מלחמת הצללים-פתח דבר:

הוא החל לרוץ אחריו.
הוא שם רגל על האדמה ושוב באוויר,רץ כאילו חייו תלויים בכך.
"הוא יכול לברוח אבל לא להסתתר בפניי" מלמל הנער.
זה היה ערב קפוא בנו יורק,אולי הכי קר בשבוע האחרון.
הירח היה מלא והיה במרכז החושך שהתפשט בנו יורק כמו נהר מים זורם.
רק אורות השליטים ופנסי המכוניות האירו את העיר באור עמום,אם לא הייתה לך ראיית לילה. היית מאבד את הצפון בעיר הזו.
הנער לבש ג'קט עור שחור ופתוח,חולצת טריקו שחורה,שהייתה מלאה בזיעה על גופו החסון באזור החזה.
ג'ינס שחור מעט משופשף ונעלי ספורט חדשות ושחורות נראו כאילו הם חלק מהצל של הנער ועל צווארו סימני קעקוע מוזרים ומיוחדים שציירו כאילו בגיר בצע חול.
שערו השחור היה קצוץ ,מאתמול ועיניו האפורות כעשן של אש הביטו בדמות הקטנה שרצה לפניו,חושבת שתוכל לברוח ממנו.
הוא התנשף אבל המשיך לרוץ למרות הכאב ברגליים,למרות הלילה האחרון ומשעמם שהיה לו,הוא רצה לתפוס את הקורבן. קורבן שישפט על ידי המועצה.
הכובד של אשפת החצים שעל גבו האטה אותו מעט,אבל זה היה נורמלי עבורו לרוץ ברחבי נו יורק עם חצים על הגב וקשת שחורה המנוחת בידו הימנית.
הוא שלף חץ מגבו ועצר במקום.
הוא מטח את החץ ועצם את העין שלא מכוונת את החץ.
הוא נשך מעט שפתו התחתונה,עוקב אחריי הקורבן שלו שרץ באפלה.
הוא עזב את המיתר והחץ טס כמו טיל קדימה.
החץ שלו עף למטרה,חותך את האוויר לשניים.
ואז נשמע פלח של כאב,המטרה צרחה בכאב שהחץ ננעץ בכתפה מאחור.
המטרה המשיכה לרוץ והנער מטח חץ נוסף.
הפעם החץ זהר בצבע הסמלים שעל צווארו של הנער.כמו פנס.
הוא ירה וכיוון אותו לרגל השמאלית,הרגל החזקה של המטרה.
החץ נורה ופגש בפלח נוסף בקיפול שהרגל,ננעץ בבשרו.
הקורבן נפל ארצה,צורח מכאב.
הוא תלה את הקשת על גבו והלך במהירות למטרה.
המטרה הייתה בן של פיה,שלא ידוע מה שמו.
באותו רגע שהנער הבחין בזה,הוא נהיה המום,מפוחד ולחוץ.
הוא ראה סמלים שונים שלו,שפת השדים שכתובה בדם שחור על בן הפיה.
"אל תהרוג אותי!" קרא בן הפיה בהתחננות.
"אני לא הורג אותך. אתה תישפט במועצה על בריחה ופגיעה באנטי-מלאכים.
או יותר נכון בני אנוש אם לא הבנת" נהם הנער בתוקפנות.
הוא התעלם מהייבבות של בן הפיה והסתכל על שפת השדים.
הוא פיענח אותה בתוך דקה ומיהר לטלפן לטס קלאם, מנהיגת המועצה.
הוא היה בין היחידים שידעו את הטלפון שלה. בהיותו חבר ילדות של אחיה הצעיר: ג'יימס קלאם.
היא ענתה לו בתוך דקה.
"בריאן,אני מקווה שזה חשוב-אנחנו בפגישה" אמרה טס.
"תאמיני לי,לא התקשרתי כדי להביא פיצה. זה קשור לג'יימס."
"אפשר שקט חברים! זה קשור לג'יימס" טס אמרה בכעס.
"מה קרה?" הוא שאל בהרמת גבה.
"רעש וצילצולים היה פה בגלל שאלות לגבי ג'יימס."
"כתוב בהודעה הזו שזה מהשדים" הוא אמר ובלע רוק.
"נו?"היא שאלה בחוסר סבלנות.
"זה מהנסיך השדים בכבודו ובעצמו. הוא מתכוון לחטוף את ג'יימס" הוא ענה.
"מתי בדיוק?" היא שאלה בלחץ,קולה היה מודאג.
הוא רק שתק לרגע ואז המשיך.
"זה יקרה בבית שלכם. בעוד שעה מעכשיו" אמר בריאן.
"תזוז לבית שלנו,עכשיו. אני בדרך" היא אמרה.
השיחה התנקתה.
הוא החל לרוץ לבית של טס,ממש לא אכפת לו לגבי משפט צדק.
זמן להציל את חברו הוותיק.
הוא חייג לזואי פוואל,בת זוגו והצמיד לאוזן.
"תפסת את הנאשם?" היא שאלה.
"לא,יש דבר יותר חשוב מזה" הוא ענה בהתנשפות קלה.
"מה עניין?" שאלה זואי.
"תגיעי לבית של טס,עכשיו. הם באים לג'יימס. בעוד שעה" הוא ענה.
"אני בדרך,תשתדל לא למות עד שהגיע" היא אמרה ונתנקה לו.
הוא חצה גורד שחקים ופנה שמאלה.
הוא הולך להציל את ג'יימס-בכל מחיר.
השאלה היא: האם המוות היגיע אליו ראשון?