ממלכת דמיוני – פרק 3
יצאנו … אני , לונה והאורח גיל .
גיל , אתה יודעה , במקום הזה קורים דברים מאוד מוזרים ,
אני מזהירה אותך מאחשב , באודי מנשה לשנות את דעתו להצטרף .
ג'ני , את מפחדת מהמקום של עצמך ? , שעל גיל .
אתה צוחק , עניתי במהירות ורגזנות , אני חלק מהמקום הזה , וכל הדברים המוזרים שקורים בו ,
הם חלק מימני , אבל אני לא יודעת איך תתמודד עם מה שתירא שם .
לא משנה , אני אתן לך ליראות בעצמך …
הינה הנהר הצבעתי , אני יודעה ג'ני , הרי אני גר מולך .
לרגע שכחתי שאנו שכנים , הלכנו לעורך הנהר במשך כמה דקות ,
הינה החבל , צעקתי והחלתי לרוץ , לונה רצה אחרי ,
וגיל מיד אחריה .
הרמתי את הענף , הענף הארוך הקבועה . זה שבצורת יד ארוכה .
מצאתי את הענף ליפני הרבה זמן , כשהייתי קטנה ליד הנהר .
הושטתי את הענף לכיוון החבל , היד שבקצה הענף הייתה פתוחה ,
וברגע שהיד נגעה בחבל , היד אחזה בו , כאילו תופסת אותו ,
הענף הזה הוא יצור חי , הוא שומר השער .
הענף תפס את החבל והחל להתקצר .
הענף קבר הפך לקטנטן , תפסתי את החבל , והענף שיחרר .
העפתי מבט אל גיל , גיל ניראה מפוחד .
גבות למעלה , פה פעור , כאילו רעה רוח .
אצלי אלה דברים רגילים .
החלתי לצחוק עלב , מי פוחד מענף מכווץ , אמרתי לעצמי ,
אבל אז נזכרתי שהוא לא כמוני , הוא לא רגיל לדברים כאלה .
והפסקתי לצחוק .
אל תפחד , אמרתי לו בקול רך .
את ראית מה שקרע הרגע ג'ני ?!?!
הענף הזה חי ?!? .
הוא הי פעם חלק מהעץ מעלינו , עניתי לו .
למרות שהוא קבר מנותק מימנו , הענף עצמו קיבל חיים .
אני אסביר :
המקום מכושף גיל , לא מכושף אלה קסום .
מקום שקוראים בו דברים שלא קוראם בכל מקום .
שלא רואים כל יום . רק אם אתה מאמין , רק אם יש לך מספיר דמיון , הם קורים .
על פניו של גיל ניראה חיוך קטן .
הבטתי עלב לשנייה , ונזכרתי שהחבל קבר אצלי ביד , ולונה כבר בחצי הדרך לצד השני .
החזקתי את החבל חזק , קפצתי והתנדנדתי לצד השני באמצע הדרך נישמע אותו קל מוכר :
ברוכה הבאה ג'ני .
גיל שמה את הקול והתנדנד ישר אחרי .
לונה כמובן כבר הייתה לידי .
מה היה הקול ההוא ? , שאל גיל …
תגובות (0)