרה נטשה ואני הרגשתי נהדר כי פרקתי בקרב הזה את כל הכעס שלי הבנות באו וחיבקו אותי חיבוק קבוצתי של חמש והשומרת הבלונדינית ניגשה אלי ולחצה את ידי "מזל טוב" אמרה בחיוך ואז שמתי לב בפעם הראשונה שעייניה כחולות ולדעתי הן היו יפות מאוד "תודה" עניתי לבסוף נטשה חילקה את הציונים ןואנחנו פנינו לחדר האוכל לאכול ארוחת צהריים כשהיתיישבנו אריק רוס התיישב איתנו "הי ג'סיקה שמעת על הדירה שליידכן?" שאל רוס "לא עדיין לא" עניתי "יש שמועות שמשהו תקף אותן ונטלי תצא מהמרפאה מחרתיים" אמר רוס ומריה (השומרת) ניגשה אלי "שמעתי שקיבלת מאה ונלחמת נגד ארין מונר מזל טוב" אמרה מריה "זאת הייתה ארין מונר?" שאלתי ומריה הנהנה לחיוב "מי זאת?" שאל רוס "זאת כאילו האישה הכי חזקה בימנו שנכנסה לספרי ההסטוריה" עניתי ואד ניגש לעברנו "מריה ביקשו אותנו במשרד של הלן" אמר אד "בסדר בי ג'ס" אמרה מריה וחצתה במהירות את החדר "דרך אגב ג'סיקה מזל טוב" אמר אד בחיוך וחצה את החדר אחרי מריה ושניהם יצאו מחדר האוכל.

"על מה כל זה היה?" שאלה שרה כשיצאנו מחדר האוכל "על מה את מדברת?" שאלתי "האם רוס הזה מוצא חן בעייניך?" שאלה שרה "לא הוא רק עוד ידיד אני מבטיחה לך אני לא מוצאת כלום בבנים פה" אמרתי ושרה חייכה הלכנו עוד קצת לכיוון השטחים מחוץ לתיכון ואז שאר הבנות הצטרפו אלינו "אוף אני לא מאמינה שקיבלתי שמונים" אמרה צ'לסי ביאוש היא כבר החליפה לחולצה לבנה ג'קט שחור מכנס ג'ינס חול כהה ונעלי בובה שחורות בידה הייתה סלסלת פיקניק וקשת שחורה אספה את שערה מרי החליפה לחולצה אדומה מכנס שחור נעלי עקב נמוכות ושרשרת אדומה שהתאימה לחולצה ולשערה האדמוני ג'יין החליפה לחולצת טריקו ירוקה בצבע זית שתאם לעייניה טייץ שחור ונעלי ספורט שערה היה אסוף לקוקו גבוהה והיא חייכה "אז רק אני ואת בתלבושות בית הספר?" שאלתי את שרה והיא חייכה "זה משנה?" שאלה צ'לסי "אני מניחה שלא קדימה בואו נצא אני רוצה קצת אור שמש " אמרתי בחיוך ויצאנו לשטחי הדשא הפתוחים ג'יין עשתה מספר ריצות וכולנו ישבנו ואכלנו פירות מסלסלת הפיקניק.

בסך הכל היה יום נחמד סיכמתי כשהיינו בדרך לדירה ואז מריה רצה לעברנו משום מקום "בנות חיפשנו אתכן קדימה עכשיו לדירה שלכן בואו איתי אין זמן" אמרה מריה ופניה הביעו דאגה "למה מה השעה?" שאלתי "ארבע עשרים ושלוש" ענתה צלסי "לא זה לא קשור לשעה המהלת הלן עשתה תדרוך לכל השומרים על כל התלמידים לחזור לחדריהם" אמרה מריה ואנחנו חזרנו לדירה שלנו נכנסנו ומריה חיכתה איתנו בסלון "בעוד כעשר דקות אד יגיע לפה עד אז אני איתכן אתן נשארות פה תדליקו מצידי טלוויזיה אבל אל תלכו אפילו לשירותים לבד" אמרה מרי והתיישבה על הספה לידי "אולי תספרי לנו מה קרה?" שאלתי "לא עכשיו" ענתה מריה והדליקה את הטלויזיה ולפני ההבעות הפנים של כולן היא הלחיצה אותן כמו שהיא הלחיצה אותי אבל שתקנו.

לאחר אחת עשרה דקות אד הגיע ושלף את מכשיר הקשר מכיסו "הן פה מריה מצאה אותן" אמר ושיחרר את הכפתור "קיבלתי שמרו עליהן עד להודעה חדשה" אמר קול של גבר "מישהו מוכן להסביר מה קורה כאן?" שאלתי "אד לך תביא להן שמיכות מהחדרים שלהן" אמרה מריה ואד יצאה מהסלון "תקשיבו בעיקרון יש משהו שתוקף פה תלמידים לכן אנחנו כאן להגן עליכן עד שיתפסו אותו אם לא אז… יעבירו את כל התלמידים לבית ספר אחר עד שייתפסו אותו" ענתה מריה ואני תפסתי את השלט "אם כך מי עוניינת לראות את הסרט החדש שיצא מהקולנוע?" שאלתי "אני!" אמרו הבנות ובמהרה מריה ואד הכינו לנו פופקורן והתחלנו לצפות בסרט אחרי הסרט ישבנו לנהל שיחה על החוויות שהיו לנו מחוץ לתיכון ודי נהננו

"לכל השומרים ממשיכים בתוכנית הלימודים הרגילה אבל תהיו על כוננות גבוהה "טוב בנות אתן נשארות לישון בסלון" אמרה מריה ואנחנו התחלנו לפתוח את הספות כך שנוכל לישון עליהן למחרת בבוקר קמנו התלבשנו לבית הספר והתברר שהיצור לא פגע באף אחד עדיין קמנו התקלחנו התארגנו ליום הלימודים ואד יצא ראשון אחריו אנחנו ובסוף מריה ככה היינו כל היום ולבסוף גם כל השבוע שלנו היה מוצף בשומרים.

"חדשות טובות זה נגמר זה היה קרוס" אמר האיש ממכשיר הקשר "איך זה בדיוק חדשות טובות? אחרי הכל זה אומר שיש פריצה בהגנות ושהתלמידים בסכנה" אמרתי ואד חייך "בדקתם את ההגנות?" שאל אד במכשיר "כן הייתה בה פרצה אבל מישהו ממש חזק עשה את זה הפעילו את קוד 167 וחידשו את ההגנות" ענה האיש ממכשיר הקשר "מרוצה?" שאל אד "לא, מה זה קוד 167?" שאלתי והבנות צפו בשקט מופתי עם פנים סקרניות "בסדר מייס אני אקבל את הלא שלך" אמר אד ויצא כולנו לבשנו פיג'מות והדלקנו את סרט הסופ"ש שלנו.

כל הערב ישבנו לצחוק לפחוד וליבכות כשהיה צריך בסרט חלקנו נמנמנו ואז התעוררנו והמשכנו לצפות וחלקנו פרשו למיטה, בשלב מסויים כיבינו את הטלוויזיה והלכנו לישון וכשקמנו בבוקר זה היה יום שבת אני קמתי והתחלתי לבשל ביחד עם צ'לסי הכנו ארוחת בוקר וכשקמו כל הבנות ניגשנו לעבודה וציחצחנו את הדירה אחרי הניקיונות התחלנו לבשל לארוחת הערב והשארנו את זה בתנור על טמפרטורה נמוכה התקלחנו התלבשנו והתישבנו בסלון והעברנו את זמננו כשאז נשמעה דפיקה בדלת "ג'ס זו תורך" אמרה שרה ואני קמתי וניגשתי לדלת פתחתי אותה ומצאתי את המנהלת הלן עומדת בה היא לבשה חולצה לבנה מכופתרת חצאית שחורה ונעלי עקב גבוהות בידה היה תיק שחור יפה מעור שרציתי תמיד לקנות "המנהלת הלן מה את עשה פה?" שאלתי " עלי לדבר איתכן בנות" אמרה המנהלת וניכנסה פנימה.

בשעה הייתה חמש בערב ואנחנו התיישבנו בסלון "בנות עלי לתת לכן משהו" אמרה המנהלת והוציאה חמישה תיקיות מתיקה "אלה הם המסמכים שינתנו לכל השיכבה שלכן השנה זה מידע על הוריכם שמות ומיקום מעודכן אחרון" אמרה המנהלת "חשבתי שכבר קיבלנו את זה" אמרה מרי "כן אבל בשנה האחרונה הוחלט לתת לכן את התיק המלא מפני שאתן שונות אבל ג'סיקה אני מצטערת לבשר לך שאת היחידה שצינזרו את שמות הוריה" אמרה הלן "זה בסדר" אמרתי והלן הושיטה לי מכתב "אלה הם המכתבים שהורייך שלחו לך בדרך כלל את אמורה לקבל אותם בסוף לימודייך אבל זו לא ממש אופציה מאחר ו…" אמרה הלן ונעצרה

"מאחר ומה?" שאלתי "מאחר והמועצה החליטה שתקבלי אותם עכשיו" ענתה הלן בשקר קטן אך שקוף "למה הורי צונזרו?" שאלתי הרגשתי כאילו חלק מחיי יהיה חסר לנצח "אין לי תשובה" אמרה הלן והניחה את התיקיות החומות על הספה "תסלחו לי אך אני צריכה ללכת" אמרה הלן "מה את מסתירה?" שאלה שרה בתקיפות ונעמדה מול הלן "אני אדבר איתכן מחר בבוקר הלילה יש מסיבת צוות" אמרה הלן בהתעלמות מדברי שרה ויצאה בהליכה מהירה החוצה וטרקה אחריה את הדלת הבנות הסתכלו אחת על השניה בבילבול "היא נראתה נסערת שרה אולי לא היית צריכה לומר זאת" אמרה ג'יין "כן אבל זו הייתה הדרך היחידה לקחת את זה מהכיס שלה" ענתה שרה ופתחה את כף ידה "דיסק און קי, שרה את גאונה!" אמרתי באושר

רצתי להביא את המחשב שלי מהחדר פתחנו את התיקיות שהיו שם והורדנו אותן למסמכים שלי "הי מה זה?" אמרה מרי והצביעה על תיקיה אחת "ג'ון מייס" קראה ג'יין "מי זה?" שאלה צלסי "אני לא בטוחה בואו נראה" אמרתי ופתחתי את התיקיה שם הופיעה תמונה של איש הצללים ותינוקת חמודה וקטנה אחר כך היו רשומים כל מיני מחקרים על הימצאו ואז הייתה הקלטה לחצתי עליה והיא החלה לפעול "ג'ון מעולם לא נמצא מידי פעם ג'סיקה הראתה קשר לאביה דרך החלומות אך דאגנו לסלק את זה ממנה בעזרת חסימה היא מתחילה להראות סימנים חיוביים לגבי חייה אך מתפרעת הרבה אני לא יודעת כמה זמן נוכל להסתיר את קשרה עם עברה אבל כרגע אנחנו עסוקים מידי בביטול המנג'ליקס שהותקף על ידו האפשרויות היחידות שנותרו לנו זה כפיה או התעסקות עם המרניקס החמישי" זה היה קול של אישה צעירה

"צ'לס דברי מה שמעת?" שאלתי (הכוח של צ'לס זה תעופה וחודשם מחודדים) היא ניסתה להקשיב עוד פעם וריכזה את חושיה על שמיעה "שום דבר זה חסום על ידי כוח כל שהוא אני לא יכולה לשמוע שום דבר ברקע" אמרה צ'לסי ביאוש "ואולי זיהית את הקול?" שאלתי "לא גם הוא חסום" ענתה צ'לסי "טוב תביאו מחברות נפתח את התיקיות אחת אחת ונבדוק כל מידע שנמצא חייב להיות פה משהו שיעזור לנו להבין מה קורה כאן לעזאזל" אמרתי ולקחתי את התיקיות שהונחו על הספה על כל אחת מהן היה שם וזרקתי להן את התיקיות שלהן לבסוף פתחתי את שלי והתחלתי לקרוא אבל בקושי היה שם משהו

סגרתי את התיקיה ביאוש והבנות הסתכלו עלי בהלם "אני יוצאת לשאוף אוויר" אמרתי ביאוש ויצאתי החוצה התיישבתי על גרם המדרגות שהיה בכניסה לדירה וצפיתי כוכבים הירח היה ירח מלא ויפה ומשפטים מהתיקיות הדהדו בראשי 'ג'סיקה הראתה קשר לאביה דרך החלומות' ואז משפט אחד הדהד 'אני לא יודעת כמה זמן נוכל להסתיר זאת ממנה' להסתיר מה? שאלתי את עמצי ועוד משפט הדהד 'התעסקות עם המרניקס החמישי' ממתי יש מרניקס חמישי? 'שם הורייך מצונזר' למה? 'ג'ון מייס' הוא אמור להיות אבא שלי? 'הורייך כתבו לך מכתבים' למה לא קיבלתי אותם בזמן שהגיעו? 'אתן שונות' איך הן שונות ולהן מראים את שם ההורים? ואז המכתבים עלו בראשי באחד מהם היה כתוב כך:

ג'סיקה יקירתי אני מתגעגעת אלייך כל כך מקווה שאת לא כועסת עלי את חוגגת היום יום הולדת 16 מזל טוב ואני בטוחה שאביך מתגעגע אלייך ג'ון היה כל כך מאושר שנולדת לנו ואני בטוחה שאם יכל היה מדבר איתך כל הזמן

אני לא האמנתי שקראתי את המיכתבים הם היו מלאי אהבה, בדידות, כאב, צער, חרטה ויופי במילים מאם לבת אהבתי את המכתבים גם צינזרו אבל הצלחתי לשחזר אותם כי זה דיו שונה כל מה עלי היה לעשות זה להבהיר אותו עם חומר מיוחד שלמדתי להכין בחנות מסמכים אצל בני האדם הרגשתי עכשיו יותר טוב פחות מיואשת מתוסכלת ועצבנית משהייתי ועכשיו הגיע לחלק לחיי שלא ידעתי איך להגיב לו איש הצללים הוא אבא שלי והוא תחת כוח כל שהוא סיכמתי את זה בראשי וניכנסתי פנימה הבנות ישבו עדיין בסלון והסתכלו עלי בתמיהה צ'לסי בכתה מרי הזילה דמעות בשקט ג'יין נראתה מתוסכלת ושרה נראתה כועסת "בואו ניקח הפסקה בהחלט לא יזיק לכולנו" אמרתי והדלקתי את הטלויזיה צפינו בסרט קומדיה (אנחנו אוהבות לצחוק הרבה) ואכלנו תוך כדי ארוחת ערב לאחר מכן סידרנו את המטבח שטפנו כלים וישבנו בסלון שמנו שירים והמצאנו ריקוד יפה היה בעיקרון כיף לבסוף ב- 00:00 (כלומר בשתיים עשרה בלילה) עשינו מלחמת כריות ובעיקרון היה כיף כשהיינו תשושות כבר באחד צנחנו למיטות והתעוררנו בשמונה בבוקר.

"בוקר טוב ג'ס" אמרה שרה ונכנסה למטבח (הייתי הראשונה שהתעוררה) "בוקר טוב שרה ארוחת בוקר?" שאלתי והיא חייכה "כן, תודה" אמרה בחיוך והתיישבה בשולחן הגשתי לה חביתה עם סלט (בעיקרון אנחנו אוכלות קבוע בבוקר חביתה סלט וגבינה כי זה בריא) ואת הגבינה הנחתי בקערה קטנה ואכלנו ביחד ארוחת בוקר "מתי נראה לך שהן יתעוררו?" שאלתי "בעוד שעה אבל ג'יין לא שם" אמרה שרה "כן היא יצאה לריצה אחרי שאכלה" עניתי וג'יין בדיוק נכנסה "אתן חייבות לראות את זה" אמרה ג'יין אני ושרה החלפנו מבטים ויצאנו אחריה.

ג'יין הייתה לבושה במכנס טייץ וחולצת טריקו צמודה בצבע שחור וכך גם אני אבל אני נעלתי מגפיים שחורות והיא נעלי ספורט אפורות תכולות לעומת שרה, שרה לבשה גופיית ספגטי בצבע תורקיז ומכנס טרנינג כחול ירוק בלי נעליים הלכנו במספר מסדרונות כשלפתע ג'יין עצרה אותנו "למה אתן לבושות ככה?" שאלה שרה "תכננו להיכנס למשרד של הלן" ענתה ג'יין "אני ראיתי תיקיה שעליה רשום ג'ון מייס" עניתי "אז למה לא הלכתן?" שאלה שרה "היא נכנסה אל המשרד ברגע שהיגענו ג'יין נשארה לשמור ואני חזרתי למקרה שתגיעו" אמרתי "למה את חזרת אחרי הכל את יודעת איפה התיקיה" אמרה שרה "כדי שהיא לא תעשה את זה בלעדי" ענתה ג'יין כשלפתע הרגשתי אחיזה בכתפי

הסתובבתי אחורה ומצאתי את אחד הנערים החדשים מהשיכבה "מי אתה לעזאזל?" שאלה שרה והוא הסתכל עליה עם פנים כעוסות "מה זה משנה לך חוץ מזה אתן מרעישות ואני מנסה לישון" אמר הנער "או אני מתנצלת אבל איך בדיוק הגעת אלינו אם זה לא שטח המגורים?" שאלה ג'יין והנער חייך "כי אני מחפש את מה שאת מחפשת התיקיה של ג'ון מייס" אמר הנער ואני שצפיתי על המשרד של הלן נטשתי את העמדה והסתובבתי אליו היו לו עיינים כחולות שיער חום בהיר חולצת טריקו שחורה ומכנס טרנינג שחור אפילו הנעלי ספורט שלו היו שחורות "על מה אתה מדבר?" שאלה שרה "על התיקיה של ג'ון מייס שנמצאת במשרד של הלן" ענה הנער

"מי אתה?" שאלתי "זה לא עיניינך" אמר הנער בחיוך ציני והעביר עלי מכף רגל ועד ראש את עייניו "מי אתה?" חזרתי על השאלה "ג'סיקה מייס עכשיו אני מבין מחפשת מידע על אבא שלך?" שאל הנער בקול מלגלג "קבלו ביטול יש לנו בעיית אידיוט במסדרון" אמרתי ותפסתי את ידו השמאלית במהירות כופפתי אותה והצמדתי אותו לקיר אחרי זה שלפתי אזיקים מהכיס שלי ואזקתי אותו "מאיפה יש לך אזיקים?" שאלה ג'יין "לקחתי אותם בהשאלה מאד" עניתי בחיוך קטן והתחלתי לדחוף את הנער בהמשך המסדרון "כלומר כייסת אותו" אמרה ג'יין בחיוך שהשתדלה להעלים ושרה כמעט צחקה "מה השם שלך?" שאלתי את הנער בפעם השניה "שמי קייל סמית' אני לומד איתך בכיתה איך לא ידעת את זה?" שאל הנער "אולי כי אתה לא ממש הזזת לי עד עכשיו" עניתי בכעס

אני לא יודעת בדיוק מה אבל הנער הזה עצבן אותי בצורה יוצאת דופן שאף אחד לא הצליח בעבר "אז מה אתן רוצות ממני?" שאל הנער "מידע ואחרי זה אני אישית אשמח לרצוח אותך אז תכין צוואה על הדרך" אמרתי בכעס הנער הזה עיצבן אותי והתגרה בי "ואו איזה משפטים למדת אותם אצל בני האדם? או מהטלויזיה?" שאל הנער "אויש תשתוק כבר" אמרתי ודחפתי לפה שלו נייר טואלט ברגע הראשון שערנו ליד השרותים הקרובים הוא הפסיק לדבר ומידי פעם מלמל משהו לא מובן אבל זה לא הפריע לי כל כך עד ש….

לפתע הלן הופיע מולנו עם הבעת פנים מבוהלת מתאפקת שלא לצחוק על קייל היא לבשה מכנס ג'ינס בהיר וחולצה שחורה ארוכה צמודה חלקה "ג'סיקה שחררי אותו" אמרה המנהלת בהתאמצות רבה לא לפלוט שום עידוד לעברי "אבל הוא ריגל אחרינו" אמרתי בכעס "ג'סיקה! עכשיו!" אמרה המנהלת יותר ברצינות ואני שיחררתי אותו הוא הוציא את נייר הטואלט שהייה בפיו "תודה רבה" אמר קייל "עכשיו אני צריכה לדבר איתכן וגם עם שאר הבנות בדירה שלכן" אמרה המנהלת וקייל נעמד מולה "זה נוגע במקרה לתיק של ג'ון מייס?" שאל קייל

המנהלת הלן נראתה כאילו הכל בסדר והסתכלה עליו כאילו הוא הוזה אך ידעתי שזה המכה הכי גדולה שנפלה עליה מאז שחזרנו "על מה אתה מדבר?" שאלה הלן "על שום דבר הטמבל הזה הוזה יותר מידי דברים" אמרתי בכעס ודפקתי לו כאפה לראש אחרי הכל הוא כן שלף את הג'וקר שלנו (קלף שמנצח הכל) התכוונתי להשתמש בו יותר מאוחר "אני מבינה אבל אני אוסרת על כולכם לא לדבר או להזכיר את השם הזה יותר וגברת מייס אני אדרוש עכשיו את הדיסק און קי שלי שג'יין כייסה אם אני לא טועה" אמרה הלן

ואני הושטתי לה אותו "זו לא ג'יין זו אני" אמרה שרה והיא הסתכלה עליה בחיוך "אבל שרה את כייסת גרועה" אמרה הלן בחיוך ערמומי "לכו לחדרכן וגם אתה קייל אבל ג'סיקה את תתלווי אלי בבקשה" אמרה הלן וכולנו התפזרנו הלן הובילה אותי למשרדה והושיבה אותי על כיסא לבן "כפי שאני יודעת מייס סקרנותך גוברת על הגיונך וגורממת לך לברר דברים אז בואי ספרי לי מה את יודעת ואל תכחישי שום דבר כי ידוע לי שהורדת הכל למחשבך מה סיקרן אותך כל כך?" שאלה הלן

"הייתה לי תאוריה שלאיש הצללים אכפת ממני ונראה שאת יודעת עליה" עניתי "וכך הגעת לתיקיה של ג'ון מייס?" שאלה הלן "כן אחרי הכל אני גיליתי מתיקיותייך שהוא אבי בגלל זה הוא לא פגע בי" אמרה ג'סיקה "או שלח לך מכתבים, או ביקר אותך כמו שאר ההורים" אמרה הלן "הורים ביקרו את ילדיהם?" שאלתי "כן בחגים מי את חושבת שהיו כל האנשים שבאו לתמוך בנו כספית?" שאלה הלן "אז בודדת אותנו" אמרתי "אתן שונות כתמי המנג'ליקס שלכן על יד ימין ולכן יש הבדל רב אם תרצי לדעת את סודך האישי תצטרכי למצוא את אחד מהורייך" אמרה הלן "על מה את מדברת?" שאלתי והלן שינתה את צורתה לאיש הצללים "עלייך למצוא את אימך ג'סיקה" אני נרתעתי לאחור והדלת נפתחה הלן עמדה בה עם ספרים בידה וברגע שראתה אותו הספרים נשמטו מידיה והוא נעלם "ג'סיקה את בסדר?" שאלה הלן והחלה לחפש סימני פגע על גופי

"כן הכל בסדר" עניתי והתנשפתי הייתי קצת מבוהלת אבל הרגשתי כאילו זה היה צפוי "מי זאת אמא שלי?" שאלתי "מה? תגידי לי השתגעת? את יודעת שאסור לי לספר לך!" אמרה הלן בתקיפות כמו שלא ראיתי אותה בעבר "אז את כן יודעת מי היא!" אמרתי והיא הסתכלה עלי בהלם היא הפכה טיפה לחיוורת ובלעה רוק "ג'סיקה לכי לחדרך ואל תשאלי אות שטויות כאלה שוב!" אמרה הלן וכשיצאתי היא טרקה את הדלת כשג'יין הופיע "נחמד כמעט עשית לאישה צעירה ובריאה התקף לב" אמרה ג'יין בחיוך ערמומי "היא הגיבה בצורה מוזרה זאת הפעם הראשונה שהיא הגיבה ככה" אמרתי בחיוך קטן וצעדתי בהמשך המסדרון לעברה של ג'יין ביחד פנינו ימינה והגענו לעבר הגן הפנימי

"הי אני חושבת שטעינו בדרך היינו אמורות לפנות ימינה במסדרון לפני כן" אמרה ג'יין כשלפתע נטלי נעמדה מולנו וחייכה חיוך ציני קר ומאושר "אז הכלבה מייס שבה למלונה אה והבאת גורה חדשה שלום ג'יין" אמרה נטלי לידה עמדו שני גברים "מתנה מאבא שלי מה דעתך?" שאלה נטלי והצביעה על שני הגברים "שאבא שלך חושב שאת חלשה ופגיעה הוא רק לא יודע כמה את פוגעת באנשים אחרים" אמרתי בכעס ואחד השומרים שלה התנפל עלי.

במהירות הבזק ג'יין הגיבה לו והחטיפה לו אגרוף ועוד לפני שהספקתי להגיב השומר ראש הראשון היה כבר על הריצפה, השני עמד להתנפל עליה אבל אני בעטתי לו במקום רגיש והוא החל להתפתל מכאבים על הריצפה ולהשמיע זעקת כאב "נראה שיש לך שומר ראש נאמן" אמרה ג'יין "איזה מזל שהוא לא שומר בית ספר" אמרתי בפנים רגועות ונטלי בעטה בראשו של אחד משומריה "אוף אני אדבר עליכם עם אבא זה לא יכול להיות ששתי נערות תיכון יכולות לגבור עליכם בשניה" אמרה נטליוהמשיכה במורד המסדרון "הי אל תעלבו פשוט התמודדנו עם אין ספור שומרים האינסטינקטים שלנו מגיבים מהר" אמרה ג'יין

ועזרה להם לקום "כדאי שנלך שיהיה לכם בהצלחה" אמרה ג'יין ושתינו המשכנו בדרך לקראת הערב כולנו ישבנו לאכול ארוחת ערב כשדפיקה נשמעה על הדלת ואני קמתי לפתוח כשלפתע מולי עמד קייל "אוי מה אתה רוצה?" שאלתי "יש לי מידע שיכול לעזור לך" אמר קייל "בנים אסור להיכנס למגורים של בנות" אמרתי "אם כך מוטב שתלבשי מעיל ותצאי איתי לטיול" אמר קייל "פתאום נהיית מנומס? מה קרה?" שאלתי והוא חייך "פשוט בואי כבר מייס" אמר קייל בחיוך משעשע ואני לבשתי מעיל דק ויצאתי אחריו הייתי לבושה במכנס טרנינג וחולצת טריקו ארוכה "לאן הולכים?" שאלתי "תכף תיראי" ענה קייל אבל חיוך לא עלה על פניו

"אתה ממש מעצבן…" אמרתי בלחש וקייל תפס אותי בידי ורצנו לעבר השדה זה היה כבר אמצע הלילה כשהגענו ליער "בית הלבנים הישן" אמרתי בחיוך והבטתי על שביל הלבנים שהוביל אותנו עמוק אל היער "מייס תקשיבי רגע לפני שאת הולכת את צריכה להבין שזה לא באשמת אף אחד" אמר קייל "מה לא באשמת אף אחד?" שאלתי והתחלתי לרוץ בשביל כשהוא אחרי צועק את שמי המהדהד ביער כשלבסוף נגמר השביל מצאתי את בית הלבנים הרוס לגמרי לא היה כלום שם מעבר ליסודות הכל נשרף וגם העצים שהיו סביב נהרסו מהלהבות

נפלתי על בירכי והתחלתי לבכות הרגשתי כאילו חלק גדול מהלב שלי נתלש ונעלם אושר גדול ששכן בליבי דעך קייל סוף סוף השיג אותי וכשראה אותי על בירכי הוא רכן אלי והניח את ידו על כתפי "התכוונתי לספר לך ברגע שאמצא אותך" אמר קייל ושלוש דמעות שלי צנחו לאדמה ואני הנחתי את ידי על האדמה בבכי כשלפתע האדמה החלה לזוז העצים שיקמו את עצמם והבית החל להיבנות מאפס אני נבהלתי ונרתעתי אחורה אבל קייל נדהם ולא יכל לזוז דמעותי הפסיקו והוא נעמד "מה עשית?" שאל קייל "כלום" אמרתי "את החזרת את בית הלבנים?" שאל קייל ואיש הצללים הופיע "מתנה ממני" אמר איש הצללים ונעלם

הבטתי במקום שבו איש הצללים עמד והייתי המומה קייל שעדיין היה מודהם והסתכל עלי "אז שניכנס?" שאל קייל ואני לא ידעתי מה לחשוב לפני שניה בכיתי על הריצפה ועכשיו הבית תוקן לא יכלתי לזוז "מייס?" שאל קייל "אני לא יודעת" עניתי "בואי נחזור ביום אחר עלייך לעכל את זה קצת" אמר קייל אחרי מספר דקות של שקט ושנינו חזרנו לדירות שלנו

קוראים יקרים
כל פרק הוא כרך (ספר) אחד אם תירצו למצוא את הספר השני חפשו מנג'ליקס 2 תעלומת שומרי האור נ.ב. אשמח אם תגיבו תעבירו מחמאות ובמיוחד ביקורות בונות כדי שהכתיבה שלי תשתפר