ממלכת טאווה – פרק 1 חלק ג’ : הנבואה.

הבוקר הפציע והרקיע האפיר, עננים מאיימים כיסו את אור השמש הרך, לוסיאל שישבה על סלע שטוח לפתע נעמדה פתאום והביטה בגוטומיר בשלווה.
"צריך לצאת גוטומיר." היא לחשה. גוטומיר, שנרדם על האדמה הרכה ונראה כמו מלאך קטוע כנפיים התעורר בחיוך, כל יום ביומו הוא דאג שכשילך לישון, הוא יתעורר ולוסיאל לא תהיה שם. הוא פחד מזה יותר מהכל.
"בוקר טוב!" הוא חייך ופקח את עיניו, חיוכו נשטף כליל, ומבטו האפיר, הוא הביט למעלה והסתכל על העננים בכעס.
"מה קרה לימי הקיץ הנחמדים?" שאל בתמימות.
"נסתלקו כלא היו," קולה של לוסיאל היה יציב כסלע, מה שגרם לגוטומיר לפקפק במהימנותה.
"איפה נוקסת'רה?" הוא נעמד וניקה את בגדיו הישנים מחולות האדמה.
"אינני יודעת." לחשה והביטה בשמיים, רשרוש עצים נשמע קרוב.
"לאן עכשיו?" לוסיאל הגבירה את קולה, כאילו ידעה מי מבעד לעצי הפרי.
"זה ממש כאן," נוקסת'רה יצא בפתאומיות מסבך היער, גוטומיר קפץ בבהלה ופלט ציפצוף קטן מפיו.
"איך עבר הלילה?" שאל גוטומיר בחיוך, לוסיאל סרקה את היער במבטה.
"מדהים." חייך נוקסת'רה והתחיל ללכת.
"אתם באים?" הוא בהה בלוסיאל, הוא מעולם לא הבין קוסמים. בטח שלא את המסתוריות המוזרה שלהם.
לוסיאל הסתובבה אל נוקסת'רה והחלה ללכת.
"איך זה שאתה אף פעם לא מתעייף? הרי אתה אף פעם לא הולך לישון!" הסתקרן גוטומיר כעבור שעה מהירה של הליכה ברחבי היער.
"זה סיפור ארוך. אתה ממש ילד סקרן הא?" חייך נוקסת'רה.
גוטומיר הסמיק וגירד את עורפו, לוסיאל בלעה חיוך.
כעבור שעתיים הליכה, ושאלות רבות מצדו של גוטומיר, הגיעו החבורה למערה כעורה, לידה ניצה אבן גדולה עליה שורטט סמל של שבלול.
"דרואידים." אמרה לוסיאל כבדרך אגב.
"נוקסת'רה, אני צריכה שתחכה כאן אם גוטומיר," גוטומיר השמיע קולות התנגדות, אל לוסיאל התעלמה ממנו לחלוטין. "כשאצא תהיה באוזני נבואה, נקווה שלא הנבואה לה חששתי." היא נאנחה, שלחה חיוך עדין לגוטומיר שהתישב ליד המערה בהבעת כעס בהולה ונכנסה פנימה.
"אל תדאג גוטומיר, תאמין בה." חייך נוקסת'רה והתיישב ליד גוטומיר, שהתפייס קצת.
"אני שונא להיות ילד קטן." נוקסת'רה גיחך בתשובה.
"השם שלך ארוך מידי." פסק גוטומיר אחרי חצי שעה ארוכה במיוחד שחיכו לשיבת לוסיאל.
"האומנם?" שאל נוקסת'רה, שהיה עסוק בלהכין מלכודות לבעלי חיים.
"אני חושב שאקרא לך מעכשיו סת'. הרבה יותר קליט," חייך גוטומיר.
"כרצונך, אך לא בפארסיה אם יותר לי לבקש." חייך נוסת'רה והחל להציב את המלכודת שלו בחלקת עצים ליד המערה. עברה כשעה תמימה, גוטומיר הספיק כבר לספור את מספר העצים,אבנים ועלים שעינו הצליחה לתפוס, ולוסיאל עדיין לא יצאה, מזג האוויר היה קר מתמיד.
"אני הולך להביא כמה ענפים כדי שנוכל להקים מדורה." אמר נוקסת'רה לבסוף, גוטומיר נחרד מעצם המח'בה שהוא עומד להישאר לבד ביער הזה, אך היה לו כל כך קר שכבר לא היה אכפת לו, הוא הנהן קלות והחזיר את מבטו לפתח המערה. כעבור חצי שעה כבר הייתה להם אש חמה ונעימה.
"אתה שומע את זה?" שאל נוקסת'רה כששמע רשרוש שיחים ביער.
"אני לא אוהב יערות." סיכם גוטומיר ולקח את רגליו לחיקו.
"יש כאן מישהו." לחש נוקסת'רה ונעמד, ידו על קשתו.
לפתע, בפרץ רעש יצאה לוסיאל מהמערה, היא הייתה חבולה מעט, אבל מה שהכי הפחיד בהופעתה היה הבעתה ההיסטרית, גוטומיר מעולם לא ראה אותה ככה, זה נראה בעיניו כמעט ולא טבעי.
"לוסיאל!" נשם נוקסת'רה לרווחה כשראה אותה, עוד שעה
והיה צריך לעזוב את גוטומיר בגלל שינויו.
"מה קרה?" הוא היה מודאג.
"שובו של אודיין." היא סיכמה, גוטומיר שיקשק.
"మీరు నాకు ఒక మిషన్ లేదు. మీరు ఉత్తరంవైపుకు మి Gildirian బెన్ Girminsh, మరియు Riminas బెన్ Kimilos తీసుకురండి, Dwarves ఒక విషయం కనుగొనండి."
(בשפת בני האדם: אתה חייב לעשות בשבילי שליחות. לך צפונה, מצא את נחלת הגמדים, הבא לי את גילדיריאן בן גירמינסה, ואת רימינאס בן קימילוס)
"היכן אמצא אותך?" הוא שאל, גוטומיר ניסה להתערב ולדבר, אך כעבור שניה הבין כי זו עת מצויינת לשתוק, הוא לא רצה להעמיס על גברת לוסיאל.
"בעיר בני האדם שבמערב, ואנא, אם אתה פוגש בדרכך קנאטורים, אמור להם להתייצב באול טאקוט, אצל מועצת הקוסמים." היא לחשה, נוקסת'רה עיקם גבה.
"ניפגש בקרוב." הוא הושיט את ידו, הוא ידע כי זאת תהיה פרידה זמנית בלבד, שכן התחייב לעזור לגברת לוסיאל, כל ימי חיו.
"ניפגש בקרוב." היא לחצה אותה בחיוך.
"ביי סת'" לחש גוטומיר, הוא נבהל ממהלך העניינים.
"נתראה בקרוב, גוטומיר." חייך נוקסת'רה, קד קידה עמוקה ונעלם בין צללי היער, השתיקה רעמה, לגוטומיר היו כל כך הרבה שאלות, אך הוא ידע כי זה לא זמן לשאול אותן.
"לאן עכשיו, גברת לוסיאל?" שאל לבסוף.
"אני אקרא למועצת הקוסמים, צריך ללכת לאבנה, שם כל המועצות מתקיימות." היא אמרה, והטיחה בחוזקה את המטה שלה באדמה, מהמטה יצא אור כחול ומרהיב, שבסערה עלה מעלה בקו ישר ופגע בשמיים. ברקים החלו להשתולל, גוטומיר שמע זעקה מוכרת מכיוון דרום.
" ראדוקה." חייך גוטומיר.