מלחמת העולמות ספר 1: עולם הענקים פרק 6: בריחה למלחמה

פרק 6: בריחה למלחמה

אמבר השתנתה לענקית הגדולה, ידה הגדולה והחזקה חטפה אותי מן הקרקע, השאר השתנו גם הם לענקים. רובם בצבע אפרפר מלבד קייט שעיניה נצבעו בכחול בוהק חזק, ורידיה התנפחו ונצבעו גם הם בכחול כבד. שיערה נהיה כהה אך נשאר על גבול האדמוניות.
אמבר חייכה מעט והחלה לרוץ אל קצה ההר, השאר רצו גם הם. מלבד רוברט שהצלחתי לזהות שהוא לא השתנה כלל לענק, אין לי זמן לשאול אותו כעת למה אבל התרכזתי בכיצד הוא ירד מההר.
"אוי שיט." לחשתי לעצמי כשהבטתי בנוף. אמבר זינקה קדימה אל האוויר, הנוף היה ברובו צחור מהשלג. עננים כהים כיסו את השמיים והעצים היו נראים קטנים מאוד בהשוואה לגובה העצום שהייתי בו.
שיערה של אמבר התנופף לאחור מהדף המהירות של הנפילה, הרגשתי כאילו אני עומד להיתלש לשניים מהמהירות, רוח קרירה העיפה את שיערותיי השחורות קדימה וגם את גלימתי הכהה.
היא אחזה בי בהידוק אם כי הרגשתי שעצמותיי נשברות, אך אם לא תחזיק בי בצורה הזו גופי יתעופף באוויר ואני אמות בסופו של דבר.
"אנחנו כמעט שם." היא אמרה בקול נמוך, אך עדיין די נשי. היא הניפה את רגליה קדימה אל הקרקע וכאשר הקרקע הייתה קרובה יותר רגליה נחתו על השלג המוכתם בדם, ברעידה חזקה. ראשי הטלטל מעט ואחר כך שאר הענקים נחתו ברעידה. אמבר הניחה אותי על השלג בעוד שאני הבטתי ברוברט, הוא שינה את רגליו לצורה ענקית. רק את רגליו. מה שנראה בלתי אפשרי מבחינה גופנית.
השלג זינק מעט ולאחר מכן זינק פעם נוספת כאשר רגליו חוזרות להיות רגילות.
הענקים לבושים השריונות הביטו בנו, "סוף סוף מישהו בא." אמר אחד מהם, עורו שחור ומצחין בעל קשקשים בחלק ממגופו. הוא עטוף בשריון בעל חלודה כתומה וקשיחה. ראשו היה מוגן בקסדה כסופה בעל קרניים מחודדות וקצרות. שפתיו היו כהות וגדולות,
"הטבעת.." הוא אמר בקול נמוך והביט בי, מתרכז בטבעת הזהובה שנמצאת על עמתי, הידקתי את כף ידי לאגרוף כמוץ מנסה להפסיק את רעידות רגליי ללא הצלחה.
"^הגנו על המושיע." אמרה קטאדי בשפה הלא מזוהה, לא הבנתי מילה ממה שאמרה. הנחתי שזה לתקוף או משהו בסגנון. קטאדי צעדה לעברי ונעמדה מול הענק.
הוא שאג בקול והחל לרוץ אל כיוון הענקים, הוא שלף שני חרבות גדולות וכסופות. עטופות בגלימות על יתדם בליפוף קל, הלהב כעור וחד במיוחד, הוא הידק את אחיזתו סביבם. טאקדי צעקה גם היא לפני שתקפה. הפעם כדי לגרום לכולם להילחם אני מניח. הענקים החלו לרוץ לכיוון הענק בעל השריון, צבאו רץ מיד אחריו כאשר שמעו את קולה של טאקדי. רוברט וסאם הגיחו אל מולי, סאם השתנה בחזרה לאדם, מלבד גלימה חומה שעטפה את מותניו דבר אחר לא היה לבוש עליו. חזהו היה דיי מפותח, הוא לא היה שרירי במיוחד אך עדיין נראה מספיק חזק בכדי להילחם. רוברט אחז בכתפי ומשך אותי אל מחוץ לשביל.
"מה אתה עושה?!" קראתי, "אני צריך להילחם איתם!"
"לא!, כולנו סיכמנו שאנחנו ניקח אותך אל קא'גי בעוד שהם יעסיקו את צבאו." אמר רוברט בקריאה,
"בואו נזוז!" קרא סאם כאשר כמה ענקים שמו לב שאנחנו מחוץ לשביל. עיניו נצבעו כולם שחור ושריריו החלו לגדול וגם חזהו הוא השתנה אל הענק בעל השיער האדמוני הכהה. רוברט מיד רץ קדימה ואני אחריו בעוד שסאם רץ אחרינו ובינתיים מפיל כמה שיותר ענקים בעלי שריונות שחוסמים את דרכינו.
הבטתי לאחור בפעם האחרונה, אם אחד מהם ימות אני אצטער על זה במשך כל ימי חיי. בדיוק כמו שקא'גי הולך להצטער.