מלחמת העולמות ספר 2: נוודי הזמן פרק 13: אינסוף

פרק 13: אינסוף

עברו כמה שעות מאז שטאקדי נעלמה בחיפוש אחר השער ובסערת הרגשות שחוותה, בינתיים אנחנו במצב לכוד. במיוחד אני. היחידי שיכול היה לעזור לנו היה ג'ייק אבל היא הרגה אותו, שוב בגלל סערת הרגשות.
ישבנו כולם סביב שולחן מעוגל שהיה בשבט, אליו חזרנו בסופו של דבר. אמבר הביטה במפה הגדולה של עולם הענקים והקיפה עם אבן גיר מספר מקומות אפשריים שבהם יהיו שערים.
"יש כמה מקומות אפשריים של השערים." אמרה והצביעה על המקומות, בדיוק כמו שאמרתי בלב.
"אני קראתי מעט בספרים שיש לנו בספרייה, ניסיתי למצוא עדויות לשערים מסתוריים אך לא מצאתי דבר." הסבירה אך עדיין לא נראה שהיא סיימה לדבר, "אך מצאתי מקומות שבהם היו התפרצויות של כוח אדיר בתאריך מסוים מאוד." אמרה והביטה בכל הצוות אך נעצרה שהגיעה אליי.
"היום שקא'גי הגיע הנה." אמר סאם בניחוש אך היא הנהנה, "יום שאנו מכנים אותו החמישי השחור. קא'גי הגיע בכפר לא רחוק מכאן ואני חושבת שאם נמצא את המיקום המדויק שבו הוא הגיע נמצא את השער."
"אני אשאר פה לבדוק עוד מקומות שבהם היו התפרצויות גם לפני קא'גי ואצליב את המיקומים בכדי לגלות היכן השער. ייקח לי קצת זמן אבל זה יקרה."
"אז את תישארי פה, כל השאר איתי." אמרתי בחזרה על דבריי וקמתי,
"בואו נצא לפני שיחשיך." הציע סאם, כולם הסכימו עם דבריו והבטתי באמבר.
"אם אני אמצא את השער הזה אני אעבור בו כבר. לא הספקתי להודות לך." דיברתי אליה והשאר כבר הלכו להתארגן, צעדתי על השלג הרך והתקרבתי אליה.
"אמבר אני בחיים לא אשכח אותך." אמרתי, היא חייכה.
"טובי.." אמרה, "גם אני לא אשכח אותך."
"את היית הקול השפוי שלי, זו שעזרה לי ונתנה לי את כל האפשרויות. דיברה אליי בזמנים שהרגשתי שהכול שחור." השתדלתי שלא להזיל דמעות אף שראיתי שהיא התרגשה.
"תודה לך." חיבקתי אותה והיא אותי, בהידוק אחרון. יכול להיות שלא אראה אותה שוב.
התנתקנו מהחיבוק והבטתי בה. הרמתי את הגיר מידה והתחלתי לסרטט מעין צורה מיוחדת, כזו שרציתי לצייר מהרגע שהגעתי הנה. סימן האינסוף, הסימן המוכר בעולם בני האדם אך אני מניח שבעולם הענקים לא כל כך.
"זה סימן אינסוף, אם תעבירי את האצבע שלך עליו תוכלי לראות שהציור לא נגמר ושאין לו סוף. כך זו הבטחתי, ברגע שאפסיק לנסות לחזור אל העולם הזה כך הסימן הזה יסתיים." אמרתי לה, היא חייכה אליי כשהבינה את הרעיון,
חייכתי בחזרה והסתובבתי. "להתראות אמבר, לא אשכח אותך לעולם." לחשתי לעצמי, מקווה שהיא שמעה זאת.