ממלכת היסודות – פרק רביעי

זיעה מעורבבת בלכלוך כיסתה את אגם בריצתה הביתה "אמא! אני כאן!" היא צעקה, מרחק 2 מטר מדלת העץ, אגם הייתה מותשת מהריצה אבל לא נחה לרגע! היא אוהבת מאוד את ההפתעות שסבא שלה נותן לה! מעניין מה זה יהיה הפעם!! אולי… אופניים חדשים? או… שמלה יפה? תכשיט? נעליים? תמונה? אדרנלין של התרגשות זרם בעורקיה ורעד עבר בגופה ברגע שלחצה על הידית לפתיחת הדלת "אמא, סבא? אני בבית"
מנגינה נעימה נשמעה מאחד החדרים… נה נה נה… מאיפה זה בא?… נה נה נה… ברור! מחדר הנגינה של סבא! "אתה כאן סבא?" היא פתחה בזהירות את הדלת.
"אם לא אני אז מי, מלאכית שלי?"הוא פתח את הידיים לחיבוק ואגם רצה אליו.
"מלאכונת, יש לי הפתעה בשבילך!" אמר לה, סבא שלה היה איש מקריח וחביב, הוא לבש שלייקס משובצים, חולצה בצבע בז' ומכנסיים חומות.
"מה זה? מה זה?" שאלה אגם כמו ילדה קטנה שמקבלת צעצוע.
"שרה! המלאכית רוצה את המתנה!" צעק לה.
"אני כבר באה, שאולי!" צעקה לו שרה מהמטבח.
שאולי, סבא של אגם, ישב על כיסא נדנדה ישן "מהתקופה של אבי, ממש ישן ועדיין איתן וחזק!" התגאה בכל פעם שאגם הצביעה על הכיסא ואמרה כמה ישן הוא.
"הנה… הגעתי" אמרה שרה והגיחה מהדלת, שרה הייתה גירסה מוגדלת של אגם… או יותר נכון, אגם הייתה גרסה מוקטנת של שרה. לא משנה! שרה הייתה בת 43 והייתה יפה כל כך, "זה נס שאמך בחרה בי!" נהג אביה של אגם להגיד כל פעם ששאלה הילדונת על נעוריה של שרה, אמא שלה סיפרה לה שהיו לה מחזרים רבים אבל אף אחד לא התקרב אל אביה. היא כל כך מתגעגעת לרגעים האלה!
"שאולי, מה אתה אומר? ניתן לה עכשיו או שנחכה לערב?" שאלה שרה בעודה מרימה גבה ומשלבת ידיים.
"עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו" התפללה אגם כמו ילדה קטנה ולא נערה בת 14.
"ניתן למלאכית הקטנה לחכות לערב" הוא פסק ואז צחק כאשר אגם נאנחה בעצבות "אמא הכינה פיצה" הוא לחש באוזנה של נכדתו.
רק עכשיו שמה לב אגם שאמא שלה שמה כפפות לתנור "יש!" היא צרחה ורצה במעגלים.
אחרי הארוחה המפנקת והטעימה עלתה אגם לחדר שלה. אגם אהבה לשחק בתיאטרון לבד! ברגע שעשתה זאת הכל היה אפשרי! היא יכלה להיות נסיכה מקובלת ונחמדה עד לאבירה שנלחמת במפלצת מגעילה ונוראית! זה היה מדהים!
אגם הייתה באמצע קרב אכזרי מול דרקון יורק אש כשסבא שלה קרא לה לצאת מהחדר "עוד מעט" אמרה לו ושבה לקרב האכזרי מול הדרקון יורק האש.
"אני מניח שאת לא רוצה לדעת מה המתנה שלך…" אמר סבא שלה.
אגם התלהבה מזה וחשבה לרגע איך ילדה בת 14 אחרת שלא סובלת מבעיות חברתיות כמוה הייתה מתנהגת. היא בטח הייתה אדישה לכל הדברים האלה, מסתגרת בחדר שלה ובוהה בבורות בטלפון. אבל לא אגם! אגם פתחה מיד את הדלת ורצה אל סבה ואמה "ברור שאני רוצה לדעת!" ההתרגשות גברה באגם כששאולי לקח יד ושלף את המתנה ממחבואה.
"המתח הורג אותי!" צייצה אגם ושרטה את עצמה, מה שעשתה תמיד כשהייתה לחוצה או מתוחה.
"אז הנה המתנה" הושיט לה שאולי קופסה עטופה בקפידה.