ממלכת אפוקליפסה – חלק 2

למחרת קרן הגיעה לבית הספר מוקדם כהרגלה. אפילו שהמנהלת הסכימה לה להישאר בביתה ולנוח היא התעקשה לחזור לבית הספר ולפגוש שוב את החברות שלה, לספר להן חוויות ולהתעדכן, ובעיקר בשביל לפגוש את תום ולספר לו את מה שלא הספיקה לספר אתמול. בעודה הולכת לכיוון בשער היא הביטה בתלמידים שהיו מפוזרים ברחבת בית הספר, מדברים, משחקים, גם הולכים מכות, הזכיר לה את הזמן הקצר שבילתה בארצות-הברית. בית ספר גבוה או לא, גם שם עושי הצרות נמצאים ועושים שטויות כהרגלם. לרגע אחד כמעט נחנקה כששתי זרועות חזקות תפסו בה מאחורה והעיפו אותה באוויר. לאחר מכן חזרה לעמוד מסוחררת טיפה. היא הסתובבה במהירות עם חיוך שמח על פניה וראתה את ברק מחכה לה שתחבק אותו. ברק היה החבר הכי טוב של תום. הם הכירו אחד את השני מאז שהם זוכרים את עצמם ותמיד נהגו לעשות שטויות ולקבל עונשים ביחד.
היא אפילו זוכרת שפעם אחת נוצר בניהם ריב גדול מאוד, לא זכור בדיוק על מה, בוודאי היה עוד משהו שטותי כרגיל, הם החליטו לא לדבר אחד עם השני יותר לעולם, אך נשברו תוך שעתיים. אין מה לעשות, הם בלתי ניתנים להפרדה.
קרן קפצה עליו וכמעט הפילה אותו מרוב התרגשות. מאז שהתחילו לצאת קרן הפכה להיות ידידה ממש טובה של ברק, ושלושתם בילו כמעט כל הזמן ביחד.
" מה קורה, רמבו?" שאל אותה ברק בהתרגשות.
" כמה זמן לא שמעתי את הכינוי הזה." ככה ברק נהג לקרוא לקרן. הסיבה לכינוי לא ממש ידועה, הדבר היחיד שזכור הוא שזה התחיל בכיתה ט' ומשם זה הפך לשם השני שלה- קרן רמבו נבון.
" כולה חודש, אל תשחקי לי אותה שגרירה." אמר ברק בחיוך.
קרן שמעה צווחה מוכרת מאחוריה, " קרן!", ליבה התחיל לדפוק במהירות והיא הסתובבה לכיוון שממנו הגיע הקול, שם ראתה את יולי רצה אליה ריצה מטורפת כשידיה פרוסות לשתי הצדדים במטרה לתפוס את גופה ולחבק אותה חזק.
קרן חיבקה את יולי חזק-חזק, שלא תחשוב לברוח חס וחלילה.
" אני כל כך התגעגעתי אלייך! וואי, את לא מתארת לעצמך עד כמה!" החלה יולי לדבר.
הן התרחקו אחת מהשנייה. קרן פערה את פיה כששמה לב שקצוות השיער המתולתל והבלונדיני של חברתה בצבע ורוד בוהק. " אני לא מאמינה!" אמרה בהתלהבות, " זה כל כך מגניב!".
" אמא שלי הסכימה לי לצבוע בגלל יום ההולדת שלי." הסבירה יולי עם חיוך ענק שמרוח על פניה.
" זה מזכיר לי…" קרן הורידה את התיק מגבה והניחה אותו על הרצפה. היא פתחה אותו וחיטטה בו בחיפוש אחר משהו. אחרי כמה שניות הוציאה קופסא קטנה עטופה בנייר צבעוני וקשור בסרט צהוב.
" מזל טוב." אמרה והגישה לה את המתנה.
יולי מיהרה לקרוע את העטיפה, אך השתדלה לא להראות יותר מדי התרגשות כשעשתה זאת.
ההתאפקות של יולי לא החזיקה מעמד זמן רב וכשפתחה את הקופסא הייתה חייבת לחבק את חברתה חזק.
" זה ממש יפה!" אמרה יולי. היא לקחה לידה את השרשרת. זו הייתה שרשרת בצבע זהב עם קישוט של מפתח מעוטר בגוון זהה שהיה מחובר אליה.
" הייתה לי הרגשה שזה ימצא חן בעינייך." קרן צחקה.
" את יכולה?" יולי סימנה לה עם השרשרת והיא הבינה. יולי אספה את שיערה וקרן ענדה לה את התכשיט על הצוואר.
" יפה?" קרן הנהנה. " ברק?" ברק הרים את ראשו ושפשף את עיניו בעייפות.
" מה?" שאל. קרן ויולי החלו לצחוק.