ממלכת טאווה – פרק 5: השליחות הנפרדת חלק ג'

"לאן פנינו מועדות?" שאל רימינאס בהיתממות.
"לעיר המערבית של בני האדם, קאנאי." חייכה לוסיאל, השמש הפציעה, השמיים התבהרו להם אט אט מענני הלילה הכבדים שכיסו את שמיי טאווה כבר ימים ארוכים והאוויר החמים שב להנעים על האדמה המתופררת.
"נראה כי חל שינוי דרסטי במזג האויר במהלך הליל." לחש רימינאס ללוסיאל שנשעמה על גזע עץ גדול ועבה, תחתיו ישנו להם תולס וקסי אחד ליד השני, כשקסי מכוסה בגלימתו של תולס.
"אכן כך. נוקסת'רה יגיע בקרוב," אמרה לוסיאל, מיידעת את רימינאס.
קסי הסתובבה בגופה אל פניו של תולס הנם, ורימינאס הביט בהם.
"ידידות גדולה שוכנת בין השניים." חייך לעצמו.
"האומנם זאת ידידות? או שמא לגמדים, ישנו שם אחר לאהבה?" לחשה לוסיאל, היא לא הנידה עפעף. רימינאס לא ענה לה, תווי פניו היו שלווים מהרגיל.
"הם אינם יוכלו לעזור לנו, כשצרה אמיתית תגיע. האין את יודעת זאת גבירתי?" אמר והתיישב על גזע עץ זקן ועבה, עליו גדל טחב ירוק.
"הם אינם יודעים להילחם, ואין הן ידעו, עד שיקחו חלק בשיעורי אומנויות הלחימה." הוא תלש עשב בעצבנות, גרזנו, שהיה כמעט ויותר מגובהו של רימינאס, נח על האדמה הרטובה.
"אם כך, למד אותם." לוסיאל העיפה בו מבט, רימינאס לא האמין לשומע הוא. "אני?" לחש, גאווה והלם נתגנבו לקולו.
"את באמת מאמינה שאני הוא האיש המתאים ללמדם את אמנות הלחימה?" לחש.
"לא." ענתה לוסיאל בפשטות, הבעת בלבול ועלבון עלתה על פניו של רימינאס הגמד.
"שום איש לא יוכל ללמדם את אומנויות הלחימה, למזלי, אתה כלל לא איש. אתה רימינאס, בן קימילוס, גמד מהאיים הצערביים. אין גמד המתאים יותר למשימה, לפי דעתי. היה להם לעזר, היה להם למדריך." חייכה.
רימינאס קם, וקד קלות אל לוסיאל, ליבו התמלא בכבוד כלפייה. הוא הביט בתולס וקסי.
"האם אוכל להשתמש, בכל דרך התראה לי נכונה?" שאל.
"עשה כבבת עיניך. העיקר הוא שידעו להגן על עצמם בעת הצורך." אמרה לוסיאל, וקדה קידה עמוקה אל רימינאס. "నేను మీరు విశ్వసించే." לחשה לרימינאס בשפת הקליספאור, שלפעמים הרגישה צורך לדבר, שמא תשכח אותב לחלוטין.רימינאס כמעט התעלף מרוב רגשות הגאווה שפרצו בו. (בשפת בני האדם: אני סומכת עלייך.) הוא חייך אל לוסיאל והחל להתקדם לעברם של קסי ותולס.
"קומו!" צעק רימינאס, קסי פקחה את עינייה.
"קומו מייד בטלנים גרמיליים!" צעק שנית, לוסיאל חייכה.
קסי התיישבה באיטיות, והביטה ברימינאס, בעצבנות.
"תולס," לחשה ונענעה את כתפו של ידידה באיטיות ועדינות.
"תולס, קום, הגמד בעל הפרווה רוצה שנקום." רימינאס האדים פנים, ולוסיאל צחקקה.
"פרווה?"" צעק רימינאס וליטף את זקנו החום. "זהו זקן גמד בן גמדים! זקן אשר היה לאבי, לסבי ולסבי סבי! אין את מתביישת ילדה מנוולת! זקן זה הוא גאוות בני קימילוס!!" צרח, תולס קם בפתאומיות מצעקתו ועבר למצב ישיבה במהירות, חרבו נשלפה מתוך חגורתו.
"אוקיי, סליחה, סליחה." גיחכה קסי.
"אתה בסדר?" שאלה את תולס, פניו נראו עייפות, למרות מספר הרב של שעות אשר ישן, והוא שפשף את ראשו בידו האחת, ובידו השנייה הוריד מטה את חרבו, סחרחורת קלה עברה בראשו עקב הקימה המהירה.
"כן." ענה לה כעבור מספר שניות. "בוקר טוב, ידידי רימינאס," לחש תולס, לקולו התגנבה נימה ציניות וכעס. הוא החזיר את חרבו לחיקו, וקסי הורידה מעלייה את גלימתו.
"אתה שמת את זה עליי?" שאלה בהיתממות.
"רעדת במהלך הלילה," סיכם בפשטות, וחייך אליה.
"אכן היה לילה קר מהרגיל," אמרה לוסיאל, "אך הבוקר הגיע, ואיתו השמש, העננים נסתלקו כלא היו- כמעט באופן לא טבעי." הרהרה.
"מדוע הערת אותנו? נוקסת'רה עדיין איננו חזר מהשחר." קסי הגבירה את קולה, היה ניתן להבחין כי היא לא טיפוס של בוקר.
"עמדו על רגליכם, ידידיי." אמר רימינאס והסתובב אל לוסיאל. "גבירתי, האם אוכל להשאיל ממך את אשפת החצים והקשת?" שאל, לוסיאל הביטה על הקשת שלה, גולפה היא בידי נוקסת'רה, וכל חץ ממנה כשל.
"כמובן, אולי קסנדרה תוכל להראות כישורים הטובים יותר באומנות זו," חייכה לוסיאל כשחשבה על כל חציה שכשלו, למרות עזרתו של נוקסת'רה. היא הורידה את אשפת החצים ואת הקשת מגבה והעבירה אותם לידי קסי.
"הם שלך עכשיו, אין לי כל צורך בהם. השתמשי בהם בחוכמה, קסנדרה חביבתי."
"את נותנת לי אותם?" היתממה קסי.
"יש לי את חרבי שלי, ואת המטה שלי, ונראה כי לעולם לא אצליח בחץ וקשת. התאמני את, תגני על עצמך, שכן אל לך לשכוח, קשת זו הינה מיוחדת, נוצרה מגזע עצם של עצי יער טאקטיר, כל חץ שישלח ממנה, ויפגע במטרתו, רעול ירעילו, והרוג יהרגו." אמרה לוסיאל.
קסנדרה חייכה בתשובה, "תודה, גברתי." לוסיאל גלגלה עיניים למשמע התואר.
רעש רשרוש עלים נשמע בקרבת המקום, ותולס שלף חרבו.
נוקסת'רה רץ אל תוך חלקת היער בה לוסיאל והחבורה התמקמו, פניו מרוחות בהבעת הלם ודאגה.
"הכל בסדר, נוקסת'רה?" שאלה לוסיאל, אך ידעה, מה זה אשר הוא ראה.
"אני בא עם חדשות רעות בפי." לחש נוקסת'רה, קסי התיישבה ליד תולס, שנראה מודאג.
"עוד חדשות רעות?" לחשה לתולס. "מה חלקנו, בכל המסע הזה?"
"చంద్రుడు తావీ ఆకాశంలో అప్ లిట్, మరియు కుట్లు చల్లని రాజ్యం పిల్లలు ప్రవేశించింది ఉన్నప్పుడు నా శరీరం మార్చడానికి ప్రారంభమైంది, మరియు చీకటి రాత్రి లో సాధారణ, నేను, అతనిని చూసింది, వెస్ట్ వెళ్ళి అక్కడ వెళ్లింది." קולו של נוקסת'רה רעד, ולוסיאל החניקה נהמה.
(בשפת בני האדם: כשהירח האיר את שמיי טאווה, וקור חודר פצח על בני הממלכה, שינוי גופי החל, וכהרגלי בתוך הלילה האפל, סבוב סבוב עפתי, ושם, בדרך מערבה, ראיתי אותו, גברתי, אודיין.)
"మీరు భావిస్తున్నారా? ఇది సాధ్యం కాదు!!" התערב רימינאס.
(אתה בטוח? אין זה אפשרי!!)
"אנחנו ידענו, ידידי רימינאס, שבמוקדם ובמאוחר יראה את פניו בוגד השבעה, גבירת הים צדקה, כפי שסברתי. אודיין חזר לממלכה." השיבה לוסיאל לרימינאס.
"אז גורלנו נחרץ. עידן השלווה נגמר, לא יהיו עוד בני אדם, ועמים החיים בשלווה, אלא רק מלחמות ומוות." הוא הרכין את ראשו, קסי החלה לרעוד למשמע דבריו.
" אל לך ליפול לתהומות של יאוש ותעלומה, שכן משם אין דרך חזרה." אמרה לוסיאל לרימינאס. "נוקסת'רה ראה את אודיין, הוא מתקדם לקאנאיי, הוא ימצא את המטה לפנינו." תולס הביט בקסי נואשות, אך היא לא השיבה לו מבט, מבטה הישיר רעד בתוך עיני לוסיאל.
"אודיין? ומה עם קא- רה מאלאר?" שאל תולס, קולו הצטמרר.
לוסיאל הביטה בנוקסת'רה בשאלה.
"אינני ראיתי, את הדרקונית הלבנה. שכן אודיין ישב על אחד מדרקוניי הקוסמים, שחור היה."
"הקאמיסי?" שאלה לוסיאל.
"חשבתי כי הקאמיסי נרצחה במלמת האחים." אמר תולס.
"כך סופר לנו," רימינאס התערב.
"לא, לא. אין זאת בדייה, ראיתי זאת במו עיניי." קמטי מחשבה הופיעו על מצחה של לוסיאל.
"לא נוכל להשיג את אודיין ברגל." אמרה.
"מה נעשה?" רימינאס נשען על הגרזן שלו, אבוד במחשבות.
"יותר כמו, מה אני אעשה." לחשה לוסיאל והניפה את המטה שלה גבוה באויר.
"నేను మీరు తీసుకుని!!!" צעקה לוסיאל בזמן שהמטה היה באויר, וכשנחת, פרץ אור כחול יצא ממנו פגש את השמיים בחוזקה, ברקים החלו להשתולל בשמי הממלכה, וקרן אור כחולה כיסתה למאית שנייה את השמיים, זה היה מחזה מרהיב.
"היא קוראת לראדוקה." יידע נוקסת'רה את קסי ותולס.
"ראדוקה?" לחשה קסי.
"הדרקונית שלה," ענה תולס, נוקסת'רה הביט בו מופתע.
קול יצור נשמע קורא באוויר, ומשב רוח עז תקף את חברי השליחות.
לוסיאל הסתובבה לאחור, ומאחורי תולס וקסי, בשמי האוויר, ראתה לוסיאל את חברתה משכבר ימים, ראדוקה,
עורה המחוספס והמלא קשקשים כחולים, שיווה לדרקונית מראה פלאי, צווארה היה ארוך וכנפייה היו פרוסות למרחקים, גודלה בשמיים התכולים נראה כפעמיים מגודלה של השמש, אפילו בפעם המאה שראו אותה, לא היה ניתן שלא להתפעל ממנה.
"שאלוהים יעזור לי." לחשה קסי.
"נוקסת'רה," קראה לוסיאל, נוקסת'רה הוריד את מבטו מראדוקה והסתכל על לוסיאל.
"నేను మీరు ప్లాన్ చేస్తున్నారు తెలుసు. నేను, అది ఎదుర్కొంటారు ఒంటరిగా వదిలి కాదు." אמר.
(בשפת בני האדם :אני יודע מה את מתכננת. אני לא ישאיר אותך להתמודד מולו לבד, גברתי.)
"אני חושבת שהחלטה זו לא נתונה בידך." קולה היה חלש ברעש הסערה.
"నేను మీరు నా కత్తి, మరియు దాటుతుంది రక్షించడానికి తిట్టుకొని!" צעק. "నేను ఈ వాగ్దానం బ్రేక్ మాత్రం కాదు."
(בשפת בני האדם: נשבעתי להגן עלייך בחרבי, ובחציי! אינני מתכוון להפר הבטחה זו.
"נוקסת'רה, אני חייבת להגיע לשם לפניו, וראדוקה, לא תוכל לסחוב על גבה בני תמותה. עליך להבטיח לי כי תשמור עליהם." אמרה.
"ఏ! నేను మీరు ఆ వంటి మీ అవకాశాలు పడుతుంది అయితే నేను ద్వారా నిలబడటానికి కాదు, అతను మీ గొంతు చీలిక చేస్తాము, మీరు వదిలి." לוסיאל החלה ללכת
(בשפת בני האדם :לא! אין אני עוזב אותך, הוא ישסף את גרונך גבירתי, אינני יכול לעמוד מהצד בזמן שאת מסתכנת כך.)
"אז תגיע מהר, נוע ברגל, ובוא לשם הכי מהר שתוכל." היא לחשה.
"את תמותי לפני שאספיק להגיע לגשר." הוא תפס בידה, ראדוקה נחתה על האדמה בעוצמה.
"అందువలన ఇది." השתחררה מאחיזתו.
(בשפת בני האדם: so be it, כך יהיה)
לוסיאל עלתה על גבה של ראדוקה.
"לכו לקאנאיי ברגל." אמרה לוסיאל, "מקווה שניפגש."
"גברתי!" צעקה קסי והחלה רצה לקראת לוסיאל, אך ראדוקה התנתקה מהאדמה, ורעידה חזקה הפילה את קסי ותולס על גביהם.
"לוסיאל!!!!" צעק נוקסת'רה, אך אין קול ואין עונה.
"מה נעשה?" שאל רימינאס.
"נצעד לקנאיי." אמר נוקסת'רה ביאוש.
"הבט בהם!" צעק רימינאס, "אלה בני אדם, נוקסת'רה, איך יוכלו להגן על עצמך, בזמן שאני ואתה נגן על גברתנו? אלה אינם לוחמים." קסי פתתחה את פיה, כדי לענות לרימינאס, אך נוקסת'רה הקדים אותה. "לא, הם לא. אך אנחנו כן." הוא בחן את תולס במבטו, כאילו יודע כי יש בו היותר מהנראה.
"אתה רק לוחם חצי יום, ובכלל, אין אתה לוחם טוב בכפי שאת סובר לחשוב…."
"יש לי רעיון," לחש תולס לקסי.
"….מה תעשה עם הלחימה תגיע שעות הליל? תנטוש את חבריך? טוב נו, הרי לא ניתן לצפות לשום דבר מאדוני הלילה, האלפים הבוגדניים האלה…."
"מה?" קסי נראתה מיואשת, אפילו לא ניצוץ של תקווה נשמע בקולה.
"בלילה, אתה הופך לקראיינה. לא?" שאל תולס את נוקסת'רה, שהיה עסוק בלשמוע את טענותיו של רימינאס הגמד.
נוקסת'רה הנהן בנימוס.
"מדוע אתה שואל אותי?" התעניין.
"איך זה קשור לדבר?" התערב רימינאס.
"טוב, קאריינה יכול לעוף..לא?" חייך תולס.
"חי נפשי," חייך רימינאס, "אתה יכול ללמוד את דרכי האדם בשבוע וחצי, ואם זאת, כעבור עידנים, עדיין יוכלו להפתיע אותך."