מלחמת העולמות ספר 2: נוודי הזמן פרק 11: המבצע

אז קודם כול, מי שנכנס אל הספר..

הדמות של noAdar – שלושתם נכנסו! : סקיילר, בנג'מין ותיאודור
הדמות של תס – אית'ן
הדמות של Tom1 – מאט
והדמות של blackwidow12 – ג'ו

מצטער מי שלא נכנס, מקווה שתאהבו את הפרק

פרק 11: המבצע
"טובי?" שאלה טאקדי במכשיר הקשר, קולה היה דיי קטוע ומחוספס בגלל המכונה הישנה בה אחזתי. הוקי טוקי שחור ארוך עם אנטנה דקה ושבירה כמעט לגמרי. אחזתי בה ביד אחת והתרכזתי.
"כן?" אמרתי בעוד שלחצתי על כפתור ההקלטה, היא לחשה משהו לעצמה ומיד אמרה "השטח איתך פנוי?" שאלה,
"פנוי." אמרתי וניתקתי את אחיזתי מהכפתור. השקפתי מענף עבה של עץ גבוה וחזק. שנראה צעיר וחזק בעל גזע קשיח לחלוטין. רגליי היו זרוקות באוויר בעוד שאני ישבתי על הענף בזהירות והסתתרתי מבין כמה שיחים שהיו על העץ. כמה נמלים קטנים הלכו על הגזע בעוד שהם אוספים אוכל.
אנחנו באמצע מבצע מיוחד ללכוד כמה מורדים שמנסים להמשיך את מורשתו של קא'גי המנוח. המבנה היה דיי חדיש ונקי. בעל גג מעוגל מזכוכית קשיחה וקירות עשויים מתכת בלתי חדירה. רק דלת אחת גדולה חסמה את הדרך.
עברו כמה חודשים מאז שמסרתי לסאם שאני רוצה להציל את שאר העולמות, דבר שכעת אני מתחרט עליו. הרגשתי הרגשה לא טובה לגבי המסע החדש שנעשה אם נעשה אותו, בדיוק כמו שדארקו אמר, אני אחראי על חייהם של חבריי. וכעת עליי לפעול בדיוק כמו שכל מושיע היה פועל. מציל את חבריו לפני הסכנה.
"אני נכנס." שמעתי את קולו של ג'יימס בקשר, לחצתי על הכפתור "אני צופה בך. תזהר."
לפתע בשביל הופיע ג'יימס, לבוש בבגדים כהים ודיי ארוכים. כנס רופף וצעיף שחור הנראה כמו שני צמות הנפרשות על כתפיו. שיערו הכהה צמח מאז הקרב עם קא'גי והמשועבדים. הוא דפק מספר פעמים על דלת המתכת הכסופה, בינתיים תצפתי על הנעשה בפנים. שני אנשים דיברו ביניהם, היה קשה לתפוס את תווי פניהם אך לאחד מהם, המבוגר אני מניח, היה שיער לבן, מה שמפתיע מאוד כי רוב התושבים בעולם הענקים הם ילדים ולשני היה שיער כהה. כהה- השיער צעד לכיוון הדלת, לאחר כמה שניות היא נפתחה והוא הביט בג'יימס.
"קדימה.. קדימה.." לחשתי לעצמי, השניים שוחחו בינהם. שחור השיער הרים את ידיו בצעקה, ג'יימס לא נבהל והמשיך לדבר איתו. הוא הביט לצדדים ושאל אותו דבר מה – אני מניח שהוא שאל אותו אם הבאתי איתו עוד אנשים.
הוא פתח את הדלת וג'יימס נכנס פנימה.
"שלב א' הושלם." לחשה אמבר בקשר, "שלב ב' מתחיל." אמרה קייטלין, הבטתי על הגג, לפתע שערותיה החומות בעלי הגוון האדמוני הופיעו מולי, לאחר מכן היא קיפצה על גג הזכוכית. אם המשימה של ג'יימס הצליחה, הם לא אמורים לשים לב אליה. העץ היה קרוב מאוד אל הגג כך הצלחתי לראות גם את ג'יימס וגם את קייט.
ג'יימס שוחח עם השניים בעוד שקייט עוברת מעל ראשם. "אתם מסוגלים.. קדימה.." אמרה טקאדי בחשש, אם כי אף פעם לא שמעתי אותה חוששת. לבן השיער הרים את ראשו למעלה, ליבי האיץ.
"הוא העלה את ראשו למעלה!" קראתי, הוא מיד קם מן הכיסא. שחור השיער תפס בידיו החזקות את ג'יימס. "הם תפסו אותם!" קראתי.
"אסור להם להימלט!" קראה טאקדי, קייטלין הביטה מיד בעצים. "תשברי את הזכוכית, תנסי להציל את ג'יימס!" צעקה טאקדי. היא החלה לקפץ על הזכוכית במהירות,
לפתע לבן השיער שלף אקדח? לפי מה שהבנתי בעולם הענקים אין נשקים חמים – כיצד זה אפשרי? לפתע יריית קליע מחרישת אוזניים נשמעה, היא ניפצה את הזכוכית ופגעה בכף רגלה של קייטלין, היא צרחה ונפלה אל תוך המבנה.
"אני הולך להציל אותם!" קראתי בקשר ומיד השלכתי אותו מן הענף, קמתי על רגליי. מנסה לאזן את עצמי על הענף העבה. "הם יכולים להיות אבודים עכשיו." אמרתי לעצמי ולקחתי כמה נשימות, בתנופה כבדה זינקתי קדימה אל הזכוכית. הרוח נפלה על פניי בתנופה ושיערותיי התרוממו מעלה. הנחתי את זרועי כמול ראשי בכדי שלא אפצע והזכוכית התנפצה. שוב קול הזכוכית הנשברת נשמעה. ליבי האיץ כאשר התחלתי ליפול אל תוך המבנה. עצמתי את עיניי והתפללתי שכך לא אסיים את עבודתי כמושיע.
נפלתי על שולחן העץ שהופיע במרכז, גבי נחבט בחוזקה והרגשתי כאילו זזו לי מספר חוליות. צרחתי מכאב וניסיתי לקחת כמה שיותר אוויר לריאותיי,
ראייתי נהייתה מטושטשת אך בכל זאת יכולתי לראות את האקדח השחור שלבן השיער הושיט לכיווני. נפלתי על הרצפה בזריקה קלה קדימה וראייתי החלה להשתפר. הבטתי קדימה אל לבן השיער. קייט וג'יימס היו מול שער סגלגל ומעוגל שהופיע צמוד לקיר רעוע. שחור השיער אחז בקצה חולצותיהם ועמד יחד איתם.
עיניו היו כחולות כקרח וגופו היה דיי שזוף וחסון.
הבטתי בחזרה בלבן השיער. שיערו הלבן היה זרוק כלפי עיניו והופיעו לו מספר קמטים על מצחו. גופו היה דיי מקומט אך עדיין הוא היה נראה חזק מאוד. עיניו היו כהות כמו שיער חברו והוא לבש ז'קט שחור ארוך ומכנס ג'ינס ארוך. נועל נעלי ואנס כהות.
עכשיו אני בטוח שהוא בן אנוש מעולם בני האנוש.
"אתה היית אחד מהנערים שנבחר?" שאלתי, הוא צחק ואחז בקת בחוזקה. מוכן לירות בלחיצה פשוטה על ההדק.
"אני הייתי הנער הראשון שהגיע הנה. הנבחר הראשון. ועליי לבצע כעת את טקס ההקרבה. דמו של כל יצור כל עולם יחזק אותי מספיק בשביל להילחם מול דארקו." אמר בזעם, אז זה שולל מספר עובדות.
הם לא עובדים בשביל דארקו.
דארקו קיים.
"הוא לא יחסל את כל הנבחרים. לא את ויקטור אולף!" קרא בזעם. הוא לא הראה חרטה בדבר שהוא עומד לעשות. לפחות ככה אני חושב.
"אני מציע לך שתגיד שלום לשניים האלו." הוא הצביע עם ידו על קייט וג'יימס, ידי רעדה וניסיתי לקום על רגליי. שחור השיער התקרב עוד יותר לשאר הסגלגל והמעוגל, כאשר הבטתי בו עוד כך עיניי כאבו אך היו מהופנטות יותר מיופיו הרב.
"בבקשה לא!" קראתי,
"עזוב אותם!" לפתע נשמע קול נמוך, סאם פרץ פנימה בנפילה חזקה, הבטתי לאחור. תודה לאל, הוא בא כענק. האקדח החליק מכף ידו של ויקטור וראיתי זאת כסימן לזוז, רצתי לכיוון שחור השיער.
"לא!" צעק ג'יימס שהגיע אל פתח השער.
"עזוב אותו!" צעקתי בכל כוחי, זינקתי קדימה והוא בעט בגבו של ג'יימס, הוא נדחף אל תוך השער ונשאב לתוכו. "ויקטור צריכים לזוז!" קרא בעודו דוחף גם את קייט, הגעתי אל השניים והוא השליך גם אותה, הצלחתי לאחוז בכף ידה שנייה לפני שהיא נשאבה גם היא.
"לא!" אמרתי חנוק מדמעות, בכוחותיי שנותרו משכתי אותה קדימה למרות השאיבה החזקה והכבדה של השער לאט לאט הצלחתי לראות את פניה המפוחדות. עיניה האפרות הביטו בי בתקווה, המשכתי למשוך אותה ולבסוף הצלחתי להוציא אותה לגמרי מן השער. שלא כמו ג'יימס שנשאב לתוכו.
שחור השיער לפתע זינק לכיווני והכה בפניי מספר רב של פעמים עם אגרופו החזק. ניסיתי להדוף את המכות אך כל פעם אגרוף נוסף מצא את דרכו אל פניי. נפלתי על הרצפה,
"בוא!" קרא, ויקטור בינתיים ניסה לברוח מן סאם, הוא כיוון את ריצתו לכיוון השער. הבטתי בשחור השיער שהיה מולי, זינקתי קדימה ואחזתי בפרק כף רגלו, הוא נפל על הרצפה וויקטור הביט בשחור השיער.
ארשת פניו הייתה לכודה ולחוצה, סאם רץ לכיוונו.
"לא! לא!" צרח שחור השיער, אחזתי בגופו וריתקתי אותו אל הרצפה. "בבקשה.." התחנן בדמעות שגרמו לי מעט לרחם עליו. "אני מצטער." אמר ויקטור וזינק אל תוך השער, השער נבלע אל תוך עצמו ונעלם.
סאם פרץ את הקיר במקום לעבור בשער ונפל על השלג הלבן.
טאקדי מיד נכנסה בדלת יחד עם אמבר, שניהם מתנשפות. אמבר לבשה את אותו לבוש גברי שתמיד לבשה והיא רצה לכיוון סאם. טאקדי החליטה לשנות את אורך שיערה וחתכה אותו עד לסוף צווארה, ככרה היה לה הרבה יותר יפה לדעתי. עיניה הכחולות הביטו בי ואחר כך חיפשו את ג'יימס בדאגה.
"איפה ג'יימס?" שאלה בלחץ, דמעות עלו על עיניי. לא הצלחתי להציל אותו. "ג'יימס!" צעקה ברחבי המבנה.
איך אוכל לספר לכולם שלא הצלחתי להציל אותו כי לא הייתי מהיר מספיק?
איך אוכל לספר להם שנכשלתי? שלא החזרתי את כולם בריאים ושלמים?