מלחמת העולמות ספר 1: עולם הענקים פרק 8: סיפורו של הכובש

פרק 8: סיפורו של הכובש

ענק נוסף לפתע זינק מן האדמה, הוא חטף את רוברט מן הקרקע והשליך אותו למרחק. הענק התקדם לעברו ואני נשארתי אל מול קא'גי. "זה לא יכול להיות."
"אני בטוח שיש לך המון שאלות, תן לי לענות עליהם." אמר וסימן לי להתיישב, לפתע צמחו מן הקרקע ענפים כהים שלאט תגבשו יחדיו אל מעין כיסא שבו יכולתי לשבת. הבטתי בכיסא הענפים ואחר כך בקא'גי והתיישבתי, הכיסא היה נוח לישיבה אבל זה לא הזמן להתרכז בזה.
"אני.. איך הגעת הנה?" שאלתי בלבול מעט, הוא לקח נשימה עמוקה והביט בי בעיניו הירוקות הגדולות. "בכל שנה מגיע לכל עולם נער." הוא אמר,
"כל עולם?" שאלתי, "יש כמה עולמות טובי, כדור הארץ הוא לא היחידי. ועובדה שאנחנו נמצאים גם בעולם אחר." ענה בקצרות והמשיך,
"בכל שנה מגיעים נערים מכדור הארץ אל עולמות שונים. אף אחד מכדור הארץ לא יודע על זה כי בשנייה שהנער עובר לעולם אחר כל הידע עליו, כל המשפחה שלו, כל האנשים שהיו קרובים אליו שוכחים אותו. בגלל זה אף פעם לא שמעת על ילדים שנעלמים." הסביר וכיווץ את אצבעותיו מעט.
"אני הייתי הנער לפני שנה שהגיע הנה, הייתי בדיוק כמוך. עונד טבעת זהובה על ידי וכמעט לא יודע דבר על עברי או איך הגעתי הנה. אבל ידעתי שיש בי את הכוח לשלוט בעולם משל עצמי, כזה שאנשים לא ינסו לעצור אותי."
"איך עשית את זה?" שאלתי בהתעניינות, "לטבעת יש כוחות טובי, אתה לא מצית אפילו כוח אחד ממנה. אבל בזכותה השתלטתי על העולם הזה. אחרי שנה שהצלחתי לשלוט לגמרי בעולם וליצור לעצמי צבא שלם של ענקים הטבעת הוסרה מכף ידי ושוגרה אליך. המקומיים של העולם הזה המציאו נבואה מטופשת שנקראת המושיע, זה אשר יענוד את הטבעת." אמר וצחק לפתע, "כמובן שזה שקר אחד גדול."
"אני ענדתי את הטבעת, לא היה דבר להושיע בעולם הזה. אתה עיוור מפני שאינך רואה זאת. כי גם כעת אין מה להושיע בעולם הזה. המורדים כבר כמעט מחוסלים לגמרי, והעולם הזה עומד בפתח לשלמות." הוא דיבר בכזו נעימות, בכזאת כריזמה שגרמה לי באמת לחשוב על האם כדי לי להצטרף אליו.
"אתה רצחת עשרות ואפילו מאות ילדים – ענקים, אתה קורא לזה סדר? אתה קורא לזה שלמות?" שאלתי בכעס, נזכר בגופות של הילדים, בפניה של אמבר כשנזכרה בהרוגים.
"תמיד יהיו קורבנות טובי." אמר וקם מהכס שיצר לעצמו,
"תצטרף אליי, ויחד נוכל לשלוט לא רק בעולם הזה אלא בעוד עולמות רבים." הוא הושיט את ידו לכיווני, "בלעדי הטבעת אתה סתם בן אנוש." אמרתי, הוא פלט נחירה. "בלעדיי אתה אפילו לא תדע כיצד להשתמש בטבעת!"
"אני אפיל אותך קא'גי, ואני אעשה זאת ממש פה, ממש עכשיו." קמתי מהכיסא והבטתי בפניו, עיניו המלוכסנות הביטו בעיניי ונשימותיו יצרו אדי קור. הוא צחק בזלזול ואגרף את ידיו.
"אני רוצה לראות אותך מנסה."
התרחקנו מעט זה מזה, הוא פשט מעצמו את המעיל וגופו היה עטוף בשריון כסוף. אחזתי בפגיון הכסוף של רוברט בהידוק ונשמתי נשימות קצרות, הוא חייך כאשר לפתע הוא שלף חרב מנידן שהיה בגבו. להב חרבו הייתה חדה ובעלת ניצוץ דק בקצה. היתד הייתה דיי ארוכה ובעל גילופים מסולסלים יפיפיים.
הוא צעק בקול ורץ לכיווני כאשר חרבו מוכנה להנחתה, רצתי גם אני לעברו בריכוז מוחלט. אם אעשה טעות קטנה עולם שלם ישלם את אותה טעות.
זינקתי לכיוונו, והוא לכיווני והלהבות של שנינו התנגשו בקול שריקה קלה. מאותו רגע ידעתי שהקרב החל.