מלחמת העולמות ספר 1: עולם הענקים פרק 4: צוות הלוחמים שנותרו

פרק 4: צוות הלוחמים שנותרו

כשהגענו בחזרה למחנה התאספו כל הילדים והנערים סביב, הנחתי שטאקדי כבר עדכנה אותם בנוגע אליי. אבל אינני בטוח שאני יכול לנצח אותו אני לא יכול לנצח ענק, אז את מלך הענקים? הרבה חשש ותהיות עטפו את ראשי, ארבעה נערים הופיעו מולי. כל אחד מהם שונה מהשני אך גם יש בהם דבר מוכר. מלבד העובדה שכולם יכולים להשתנות לענקים חסרי תקנה.
"אני מניח שאני אדבר ראשון." אמרתי והבטתי בהם, אמבר חייכה לכיווני ועמדה ממש לידי. "השם שלי הוא טובי, ואני המושיע שלכם!" אמרתי, חצי אומר חצי בספק.
"נעים מאוד, דייב." אמר נער, הוא התקרב לכיווני בכדי שאוכל לזהות אותו. עיניו היו בצבע אזמרגד ושיערו חום בהיר גולש ומגולח מעט בצדדים, הוא היה דיי רזה וצנום. ללא שריריים הנראים לעין. הוא היה דיי גבוה, מטר שבעים אני חושב, הוא לבש גלימה חומה כהה בדיוק כמו שלי שהסתירה את רוב גופו.
הנהנתי לחיוב, "קייטלין, קייטלין גריי. תקרא לי קייט, או שלא תקרא לי בכלל." אמרה ואת המשפט האחרון סיננה לעצמה אך בכל זאת שמעתי זאת, שיערה של קייט היה ברובו בצבע חום עם גוון מעט אדמוני, עיניה האפורות הביטו בי אך היו דיי מושפלות והיו נראים כמו סערה הבוקעת בתוך ים. נמשים קטנטנים הופיעו על פניה ואפה וסביב גרונה הופיע שרשרת כסופה בעלת עיטורים זהובים וממש בקו חזה מופיע זנב ליוויתן, או דולפין אני לא ממש בטוח. שפתיה היו דקיקות והיא הייתה בעלת עור שזוף למדיי.
"נעים מאוד." חייכתי בחיוך קלוש ומאולץ. היא כיווצה את עיניה וחזרה לשורת הילדים.
"רוברט." שמעתי פתאום קול מקצה השורה, נער בעל שיער שחור כהה ועיניים אפורות קטנות הופיע מולי, אפו קטן וישר. הוא היה שרירי שלא כמו דייב היה נראה שהוא לוחם דיי הרבה זמן וחזק ביותר. הוא לבש ז'קט בעל מקטרת עשוית רעמת אריה, בעלת צבעים חמים. שיערו השחור היה מרוח במעט ג'ל והוא חייך חצי חיוך לכיווני. על רוב גופו הופיע חברברות סגולות כהות מפצעים והיו לו שקיות שחורות מתחת לעיניו.
הוא לבש מכנס ג'ינס שחור כהה ודיי צמוד ונעל נעלי עור. "רוברט מאליק."
"ואחרון, תכיר את ג'יימס." אמרה אמבר והצביעה על הנער האחרון שלא שמעתי ממנו, שיערו היה קצוץ ושחור ועיניו היו חומות על גבול השחור, צבע עורו היה דיי כהה כמו של קטאדי, הוא לבש חולצה אפורה קצרה ומכנס ג'ינס כהה שהגיע עד ברכיו.
"אנחנו צוות הלוחמים שנותרו לאחר הקרב עם צבאו של קא'גי, אנחנו, וסאם וטאקדי." אמרה אמבר וצעדה אל כיוון שורת הילדים. "כל זה.." אמרתי וחפנתי את ידיי בשערותיי, כעת הבנתי שגורל עולם שלם מונח על הכתפיים שלי. ראשי הסתחרר והבטתי בהם.
"אני לא יכול לנצח את קא'גי, אני לא המושיע שלכם אני, אני לא מסוגל." אמרתי בחשש ובלבול, אמבר צעדה קדימה.
"טובי, אתה המושיע. הטבעת הזו בחרה בך ואתה הגעת לעולם שלנו." היא חייכה לכיווני והכניסה בי מורל. אם היא לא תשכנע אותי גורל עולמה יחרב. "אני לא מסוגל להילחם בענק אז במלך שלהם? שמנהיג צבא שלם של ענקים?"
"אנחנו מאמינים בך שתוביל אותנו לניצחון. השאלה האמיתית היא אם אתה מאמין בעצמך?" שאלה, לקחתי נשימה עמוקה וחשבתי על הכול. גורל העולם שלהם תלוי בהחלטה שלי, תלוי במה שאעשה, הטבעת נקשרה אליי מאיזושהי סיבה.
"כן אני אלחם למענכם!. ואם אצטרך אמות למענכם!" אמרתי ולקחתי עצירה של כמה שניות בין המשפטים. "קא'גי יהיה מוכן לקראתנו, אבל זה לא משנה. אנחנו יוצאים עוד כמה שעות, תהיו מוכנים." אמרה טאקדי והלכה אל אזור המגורים.