מלכה ואויבת של אותו שבט | הקדמה.

"קוריאן," שאלה אחת הלביאות "את מוכנה?"
קוריאן הנהנה ויצאה דרך הפתח. מאורת הקריסטל מוקמה בדיוק מתחת לצוק השלטון וגרם מדרגות שחור הוביל אל הצוק, קוריאן טיפסה בגרם המדרגות והתיישבה על הצוק מול ים החתולים הגדולים שלפניה.
"בחרתם בי כמנהיגתכם," אמרה קוריאן בקול "אך כעת, לאחר שנות הנהגה רבות, הנני חייבת להעביר את הקרח. בנותיי, קרה ואמדה, יקבלו את הסימן."
שתי נערות עלו על צוק השלטון, הנערות היו תאומות וניכר שהיו לוחמות. כל אחת לבשה בגדי נמר רגילים ועל גבה של קרה נתלתה חרב שחורה ויפהפה לעומת השוט הקשור לחגורתה של אמדה.
"הנני, קרה," דקלמה קרה את שבועת המנהיגות "מוכנה להנהיג שבט זה לניצחון על אדמות עמק הכסף, הנני מוכנה להקשיב לצורכי אנשי השבט ולדאוג להם."
"ובעת זו הקדושה לי," המשיכה אמדה "אקבל את סימן טופר הקרח ואהפוך למנהיגת השבט של הלוטנים, בני עמי!"
קוריאן עצמה את עיניה וזוהר כסוף אפף את הלוחמות.
קוריאן, המנהיגה הטובה, לא יכלה לדעת מה מצפה בהמשך.