מלחמת העולמות ספר 1: עולם הענקים פרק 3: כפר הענקים

פרק 3: כפר הענקים

טאקדי התקדמה מיד אל חבריה ומשפחתה שחיכתה בבקתה קטנה בציפייה. אמבר ערכה לי סיור קטן בכפר, היא צעדה בעוד שעיניה נישאות אל הכפרים, מידי פעם נופפה בידיה לחבריה.
"אז בעיקרון יש לנו כמה בקתות. בחלק הדרומי אלה בקתות המגורים," אמרה והצביעה על החלק הדרומי של היער. שם נישאו קבוצה של בקתות רעועים וכמה אנשים הסתובבו שם. "בחלק הצפוני יש לנו את בקתות המרפא, למקרה שהצבא של קא'גי יתקוף חלק מהלוחמים שלנו." אמרה ואחר כך הצביעה על החלק המזרחי של קרחת היער מכוסת השלג,
"החלק המזרחי הוא לכלי נשק בעיקר, ליצירת כלי נשק ואימונים של הלוחמים." אמרה, הצלחתי לקלוט בעיניי את טאקדי מסתובבת יחד עם חבריה והם מתקרבים לאזור הלחימה.
"והמערבי זה אזור המזון. שם מקבלים את האוכל." סיכמה בהצבעה על החלק המערבי.
"מי זה קא'גי? מה הולך פה?" שאלתי לאחר כמה דקות של שקט, היא נאנחה. "בוא."
צעדנו בחזרה אל היער, בהזזה קלה של הצמחים הצלחנו לעבור ולהמשיך לצעוד בשביל המוגדר באבנים צחורים. לאחר כמה דקות של הליכה הגענו אל מן פנייה חדה שאמבר צעדה בה ולאחר כמה שניות הופיע מולי המחזה הנוראי. גופות נזרקו על האדמה הכהה והוכשלו כאילו היה דפים, על גופיהם שריטות שהזדהמו ופצעים שמגלידים. כולם עדיין עם מראה צעיר, כזה שעוד לא הגיע לבגרות. ריח מעופש עלה מן גופותיהם המזוהמות, זבובים נערמו על בשריהם ואוכלי בשר ניזונו הבשר המזוהם של הילדים.
"המון מהחברים שלי נהרגו במלחמה נגד המשועבדים של קא'גי, הם היו רבים. כולם מחולקים לגדודים עטופים בשריונים קשיחים ונשקים גדולים ובראש כל גדוד ענק בעל קסדת קרניים כסופה, האכזריים ביותר היו בראש הגדודים. " אמרה כיווצתי את מצחי בתהייה,
"אם החברים שלך נהרגו, למה הצטרפת אליו?" שאלתי באי הבנה, דמעות נקוו את עיניה והיא משכה באפה. "רציתי לחסל אותו ולסיים את המלחמה הזו. המשימה הראשונה שלי הייתה זו, יחד עם סאם, היינו צריכים לטפל במורדים שאלה היו אתה וטאקדי כשהיא אמרה לי שאתה המושיע. הבנתי שהנקמה שלי תבוא." אמרה והתכופפה מעט,
"מה זה אמור להביע?" שאלתי, "יש.. יש אגדה כזו, על מושיע שייפול מהשמיים כאשר הוא עונד טבעת קסומה והוא ימנע את המלחמה בעולמינו." הגיבה לשאלתי, מיד הבטתי בטבעת הזהובה שהייתה דבוקה על אצבעי. לפתע ראשי הסתחרר ותמונה קיפצה לראשי,
~
"רוץ טובי, עכשיו! המשועבדים אחרינו." שמעתי את קולה של טאקדי, היינו בקרחת יער מלאת שלג. שיערה היה אסוף וקלוע לצמות והבטתי בה, הנהנתי ורצתי מיד. הגעתי למעין עיקול שמוביל אל הכפר, מעדתי קדימה וראשי נחבט בחוזקה באבן.
~
כשלתי קדימה ואמבר מיד קיפצה לעזור לי, ראשי כאב והרגשתי כאילו מועכים את מוחי וסוגרים עליו. לקחתי נשימות עמוקות והעברתי את כף ידי בשערותיי, התיישבתי על השלג וכחכחתי בגרוני.
"אני אמור להושיע אתכם מקא'גי?" שאלתי, היא הנהנה כתגובה. הגלימה הכהה נפלה על השלג הרך והייתה נראית כמו כתם כהה מאוד בשלג לבן מאוד.
"לפי מה שאת אומרת קא'גי הוא רוצח משוגע, ששולט בצבא של ענקים פסיכים ואני אמור לחסל אותו?" שאלתי ולא היה הגיון בדבריי, היא התכופפה לכיווני וחייכה חצי חיוך.
"אנחנו מאמינים בך המושיע, הרבה זמן שהענקים לא הרגישו אמונה ועכשיו שאתה איתנו נוכל לחזור סופסוף לימי הקדומים, לפני ש קא'גי והמשועבדים שלטו פה." היא חייכה בהתלהבות, וקמה על רגליה לאחר כמה רגעים.
"בוא. תכיר את כולם." אמרה, נאנחתי וקמתי על רגליי, שיערותיי השחורות בצבצו מעט ואדי קור פצחו מפי. למרות שהיו לי שתי שכבות הרגשתי דיי חמים.