ממלכת טאווה – פרק 2 חלק ב’ : ההרפתקה של קארו.

היממה האחרונה עברה על תולס ולא עצרה באדום. הוא התהפך כל הלילה במיטתו, הוא לא ידע מה לעשות. מחד גיסא, הוא לא יכול לנטוש את קסי ותאו. הם החברים הכי טובים שלו. אולי גם היחידים, אך מאידך גיסא, הוא לא יכל לצאת ליערות שוב. הוא פחד מידי. פחד להיתקל בהם שוב. להיות עד לעוד רצח, זה היה כבר יותר מידי על נפשו הכה עדינה. הוא נאנח בעצבנות- איש לא יודע על רצח הוריו, חוץ מקסי ותאו, שגם להם סיפר זאת שלא ממזמן. עד אז- הם אפילו לא שאלו, הם כיבדו את זכותו לשמור זאת לעצמו, אבל מה שגם תאו וגם קסי לא ידעו, זה על הבעיה שלו. הוא תהה במשך שעות רבות האם הסיבה לכך שקארו הגיע דווקא לסף ביתו היא עצם זה שהוא יודע את הבעיה שלו, אך אחרי זה הוא החליט שזה לא אפשרי, אפילו לקוסמים.
תולס נאנח על סף ביתו והביט בשמיים, חיפש בהם פיתרון, אך לא מצא אחד כזה.
זה היה כבר בוקר, והשמש הפציעה, הוא ישן רק שלוש שעות עלובות, אך עדיין הרגיש עירני לגמריי, תאו נראה באופק, תולס חייך לעצמו, הוא לא יכל לעשות את זה, הוא ידע זאת. הוא לא יכל להשאיר את קסי לבד, עם הגברת המפחידה ההיא, לוסיאל.
"נו," אמר תאו והתיישב ליד, הגינה של גברת אמיקד הייתה רחבה, ומושקעת, אפילו שלאף אחד מדירי הבית לא היה זמן או כוח לטפח אותה, היא תמיד הייתה ירוקה וצומחת, תולס סבר כי זאת אדמת קסמים- שכן היא מעולם לא מתה.
"החלטת?" שאל תאו וקטף פרח, והחל להתעסק בו.
"אנחנו לא יכולים להשאיר את קסי לבד." אמר תולס, הוא הרגיש כועס לרגע. איך זה שקסי החליטה כך פתאום על דעת עצמה? מה עבר לה בראש שלא התייעצה איתם? האם חשבה שזה עד כדי כך ברור שיצטרפו אליה?
"אני יודע." אמר תאו, הוא, לעומת תולס, לא נשמע מבואס בכלל.
"אתה לא חייב לבוא תולס. אם רק אני אבוא אנחנו לא נשאיר את קסי לבד." אמר תאו, הוא שנא לעשות זאת לחברו.
"ואני לא אשאיר אותך לבד, לעולם."חייך תולס ונגח בכתפו בכתף של תאו, תאו חייך.
"ואני מבטיח לך שכלום לא יקרה, הכל יהיה בסדר." אמר.
"אל תבטיח הבטחות שאינך יכול לקיים." לחש תולס, זה היה אחד המשפטים שאביו תמיד נהג לחזור עליו.
"אתה כזה פסימי, תחשוב! זה לא יהיה כיף לדעתך? לצאת מגבולת הכפר לשם שינוי? להכיר עוד עמים?" שאל תאו בהתלהבות.
"אתה נשמע כמו קסי." תאו גיחך, הוא התגעגע לקסי. הוא לא היה רגיל לא לראות אותה.
"קארו אמר שנפגוש אותם בגבול הדרומי של הכפר…זה שמוביל ליער כורום." תאו גימגם כשהגה את שם היער, הוא ידע כי מיער זה הגיע תולס לפני שנים רבות, כתאו היה עוד קטן קומה, הוא זכר שמשלחת קבועה שתפקידה תמיד היה לסייר סביב גבולות העיר.
"צריך לארגן תיק." לחש תולס וקם מיד ונכנס לביתו, תאו אחריו.
תולס לקח תיק שהיה מונח על שולחן העץ, זה היה תיק צד קליל, בעל רצועה ארוכה שצבעו היה חום בהיר.
"תאו, אתה יודע לזהות צמחי מרפא?" שאל תולס.
"כן, טוב, בערך." אמר תאו "אבל אני בטוח שלקארו יש צמחי מרפא, שגם לא נראה לי שאנחנו ניפצע, אנחנו צועדים עם אדון לילה, קאנטורית וקוסם!" אמר תאו.
"אל תשכח את גוטומיר." חייך תולס "עדיף לא לקחת סיכון, צא לגינה ותקטוף את פרח המדבר, לא נצטרך יותר מזה." תאו יצא דרך הדלת במהירות, תולס לקח ממייה גדולה ודחס אותה לתיק שלו, לאחר מכן הוא לקח עוד ממיה וחיבר אליה כתפייה, הוא הצליח להכניס אולר קטן לתיקו, ותאו שוב עם מספר שורשיי פרח צמח המדבר, והגיש אותם לתולס, שהביא לו את הממייה.
"יש לך חרב?" שאל תולס, הוא קשר את חרבו אל צידו.
"לא. אבל אני מניח שקארו ימצא לי משהו." חייך תאו, הוא הרגיש נרגש.
"אז בוא נצא לדרך," תאו פתח את הדלת.
"גברת אמיקד, אני יוצא להרפתקה!" צעק תולס ויצא עם תאו, מרחוק שמע את גברת אמיקד צועקת לו חזרה בקולה המחוספס והזקן :
"אל תאחר! הכנתי מרק!"
"בת כמה היא תזכיר לי?" צחק תאו.
"לא ידוע, בערך 299." חייך תולס, אבל בלבו הרגיש רע, הוא פחד מאותה ההרפתקה.