ממלכת הצבעים: דם זהב – “ההודעה”

פרק ראשון – ההודעה

מה הוא אמר הרגע?

"ב – מבוטלת אתה מתכוון לנדחתה, נכון?" אני שואל, מבולבל לגמרי, בניסיון להבין מה שמעתי הרגע.

"לא. הוא מתכוון בוטלה. אתה לא תוצא להורג, לא היום ולא לעולם." קול אחר מצטרף, עבה ועמוק. אני מביט לכיוון מוצאו, הקצה השני של החדר, ורואה דמות גדולה ומרשימה מתרוממת מכיסאה מעברו השני של השולחן, שיערה האפור מלא ועיני הכסף שלה נעוצות בי. אני מכיר אותו, אבל מה הוא עושה כאן? חשבתי שהוא מת.

"סבא?" הכינוי נפלט מפי עוד לפני שאני מספיק לחשוב. אני לא יכול לקרוא לו כך. כבר לא. לא מאז שהצהיר בפני כל הממלכה סירובו לקבל אותי עוד כנכדו או בן משפחה בכלל. אז אני ממהר לתקן את עצמי, "הוא מעלתו, המלך ריקס החמישי, כבוד גדול הוא לפגוש בך כאן," אני אומר ומרכין את ראשי קלות. אני לא יודע מה קרה כאן לפני שנכנסתי, אבל זה כנראה היה משהו רציני אם הוא דרש את נוכחותו. "האם תואיל לספר לי על מה מדובר בדיוק? מדוע איני מוצא להורג?"

המלך הקודם עוקף את כיסאו ומתקדם לכיווני, לא מסיט ממני את עיניו כל העת. "תֶלאס אַאוּרוּם, הנסיך השני לבית הצבעים, עקב היעלמותו של הנסיך הראשון, מיטאס קוּפְרֵס, אני מכריז בזאת על העמדתך כיורש העצר הבא על פי חוק. ההמלכה תתבצע בעוד כשבוע ימים, עד אז תוכל להנות מחדש מהמותרויות בארמון שמזמן הפסקת לקבל." הוא מודיע ברשמיות ואני מצליח לזהות שמץ גאווה בקולו, אך לוקחות למוחי כמה שניות לעבד את שאמר, וכשמשמעות המילים נקלטת אצלי אני מתאפק שלא להקיא. מזווית עיני אני רואה את אבי, המלך הנוכחי, אפוף בהילה שחורה שמשווה לו מראה אפל. כמעט שטני. לא נראה שהוא מרוצה מההחלטה הזו.

"א – אני מה?" אני שואל שוב, שאלה שאת תשובתה כבר שמעתי. "זה… זה לא הגיוני. אין חוק שאומר שנסיך שהרס יותר מחצי ממלכה יגורש או יוצא להורג לצורך בטחונה?" עד שהכנתי את עצמי לזה במשך כל כך הרבה זמן. כבר קיבלתי את העובדה שברגע שאגיע הנה אני אמות. זה לא הגיוני, לומר לי שאני עומד למלוך? לא. אני לא מסוגל לקבל את זה.

סבי נעמד מולי ומתנשא מעלי בכל קומתו. "לצערך אין, אבל תוכל לחוקק אחד כשתעלה לשלטון."

אני מחפש בראשי עוד נימוקים. עוד סיבות למה אסור להם להמליך אותי. אני אפרק את כל הממלכה. אני אשרוף אותה ואכלהּ עד היסוד. "אבל אני עדיין לא בגיל המתאים, אבי הומלך רק כשהגיע לעשור השלישי בחייו." אני מנסה שוב, למרות שאת סיפור המלכתו של המלך הנוכח שמעתי עשרות פעמים.

"'משפחת המלוכה תחליף את מנהיגה כאשר ראש המשפחה ירצה בכך, או כאשר הוא לא כשיר עוד לתפקיד.'" הוא מצטט מתוך ספר החוקים. מילה במילה. אין לי אף דרך להתווכח עם זה. "המלך ריקס השישי נמצא לא כשיר עוד לתפקידו מפני שדמו התחיל לעלות לראשו. להשתלט עליו, אם להיות יותר ברורים. במצב זה הוא אינו יכול למלוך עוד מהסיכון שיעשה דברים השרויים במחלוקת בקרב בני עמו." הוא ממשיך, משיב לשאלה שלא שאלתי. "מסיבה זו, אתה, שציינת לא מזמן עשרים ואחד אביבים ועברת את סף הגיל למלכות, תומלך בימים הקרובים." בזאת הוא מסיים. משאיר אותי פעור פה וחסר מילים. זה לא מפתיע אותי, לא קשה להשאיר אותי חסר מילים, אך הנסיבות הללו מבעיתות ומפחידות יותר מכל בר מסריח או כלא ששהיתי בו בחיי.

אז עולה בראשי מחשבה. "ואם אני מסרב?" אני שואל בחדות, ללא מחשבה מוקדמת. "אם אני מסרב לקבל על עצמי את המלוכה?"

"זה בלתי אפשרי. ההצהרה כבר נחתמה על ידי ועל ידי אביך, דעותיך ורצונותיך לא משנים פה." המילים הללו פוגעות בראשי כמו מאה סכיני כסף. אין לי יד בנושא. אני לא יכול אפילו לערער. זה לא יכול להיות. אבי לעולם לא היה חותם על המסמך, אלא אם הכריחו אותו, ואני די בטוח שזה מה שקרה, אחרת איזו עוד סיבה תהיה לידו לזהור כך בשחור ולנפץ את כוסה של אימי? הזכוכית החלבית השבורה. אני פתאום קולט שהמלכה כלל לא נמצאת במקום.

"איפה – איפה אמא?" אני שואל בחשש, לא בטוח אם אני רוצה לשמוע תשובה.

"המלכה לא אמורה להיות שותפה להחלטות שכאלה, היא כרגע בחדרה מחכה שהישיבה תיגמר." תשובתו של סבי ממלאת אותי הקלה. לרגע נבהלתי, חשבתי שהיא לא איתנו יותר.

אבל משהו אחר בתשובה מוזר לי. "אני לא חושב שזה הגיוני שהמלכה לא תהיה נוכחת בקבלת ההחלטה להמלכת בנה." אני תוהה בקול בתקווה לקבל תשובה.

המלך הקודם נועץ בי מבט זועם אך מבין, אני חושב, ומשיב, "היא אינה אמורה להשתתף בישיבה על הוצאתך להורג." הוא מסביר. "ולאחר שהנושא השתנה כבר לא היה טעם לקרוא לה לכאן." הוא מסיים ומסיט את מבטו ממני.

למה? האם זו בושה כה גדולה בשבילו להביט בי שהוא חייב להסב מבט? אם כך, מדוע החליט להמליך אותי? אני בטוח שזה לא רק כי "החוק קובע". חוץ מזה, אני לא מוכן לקבל את הטיעון שלו, הוא לא הגיוני. מתי נהיה כל כך קשה לשלוח מישהו לקרוא למלכה? היא המלכה לכל הרוחות! זו עצלנות לשמה.

משהו אחר קרה, בזה אני בטוח, אך זה לא מכבודי או מזכותי לשאול, אז אני רק מהנהן בלית ברירה ושותק. אולי, אחרי שימליכו אותי (במידה והמלך הנוכחי לא יהרוג אותי עד אז) אני אעשה משהו לגבי זה. אולי.

"אני חושב שסטינו קצת מהנושא." קולו של אבי נשמע מאחורי. אני מרגיש את הרעד בו ואת השליטה העצומה שהוא צריך כדי לשמור עליו יציב. "בואו נחזור לשיחה הקודמת." אני מרגיש את מבטו נעוץ בגבי ומנקב אותו. "אז, כפי שכבר נאמר, ההמלכה תתבצע בעוד שבעה ימים בצהרי היום, עד אז אנשי החצר יכינו אותך וילמדו אותך כל מה שתצטרך לזמן שליטתך ואתה תוכל לחזור להנות ממשאבי הארמון אחרי חמש שנים שלא היית," הוא מתמצת את כל השיחה האחרונה בקול החלטי ויוצא בצעדים נוקשים מהחדר. אני רואה שובל ערפל שחור משתרך מאחוריו.

פתאום אני מתחיל להבין את פשר ההמלכה הלא שגרתית שלי, המלך ריקס השישי התחיל לאבד שליטה על דמו. השחור מתחיל אט אט להשתלט עליו, וכשזה יגיע לשיא אסור שיהיה בשלטון.