ממלכת דימיוני – פרק 1

חשבתם פעם , אילו סודות מסתירים חברינו העצים ?
כמה סיפורים מרגשים ומרתקים הם מחביאים בתוחם ?
חלקם כשים , חלקם קלים .
ישנם שמחים , וישנם עצובים .
אילו סודות החיים , אבל מה בדבר סודות אחרים ?
יש עצים שביחד מסתירים דברים :
הם מסתירים ילדים שמשחקים מחבואים ,
הם מסתירים יצורים : קטנים או גדולים , המתחבאים בין הענפים ,
ושומרות על עצמן מיפני טורפים .
ויש עצים שמסטירים מקום מיוחד , ששם קורא הבלטי אפשרי ,
הם מסתירים מאחוריהם סודות מדהימים .
שאליהם לא כל אדם ניחשף .
ואם אתה ניחשף לסודות אלו , אתה רואה כמה העולם שלנו מדהים .
וכאן אני גרה , בממלכת דמיוני .

אני אומדת לי כך , מול השערה , רוחות עזות , וברקים צורמים .
אך לא רק הסופה , הי זו שמשתוללת , אלה גם הסדר ,
היופי והתואר , השקט והשלווה העניבות והנימוס .
הכול היה בחוסר סדר נוראי .
כמו השערה שמשתוללת בחוץ ,
כך האנשים היו , מלאי כאס וזעם , והממלכה נגררה למלחמה כשה .
תעוות בצע מרחפת בדמיוני , האנשים רבים ומתקוטטים .
מצב כזה לא היה בעבר .
בממלכת דמיוני , השתרר אי השקט הזה , בדמיוני אני משחקת מבוקר ואד ערב ,
דמיונותיי , ומחשבותיי , לוקחים אותי למקומות שאני מרחמת אל הילדים , שמקומות אלה לא קיימים בליבם.

באודי מדמיינת , שמעתי קול שקורא בשמי , איפה את ? את שוב חולמת ?
היה זה קולו של גיל קורא בשמי
ג'ני , ג'ני , את שוב חולמת ?
הרמתי את ראשי הדבוק לרצפה ,מצאתי את עצמי , יושבת על הספסל בחצר בית הספר , וגיל יושב מימני .
הבטתי אל תוך עינב התכולות עמוקות .
ושוב האתי מחוסרת מילים , לא ידעתי מה להגיד …

איזה תרוץ תמציאי לי הפעם ג'ני :
כאב ראש , אולי כאב בטן , או סתם את פשוט איפה ,
איזה תרוץ הפעם ?
הסמקתי , והתביישתי , מרוב הבושה משום מה , סיפרתי את האמת .

שום תרוץ , אני חולמת .
רק לאחר מספר שניות הבנתי מה עשיתי באמת .
העולם הסודי שלי ניחשף , לא האמנתי שעשיתי את זה .
גיליתי לאדם זר את הסוד הגדול שלי , טוב לא ממש זר .
הוא הידיד הכי טוב שיש לי , כשהוא לא עם בנות אחרות , והלוואי שזה אהיה יותר מכך .

מדמיינת , מה את מדמיינת ? שאל גיל .
נשמתי נשימה עמוקה , ואמרתי לעצמי , ג'ני הכול בסדר , לא לאבד את הראש ,
כבר התחלת להגיד את האמת , אני בטוחה שהוא לא יצחק , או יספר לכולם .
אולי כול אחד אחר היה צוחק , אבל אני בטוחה שהוא אהיה שונה .

אני ממציאה סיפורים בדמיוני .
את אוהבת לדמיין ? הוא שאל .
נישמע מיתוך גרוני קול בליעה , ובליבי התחננתי :
בבקשה אל תצחק , בבקשה אל תצחק .
על מה את מדמיינת ? הוסיף גיל לחקור .
ואני במלחמה אם הגוף והנפש , ואומרת לעצמי : ספרי את האמת ג'ני , ספרי את האמת .
אני מדמיינת שאני נמצאת בממלכה אתיקה ,
מעבר לנהר החוצה את ביתי .
מעבר לנהר הקטן ???…
הבחן כן , גיל ואני שכנים , הוא כנראה מקיר את הנהר .

לשם אני הולך עם משפחתי כול שבת , אמר גיל .
כן גיל , אני מדמיינת כי יש שם ממלכה בת אלפיי שנים ,
שאת הממלכה מאכלסים שדונים , גמדים , פיות גדולות וקטנות , אנכים , אלפים וחיות קסומות
מאיפה את מקירה את היצורים האלה ? הוא שאל
טוב , אני מקירה אותם מהסיפורים שאני ואימא המצאנו ,
ומסיפורים שאני קוראת מידי יום בממלכה הזו .
טוב , הוא אמר , אני אישית לא אוהב ספרים , אבל האתי שמח מאוד ליראות את הממלכה שלך .
אצרתי נשימה , לא ידעתי מה להגיד לו , אף פעם לא סיפרתי לאף אחד על הדמיונות שלי , ואוד אחשב הוא מצפה מימני שאכך אותו למקום , מי הוא בכלל , טוב אם זה היה מישהו אחר , אז זה מה שהיתי אומרת , אבל זה גיל , הידיד הכי טוב שלי , האדם שאני מרגישה כי הוא הקרוב אליי ביותר כאן בבית הספר .
אז אמרתי : בסדר , ניפגש על ספת הנהר בשלוש וחצי
והוא הסכים .