מלחמת התליון- פרק 2

"אתה יודע לאן לקחת אותו." אמר "סוכן" אחר והושיט את התליון ל"סוכן" שני
"תזכיר לי." מלמל האיש
"הרי אתה יודע שבלי מקום מיוחד בו נוכל לקיים את טקס השתלטות העולם, לא נוכל להשתלט על העולם, נכון?" שאל
"כן."
"אז… הבוס מצא מקום כזה. בעיר דנוול. תלך לשם, מבלי שיראו אותך. סמטת אורופלי," אמר האיש וטפח על אגרופו הסגור של האיש השני "אל תאבד אותו.", והאיש השני נעלם בהבזק של שנייה.

תכירו את טוני, ילד בן 12, בעל שיער שחור וקצר, עיניים חומות בעל גוף רזה, שהיה בן יחיד במשפחתו לשני הוריו. היו לו כמה חברים טובים, אבל הוא לא נהג להיפגש איתם. הוא אהב להיות ה"טיפוס המבודד", והוריו הבינו אותו כשאמר להם את זה.
חוץ מזה שטוני הוא טיפוס מבודד, הוא גם טיפוס מאוד חשדן. כל דבר שלא נמצא כחלק מהשגרה שלו, מחשיד אותו מיד.
טוני הוא גם מאוד סקרן, תכונה שהוא אומר שהיא רק מגינה עליו. טוני אוהב מאוד לקרוא ספרים, בעיקר ספרי פנטזיה ומדע בדיוני, ולפעמים הוא אוהב לדמיין שהעולם האמתי והמשעמם כביכול, הוא חלק מעולם הפנטזיה של סורו מאלה, גיבור הספר שטוני קורא, "סורו מאלה".
תמיד טוני אהב לדמיין שבמקום פח האשפה שבביתו, יש את הבור העמוק בו סורו מאלה נפגש בפרק שמונה- עשרה כשהוא בורח מהקניבלים אוכלי האדם.
יום אחד, טוני הלך לבית הספר ברגל, ככה לבדו. הוא מאוד אהב ללכת ברגל בגלל האוויר הצח והפעילות הגופנית, וגם נהנה מזה שהוא הלך לבד, כיוון שהוא אומר להוריו לפעמים, כשהם שואלים למה הוא לא הולך עם חבר:
"כשאני הולך לבד, אני מרגיש הרבה יותר בנוח לעשות דברים. אני הולך יותר בחופשיות, ויכול להסתכל על הסביבה, בלי לדבר.".
לפתע, כאשר טוני עבר דרך הרחוב הראשי שמוביל לבית ספרו, טוני נתקל באיש שלא הספיק לראות את פניו כיוון שכובע הסתיר אותן.
"אוי, סליחה." אמר טוני
"זה בסדר." אמר האיש בעל קולו העמוק וסידר את מעיל הפרווה בעל הצבע החום בהיר שהיה לו, הסתובב ונעלם משדה הראייה של טוני.
פתאום, טוני הבחין שעל מדרכת הלבנים יש חוט. חוט רגיל אליו קשור סוג של תכשיט ירוק בצורת מעוין, שזהר.
"מה זה?" מלמל לעצמו טוני, ששכח מזה שיש בית ספר, התכופף ובחן את ה"דבר" מכל צדדיו "כנראה שזה נפל לאיש. אולי כדאי שאני אחזיר לו את זה, זה נראה חשוב" חשב לעצמו טוני, וחיפש עם עיניו את האיש, שנעלם כבר מזמן. שוב פעם טוני בחן את החפץ עם עיניו.
"זה תליון" מלמל "לפחות אם אני צודק. אני חושב שבערך כזה תליון הופיע בפרק חמש כשסורו נפגש עם שבט האינדיאנים" מלמל טוני והושיט ידו לכיוון התליון, תפס את התליון וסגר את אגרופו עליו.
אורו הירוק והזוהר שהפיק התכשיט היה מדהים, כאילו הפנט את עיניו של טוני.
הילד תלה על צווארו את התליון והרגיש תחושה מדהימה של גן עדן, כמו בפרק עשרים ושלוש, בו סורו עלה לגן עדן עם כרכרת זהב בכדי להפגיש בין נסיך השמש לנסיכת הירח.
"לא ייאמן ממש." מלמל טוני ורץ חזרה לביתו. הוא עבר דרך הסביבה מלאת הפרחים והעצים ברחוב שלו, הגיע לבניין, נכנס לתוכו, עלה במהירות במדרגות עד לקומה שנייה, פתח את הדלת עם המפתח שהיה בתיקו, ונכנס לבית כשזרק את התיק על הרצפה, התיישב על כיסא שהיה צמוד לשולחן בחדרו, והניח את התליון על השולחן.
טוני פתח אחת מהמגירות שהיו צמודות לשולחן העבודה שלו, שם הייתה לו זכוכית מגדלת, אותה הוא הוציא ובחן דרכה את התליון.
"וואו! זה נראה אמתי כל כך," התפעל טוני. אתם יכולים להבין שהוא טיפוס שאוהב מאוד בלשות, מה שגם סורו מאלה עושה הרבה "אפשר לחשוב שזה יהלום אמתי!".
אישה בעלת שיער חום כהה, עיניים ירוקות, די גבוהה, התהלכה במסדרון מבנה כשהיא הייתה לבושה בז'קט שחור ומתחתיו חולצה לבנה. על שפתיה היה מרוח אודם שבלט לעין, היא לבשה מכנסיים ארוכים ושחורים ולרגליה היו נעלי עקב, גם הן שחורות.
בידה הייתה ערימת דפים, ובידה השנייה כוס קפה.
"טריס!" נשמע קול מקצה המסדרון. איש בעל שיחר חום וקצר ועיניים כחולות הציץ מחדר בקצה המסדרון "יש לך שיחה על קו 1!"
"אוקיי! תודה, מרטין" קראה טריס ורצה לכיוון החדר שלה שהיה באמצע המסדרון המלא במחשבים.
טריס פתחה את דלת חדרה ונכנסה לתוכו. בחדרה היו שולחן עגול ושני כיסאות צמודים אליו משני צדדיו, ומאחוריו היה שולחן ועליו מחשב, ומאחורי המחשב עמד כיסא נוסף. ליד המחשב היה טלפון רגיל, וטריס הושיטה את ידה במהירות לכיוון הטלפון ולחצה על 1.
"כן?" שאלה
"זוהי טריס?" שאל האיש בקו השני
"כן. עם מי אני מדברת?" שאלה טריס
"שרמן בובל."
"בובל? אתה במקרה אחיו של זלמן בובל?" שאלה טריס
"כן." אמר שרמן
"מה שלומו?"
"הוא מת." אמר שרמן
"איפה התליון?" שאלה טריס בקשיחות רבה
"הוא אצלם…" גמגם שרמן
"אצל מי? תגיד לי אצל מי!?" צרחה טריס לשפופרת הטלפון
"אצלם…" גמגם שרמן שנראה היה שהתחיל לבכות, לפחות ככה שמעה טריס
"שרמן? מי הרג את זלמן?" שאלה טריס בקול יותר רגוע, שגם ניסה להרגיע אותו
"אנשים עם משקפי שמש וחליפות" אמר שרמן שניסה להיזכר
"האוזרים…" מלמלה טריס "אוי לא. עכשיו כשהתליון בידם, הם יכולים לקיים את טקס ההשתלטות" אמרה טריס "תודה שרמן, עזרת לי מאוד" אמרה וניתקה את השיחה. במהירות טריס יצאה מהחדר וקראה:
"מרטין, תשיג לי את אוראל על הקו" אמרה טריס "אנחנו הולכים לחפש את התליון הזה, גם אם זה יימשך ימים שלמים".