ממלכת היסודות – פרק חמישי

אגם זינקה על הקופסה כמו לביאה שמזנקת על הטרף שלה.
"מה זה?"היא שאלה ופתחה את הקופסה"זה רק ספר!"היא התאכזבה "ואתם יודעים שאני לא אוהבת לקרוא!" היא כמעט צעקה עליהם, אוף! אבל הם יודעים שאני לא אוהבת לקרוא! אז למה? למה סתם לקנות ספר, למתוח אותה, לגרום לה לחשוב שזה משהו מדהים ובסוף לבאס אותה עם ספר עלוב עם כריכה מתפוררת שאפילו את הכריכה שלו אי אפשר להבין!
זה כמו שיש ילד שאוהב וחולם כדורגל, אומרים לו שהוא יקבל מתנה מדהימה, נותנים לו לחכות עד הערב, גורמים לו לחשוב שזה הדבר הכי מרגש בעולם, הוא חש כמו ילדון קטן כשחושב על המתנה שתהיה לו וכמעט בטוח שזה יהיה כדורגל חדש ויפה, הוא פותח את המתנה ומגלה שזה שרשרת בצורת לב! אגם מרגישה בדיוק כמו הילד האומלל הזה!
"נסי לקרוא.." שאולי ניסה לעודד אותה וכשל.
"לא! אוף! אני שונאת אתכם!!" אגם צעקה עליהם, נראה היה שהם נפגעו אישית אבל לא היה לאגם אכפת, לאף אחד אין מושג איך האכזבה הזאת מרגישה! היא הלכה לחדר שלה וטרקה את הדלת בחבתה.
"אוף!" היא נשכבה על המיטה.
"אל דאגה, אגם, מלכת המים, תשחרר אתכם… קבלו את זה… ואת זה…" היא עשתה תנועות מרושלות באוויר.
"הוי, תודה רבה לך אגם, הצלת את חיי!" היא שמעה קול מפתח החדר.
"סבא…" היא נאנחה.
"אני לא סבא, אני נסיכה שאגם הצילה!" הוא חיקה בצורה נוראית נסיכה ושם יד על המצח.
"תזכורת לעצמי, לא לשחק בקול רם" אגם גילגלה עיניים.
"נסי לקרוא את הספר"
"אוף! אני לא אוהבת לקרוא! לא הבנתם?"
"אז יש לי מתנה נוספת בשבילך!"
אגם לא הגיבה, מצד אחד היא רצתה לדעת מה זה, אבל מצד שני האכזבה הענקית והמביכה שיתקה אותה.
"הנה לך" הוא הושיט לה מפוחית ישנה "זה היה של אביך"
אגם החזיקה את המפוחית ברעד ונשפה עליה.
"אני עוד זוכר את המנגינה היפה שהוא ניגן" סבא שלה שקע בהרהורים "את רק צריכה להוכיח לי שאת מוכנה לזה…. מיד אחרי החוג סייף שלך" הוסיף.
הסייף! אוי היא לגמרי שכחה מזה "אני כבר באה" היא התלבשה והלכה משם.
"הגעתי" היא פרצה לאולם האימונים "באמת טוב שהגעת" צחק המאמן "לפני שנתחיל אני רוצה להכיר לכם עוד נער שיהיה איתנו"
אגם נאנחה, היא הייתה הנערה היחידה שמה, למען האמת, זה היה קצת מעצבן.
"אגם, את תהיי בת הזוג שלו עד שהוא יתרגל למקום הזה" איזה יופי, חשבה אגם בציניות, גם ילד חדש בסייף, גם מאיה, גם הספר וגם המפוחית, החיים שלי מתחילים להיות מעניינים!
הסייפת הצעירה לא ראתה את פניו הנער בגלל המסכה שלו.
"להסתדר, 3…2…1… מתחילים!" צעק המורה ואגם מיד שלפה את חרב הסייף לעומת הנער שלקח את הזמן.
היא כיוונה לבטן, לראש, הוא התחמק מהכל! עכשיו היה תורו לתקוף, בום! בום! תנועות חדות ומהירות, אבל אגם התחמקה מהכל!
החרב הארוכה והגמישה התחילה להחליק מידה של אגם. היא חייכה מתחת למסכה כשהוא כמעט ניצח אותה וברגע האחרון היא התחמקה. לאגם היו את כל התכונות כדי להיות סייפת מצויינת: מהירות, כוח פיזי, ריכוז וקואורדינציה.
עברו דקות ארוכות עד שאגם שמה לב שהם היחידים שנשארו וכולם צופים בהם, אגם התחילה להילחץ אבל הנער נשאר רגוע. עוד מכה ועוד מכה, שיערה הבלונדיני של אגם התפרע מתחת למסכה.
"עצרו" הכריז המאמן.
אגם והנער עצרו וקדו קידה אחד לשניה.
"להוריד מסכות!" ציווה המאמן.
"היי, אני להב" הוא אמר, כתפיו רחבות, שיערו האדום כמו אש ונמשים רבים על לחיו.
אגם הסמיקה כשלחצה את ידו, זה לא היה ממבוכה או כעס, אלא מחום ידו הלוהטת.
"אני אגם" אמרה והוסיפה "נלחמת יפה…" היא ראתה בזווית עינה את… לא אחרת מ… אוי לא!… מאיה!!
היא החזירה את המסכה במהירות "אני ממש מצטערת, אני-"
"אגמוש! מה את עושה פה בלי החברה הכי טובה שלך?" מאיה צחקקה ברשעות. התחשק לאגם שהאדמה תבלע אותה.
מאיה הביטה בלהב כמה שניות ואמרה "אגמוש, שכחת שאמרת שתבואי אליי? ומי החברים שאף פעם לא אמרת שיש לך?"
אגם השליכה את החרב והמסכה על הרצפה. "תתרחקי ממני"
"הבטחת לי שנשחק ביחד" היא התקרבה אליה ומבט זדוני על פניה.
"לא" קולה הרועד של אגם הסגיר את הפחד שלה. אבל היא לא רק פחד. ממש לא. היא גם כעסה. על מי? על המאמן ועל הילדים הנוספים בחוג שלה שעומדים ושותקים. פשוט שותקים.
"מי את?" להב שאל בשלווה. ואגם כעסה בנוסף על זה שהוא כל כך שלו אל מול המכשפה הזאת!
"מה זאת אומרת מי אני? אגמוש לא סיפרה לך? ובכלל, מי אתה?" היא שאלה.
"אני…" הוא התמהמה קצת, כאילו לא ידע מה להגיד. כאילו הוא היה צריך להמציא סיפור כיסוי אמין. ואולי באמת לא ידע מה להגיד, "אני להב"
"טוב, זה לא חשוב לי" אמרה מאיה והסתכלה על אגם וקיבעה את מבטה עליה.
מאיה באותו הרגע נראתה כמו ילדה שכל חייה זה להציק לילדים. רחמים פתאומיים תקפו את אגם על שאולי מאיה ילדה מוכה או שאולי היא עברה פעם חרם… לא! מאיה היא מכשפה וזהו!
מאיה התקרבה אל אגם ותפסה אותה בזרועותיה.
"תתרחקי ממנה" להב הדף את מאיה, ואגם, באיחור של כמה שניות, רצה משם, מהר ככל יכולתה.
"מה אתה עושה?!" היא שמעה את צעקותיה של מאיה "אנחנו חברות!" כן, ממש! חשבה אגם.
היא לא שמה לב לאן היא רצה והגיעה לאגם עם מים, היא התבוננה בהשתקפותה וראתה שם ילדה פחדנית עם עוצמה. היא בכתה. בכתה וכעסה. לא יודעת על מי ועל מה. פשוט בכתה. כאילו האגם אמר לה לעשות את זה. כאילו הדמעות שלה רוצות להגיע לאגם המוזר הזה. היא סיימה לבכות.
היא הורידה את בגדי הסייף שלה והחליפה לבגדיה הרגילים. טרנינג וטי שירט. מה שקרה מכאן אגם לא יכולה להסביר. האגם קרא לה להכנס אליו, לבוא אליו, הוא אמר לה שיש לו סוד גדול בשבילה. אגם נכנסה אליו והשתכשכה במים. היא הרגישה שהמים מחזקים אותה, משלימים אותה, עוזרים לה. האגם רצה ללחוש לה את הסוד הזה אלא שאז הגיח מבין השיחים… איך קוראים לו… הסייף הזה… להב!
"הפרעתי?" הוא שאל.
היא רצתה לצעוק לו, כן! ברור שהפרעת! האגם הזה רצה לגלות לי סוד והפרעת! אבל לבסוף אמרה "לא, זה בסדר".
"את עוד לא מוכנה לזה" קרץ לה.
"אני לא מוכנה למה?"
"לסוד, בכל מקרה,ה"חברה" הזאת שלך, לא תחזור להציק לך"
אגם יצאה מהמים.
"איך ידעתה שהיא לא באמת חברה שלי?" שאלה
"יש לי דרכים" הוא שוב קרץ לה.
"אבל כדאי שהיא תזהר, אחרת נשפוך עליה מים קסומים" הוא צחק.
אגם רק גיחכה מתוך נימוס, אבל ראשה היה במקום אחר לגמרי. הספר קשור למה שאמר לה להב? למה היא חושבת רק על הספר פתאום? איך להב יודע את מה שהאגם אמר לה? איך היא הצליחה לשמוע את האגם? מה היה הסוד? להב קשור לסיפור הזה? המפוחית של אבא שלה קשורה לכל הסיפור הזה? לאגם הייתה חזקה מאוד שכל הדברים שקרו קשורים אחד לשני באיזה שהיא דרך.
להב התיישב לידה והניח עליה את ידו החמה.
"הדבר היחיד שאני יכול להגיד לך זה שמה שקרה היום הוא כלום לעומת מה שעומד לקרות"
אגם קמה, "אני צריכה ללכת" אמרה לו ונופפה לו לשלום. "בהצלחה עם מאיה" זרק לה ושאלות חדשות צצו בראשה, היחיד שיודע על התעללויות של מאיה זה רק סבא שלה! לא להב! וסבא שלה הבטיח לא לספר או לעשות שום דבר בקשר לזה עד שאגם תאפשר לו, לסבא שלה הייתה מילה, עד עכשיו היא לא הבינה עדיין למה הוא שומר את הסוד שלה, אבל בכל זאת הניחה לזה.