מלחמת התליון- פרק 5

לפני שאתם קוראים, אני רק רוצה לומר לכם: תודה. תודה על זה שאתם קוראים את הסיפורים שלי :) ושתיהנו מפרק 5… :)
טוני מיד הגיע לביתו של בן דודו, שהיה שוטר.
הוא דפק על הדלת ובן דודו, שהיה בעל שיער שחור וגבוה פתח את הדלת.
"הו, היי טוני. מה קורה?" שאל
"שון," התנשם בכבדות טוני כי הוא רץ במהירות לביתו הפרטי של שון שכבר היה בן 20 בערך "שון, אתה לא מאמין מה קרה…"
"מה קרה לך, טוני? אתה נראה במצב לא טוב? למה שאני לא אקח אותך הביתה?" שאל שון וטפח על שכמו של טוני
"אני לא יכול לחזור הביתה. הוא מלא בחיילים" אמר בפחד טוני
"חיילים? איזה חיילים?" שאל שון "אתה בטוח שאתה בסדר?" שאל אבל טוני לא ענה על שאלתו
"הוא רודף אחריי, ה- ה-" התנשם
"מי?"
"היצור. הוא עוקב אחריי, לכל מקום שאני הולך. הוא עוד מעט יגיע גם לכאן"
"מה יצור? יצור כאילו בקטע של….?" שאל שון בפחד
"חיה בעלת קרניים ופרווה שאין לה רגשות" צרח טוני "מהר, תן לי להיכנס" אבל שון מנע ממנו
"טוני, למה שיצור ירדוף אחרייך? אולי פשוט היה לך עוד חלום רע?"
"שון, אני אומר לך! אין לי שום חלום רע! זה לא חלום! היצור באמת רודף אחריי וכשהוא יגיע אליי הוא רוצה לקרוע אותי לגזרים. גם החיילים לא רוצים לטובתי. אתמול ב- בלילה הם נכנסו לבית ורדפו אחריי ואני במזל הצלחתי להתחמק מהם" אמר טוני כשלפתע שון הבחין בתליון שעל צווארו של הילד המבוהל
"טוני, מה זה?" שאל ונגע בתליון
"זה? זה סתם חפץ שמצאתי אתמול" אמר טוני "זה נפל למישהו. רציתי להחזיר לו אבל…."
"רגע" אמר שון "בטח היצור הזה והחיילים כביכול רודפים אחריך בגלל התליון"
"נו, אז?" שאל טוני
"למה שלא תיתן להם פשוט את התליון?" שאל שון אבל לפני שטוני הספיק לענות הוא הבחין ביצור רץ לכיוון הדלת של הבית במהירות
"בוא תיכנס" אמר שון במהירות וטוני נכנס לבית, אחריו שון ובמהירות שון טרק את הדלת לפני שהיצור נכנס.
כששניהם היו כבר בתוך הבית שון נעל את הדלת ונשם לרווחה.
"אז יש באמת יצור" הופתע
"כן. אמרתי לך" אמר טוני
"ברצינות עכשיו טוני, למה שלא תיתן לו את התליון ותגמור עם זה? תחזור לחיים הנורמליים שלך?"
"אבל… תמיד בספרים של סורו מאלה, חפצים מהסוג הזה הם חפצים מסוכנים. מטרתם היא אפלה וקודרת"
"כן, אתה די צודק" נשמע קול מאחורי גבם של השניים. כששניהם הסתובבו במהירות הם ראו שבתוך סלון ביתו של שון עומד איש גבוה שלבש גלימה ירוקה המוכתמות בדם קרוש. על כתפו תלויה קשת ארוכה ועל כתפו השנייה – אשפת חיצים המכילה חצי אש, חשמל, רעל, קרח ועוד. שיערו שחור וארוך והעיניים שלו כחולות עם מבט הרסני.
"מי אתה?" שאל שון בכעס "איך נכנסת לכאן?" אמר ועמד להרביץ לו אך האיש עצר בעדו בנעימות
"הו, אין צורך להתנהג באלימות, שון הנכבד" אמר האיש כששון הופתע שידע מהו שמו "אני לא לרעתכם. ברשותכם, אציג את עצמי. קוראים לי ברדוס דרייקון, ואני… צייד" אמר
"תצא עכשיו!" צרח טוני והצביע על הדלת
"למה בכעס, אדון טוני? למה הכול בכעס? אני… אני עוקב אחריך כבר יומיים, והאופי שלך מדהים אותי" אמר כשטוני הבחין במבט החדור של ברדוס על התליון "אבל… אני חושב שהיצור בדלת עומד לפרוץ את הדלת במהרה"
"איך נכנסת בדיוק?" שאל שון בכעס
"סיבותיי לא אמורות לעניין אותך, אדון שון. אני חושב… שהתליון הזה, הוא… שייך לי" אמר והצביע על התליון
"תביא לו את התליון, טוני" לחש לו שון "עכשיו"
"לא!" צרח טוני "אתה אחד מהם. אתה רוצה להשתמש בתליון לאופל!"
"אני נשבע שלא, טוני. באמת!" אמר ברדוס ושם יד על הלב "אבל… אני חושב, שאם לא תיתן לי את התליון, אצטרך לנקוט באמצעים יותר… איך לקרוא לזה? אלימים…" מלמל ברדוס והוציא חץ מאשפת החיצים. חץ אש.
"טוני. תיתן לו כבר את התליון" לחש לו שון
"טוני. אתה נותן לי את התליון?" שאל ברדוס כששם את החץ בקשת ועמד לירות על טוני
"לא!!" צרח טוני ולפתע מתוך התליון נפלט אור שהפיק אור מסנוור במיוחד בכל רחבי הבית.
ברדוס ירה את החץ על טוני, אבל כשהחץ פגע בו, החץ נעלם ולא הפריע לטוני.
"את התליון! עכשיו!" צרח ברדוס וירה חץ רעל לכיוון שון, שהתמוטט על הרצפה וברדוס החזיק בו וביד אחת ממש כמעט חנק אותו
"מה עשית?" שאל טוני בכעס "הרגת אותו!"
"הוא לא מת עדיין. הוא רק גוסס! אם תיתן לי את התליון, עכשיו, אני אתן לו לחיות, טוני!" צרח ברדוס "קדימה! אני יודע שאתה מסוגל!" צרח.
טוני הסתכל ברחמים על שון וראה שהוא ממש עומד למות.
לפתע, היצור פרץ את הדלת ונכנס אל תוך הבית ורץ לכיוון ברדוס והפיל אותו לרצפה ושון השתחרר מהאחיזה ונפל על הרצפה של הבית כשהוא גסס למוות.
טוני עלה על בטנו של שון ובכה.
"שון, אל תמות! בבקשה. למה סיבכתי אותך בזה בכלל? למה?" בכה טוני כשלפתע מתוך התליון יצא אור קטן ומסנוור אל תוך ליבו של שון, שלאחר כמה שניות פקח את עיניו באטיות ואמר:
"אני חי?" שאל
"כן!" צחק טוני "כן!" כשלפתע הבחין בברדוס קם וגם ביצור ושניהם מתקרבים אליו בצורה מאיימת.
לפתע, היצור שינה את צורתו לאביר והתחיל לדקור את ברדוס, שירה חצים מדויקים לכיוון האביר.
טוני ושון במהירות יצאו מהבית.
"איך אני לא מתתי?" שאל שון
"התליון איכשהו הציל אותך" אמר טוני
"לאן אנחנו הולכים?"
"לאן אנחנו הולכים?" שאל את עצמו טוני "לא יודע. אני רק יודע שעכשיו הרעים מכירים גם אותך, ויעשו הכול בשביל לקחת אותך כבן ערובה, ואסור שזה יקרה לנו עוד פעם. אנחנו צריכים לברוח, לא משנה לאן, ומהר" אמר טוני והסתכל לאחור "ירדפו אחרינו".