ממלכת טאווה- פרק 3 חלק א’ : האיחוד וההפרדה.

"רימינאס, כבר סיפרת לנו את זה," קסי גילגלה את עינייה.
"אה באמת? אוי שכחתי. גיל אתה זוכר שסיפרתי את זה כבר?" אמר רימינאס, הוא היה מבולבל.
"כן, רימי. אבל זה לא משנה! סיפור כמו זה, אפשר לשמוע אלפי פעמים!" חייך גיל.
"בבקשה לא.." לחשה קסי, אך רימיניאס וגיל שמעו אותה בכל זאת.
"יש לך בעיה עם הסיפורים שלנו גברת צעירה?" התרעם גיל.
"הפגיני קצת כבוד!" רימינאס צעק, גמדים הכירו בחולשתם שלדבר ברעש.
"אל תצעקו, רימינאס. מישהו עוד יגלה אותנו." לחשה לוסיאל, לפעמים זה היה קורה, שהיא הייתה מתערבת בשיחותיהם של קסי רימינאס וגיל – אך בדרך כלל, רק על מנת להשתיק אותם.
"שיגלו! אני לא מתכוון להמשיך בטיילת עם.. עם… ממזרית שכזו!" צעק רימינאס.
"אוח תפסיק כבר. מה כבר אמרתי?" שאלה קסי.
"מה כבר אמרת?? כבר שבוע שאת מתנהגת אלינו ברשעות, זה בגלל שאנחנו גמדים נכון?? אז תדעי לך גברתי הצעירה-"
"אמרתי, אל תצעקו." לוסיאל הגבירה את קולה שבדרך כלל לא עלה על לחישה, רימינאס וגיל שתקו.
"אנחנו מאוד קרובים לקארו ולחברים שלך, קסנדרה. חבל שניתפס דווקא עכשיו," אמרה.
"תגידי את זה להם." אמרה קסי ועקפה את גיל וחברו העצבניים.
"הבה נצא לדרך. זמן לא עומד לרשותינו." אמרה לוסיאל התקדמה במהירות, כשקסי מדביקה את הקצב.
"גברתי, איך את יודעת שתאו ותולס בוא עם קארו?" שאלה קסי.
"אין צורך לפנות אליי ברשמיות שכזו, כבר שנים שאני מנסה לשכנע את בן לוויתי לקרוא לי בשמי, אך הוא ממשיך כשם שכולם ממשיכים, לקרוא לי בתואר הזה, 'גבירתי'… מדוע לסוזן אינכם פונים במעין תואר שכזה?" לוסיאל עדיין נשמעה עצבנית מעט.
"סוזן היא לא את, היא קוסמת טירונית – אפשר להגיד." אמרה קסי למרות שלא הבינה את פשר אמירותיה של לוסיאל, התואר 'גברתי' רק מסמל את הכבוד שכולם רוכשים לה.
"הו, סוזן קוסמת טירונית? זה באמת השיא. סוזן יותר חזקה מחצי ממסדר הקוסמים."
"כן, אבל לא יותר ממך." אמרה קסי, לוסיאל חייכה.
"כך או כך, קראי לי לוסיאל," אמרה, קסי הינהנה בראשה.
"אז איך ידעת?"
"שחברייך עם קארו? טוב, אם הם לא היו, את לא היית כאן. לא כך?" שאלה קסי חייכה לעצמה.
"מתי אנחנו נראה אותם בערך?" שאלה קסי. היא התגעגעה אליהם.
"בעוד כיום, ליד הגשר החוצה, משם נמשיך לעיר קאנאיי." אמרה לוסיאל.
"בקיצור אז אמרתי לו – זאת הפעם האחרונה בה אתה מתעסק איתי חביבי! והרמתי את הגרזן שלי…חה! הפרחח ברח עם זנבו בין רגליו." צחקק גיל, קסי חייכה.
'אתה חייב להלוות לי את הגרזן שלך מידי פעם, גילדיריאן." חייכה אליו לוסיאל, גיל הסמיק.
היא קמה ולקחה את אשפת החצים שלה ואת הקשת.
קסי התאמנה בסייף על עץ מסכן, שהיה כבר מלא בשריטות שנגרמו מחרבה.
"רחמי על העץ קסי." אמר רימינאס, אבל קסי כאילו לא שמעה המשיכה בשלה.
לוסיאל התמקמה מול עץ שלפה חץ והציבה אותו על הקשת שלה, כעבור כמה שניות היא שחררה את החץ, הוא לא כשל, אבל לוסיאל נראתה ממורמרת.
"כל הכבוד גברתי!" חייך גיל, הוא ורימינאס המשיכו לשוחח.
"הכל בזכות נוקסת'רה." היא אמרה וחייכה לעצמה.
"נוקסת'רה עזר לך להתאמן?" אמרה קסי, היא התנשפה בחוזקה, חרבה לצדה.
"אכן. למרות שהוא לא עשה עבודה טובה, הייתי אומרת," היא לחשה. "החץ עדיין לא פגע במטרתו..כנראה שלעולם לא אדע אומנות החץ וקשת." היא נאנחה.
"גיל, רימי, בוא נלך." לחשה והתחילה ללכת, גיל וידידו שהיו עסוקים בהתערבות חסרת בסיס, נעמדו מייד, אך וויכוחיהם לא פסקו.
"אם כל רגע שעובר אני יותר ויותר שונאת גמדים." רטנה קסי באוזניי לוסיאל.
"איך אפשר להתמודד עימם? יצורים מעצבנים,"
"כמובן, שאם את מסכלת רק על המגרעות שלהם, את תפלי לתוך בור ללא תחתית, אך כמספר מגרועותיים, מעלותיהם פי כמה וכמה מכך," אמרה לוסיאל.
"חוץ מיכולת בשדה הקרב, אין בהם שום מעלה," קסי נחרה בבוץ.
"הרשי לי לחלוק על כך, עם הזמן תביני כמה הם יצורים נעלים." חייכה לוסיאל.
"אנחנו קרובים אליהם," חייכה לוסיאל, היא הרגישה הקלה- היא פחדה לשלומו של גוטומיר, שכן זו הייתה הפעם הראשונה שעזב את חיקה, היא התגעגעה אליו, מעולם היא לא פגשה באדם כמו גוטומיר, הוא היה מיוחד בעיניה כאילו היה בנה שלה.
"מהר יותר גיל!" קסי צעקה וקטעה את חוט המחשה של לוסיאל.
"את לא תגידי לי, גמד מהאיים הצערביים, למהר! בת אדם חוצפנית שכמותך!" רימינאס הנהן בראשו.
קסי גיחכה, ואפילו לא הסתובבה לגיל ורימינאס.
"אני פשוט אתעלם ממך בתקווה שתתכווץ ותעלם." לחשה, גיל שמע אותה והזעיף פנים, אך לא פתח את פיו, אבל רימינאס נראה על סף התפוצצות.
"ממזרה! איך מעיזה גברתי הצעירה?? תתביישי לך! אני לא מוכן לזה! לא עוד!! לאא-"
"שש.." לוסיאל השתיקה אותו, רימינאס בהה בה.
"גברתי," הוא פנה אלייה.
"שקט רימינאס, אני שומעת משהו." רימינאס וגיל קפאו במקום, ידיהם על כלי הנשק שלהם.
רשרוש עצים נשמע וקול צעדים,
"אתה בטול שכבר לא עברנו את זה, קארו?" קול נשמע.
"זה הוא! זה תאו!" קסי כמעט צעקה.
"שש, שמעתם את זה?" קול שהיה מוכר ללוסיאל דיבר. עברו כמה שניות של שקט.
טראח! נורסת'רה קפץ על קסי והפיל אותב למטה, חרבו מהודקת על גרונה.
"נוקסת'רה!" קראה לוסיאל, מהיער יצאו עוד שני נערים, ולאחר מכן קארו וארטימס.
"זה ממש בהמשך חבריי…" קארו הסתובב וראה את לוסיאל.
"חיי נפשי!" קרא קארו.
"קסי!!" צעק תולס, נוקסת'רה קם וחייך ללוסיאל ורד קידה עמוקה כהרגלו.
"לוסיאל יקירתי," חייך קארו, וחיבק אותה, לוסיאל חייכה.
תאו, קסי ותולס התחבקו בהתלהבות.
לוסיאל הביטה בקארו.
"איפה גוטומיר?" לחשה