מלחמת העולמות ספר 1: עולם הענקים פרק 2: כולם ענקים

פרק 2: כולם ענקים

המנהיג שרט את כתפה הרחבה והשרירית של הנערה הענקית, אני לא בטוח עדיין מה שמה אבל לפי מראה אני בטוח שהוא דיי מיוחד. היא צעקה בזעם וטפחה עם אגרופה הגדול בגבו, הוא מעד קדימה בעוד שכמה ענקים נוספים זינקו על גבה של הנערה.
הייתה רק ענקית אחת, אני דיי בטוח שהיא בחורה, שהתמקדתי בה למרות שהייתה מהצבא שרצה כנראה לחסל אותי היא הייתה בעלת שיער בלונדיני – זהוב וארוך, היא הייתה דיי גבוה ונעצה בכוח את אצבעותיה בגבה של הנערה והיא כשלה קדימה, השלג זינק בתנופה. ענק נוסף אחז בגרונה בשתי ידיו, שיערו היה בצבע אדום כאש וגולש מעט על פניו הזוויתיות, הוא היה הגובה ביותר מבין הצבא. גרונה של הנערה נחשף אל מול המנהיג בעוד שהענקית הנוספת אוחזת בשתי זרועותיה השריריות של הנערה.
"^אמבר, סאם, אני יודעת שאתם לא משועבדים על ידי קא'גי. אם תחסלו אותי ואת המושיע אתם תישארו תחת צילו של דיקטאטור לתמיד." הנערה פנתה אל הענקים שאחזו בה בעוד שהמנהיג הרים את הגרזן שלו מהשלג הלבן שהוכתם בדם שחור שזלג מגבה של הנערה.
"^הילד הוא המושיע." אמרה לסיכום באותה שפה לא מוכרת, הענק אדום השיער הביט במנהיג הוא הניף קדימה את הגרזן הגדול שלו והנחית את המכה, הנערה עצמה את עיניה בפחד ואני מעדתי לאחור. לפתע אדום השיער אחז ביתד הארוכה שנייה לפני שהלהב נגע בפניה של הנערה.
זהובת השיער הכתה עם אגרופה את פניו של המנהיג בכה חוזקה עד שראשו נשמט לאחור ופלט דם כהה מפיו, הוא התמוטט על השלג והשניים עזבו את הנערה והחלו להילחם במנהיגם.
הוא רטן וקם על רגליו, אך אדום השיער השליך את הגרזן לכיוונו והלהב ננעץ בחזהו לפני שתקף את אחד מהם. הוא כשל על צידו ונשם עמוקות.
"קא'גי ישמע על בגידתכם, אתם תמותו כולכם." אמר המנהיג והפעם בשפה שאני מזהה, הוא נעל את מבטו עליי ואמר "ואתה תהיה הראשון שימות."

צעדנו יחדיו בכיוון שהנערה הובילה אותנו, שני הנערים שחיסלו את מפקדם הלכו יחד איתנו. אף אחד מהם לא דיבר ובטח שלא הנערה בעלת העור הכהה. הנערה השנייה הייתה בעלת שיער שחור כהה וקצר, שהגיע עד כתפיה כמעין תסרוקת המאופיינת לבנים. עיניה החומות היו בגוון כהה והם הביטו בדרכם ואחר כך בי, היא לבשה חולצה רחבה בצבע לבן דהוי עם כתמים חומים וג'ינס כחול ארוך. אם כי אני לא יודע איך הלבוש הזה נשאר עליה מאחר שהיא גדלה לענקית בגובה שש מטרים. "אני אמבר." היא אמרה, הנהנתי לחיוב בקצרות "אם אני זוכר משהו מהדברים האחדים עליי זה שהשם שלי הוא טובי." חייכתי קלות,
"אל תדאג, כשנגיע לכפר אני אסביר לך הכול." אמרה הנערה שהובילה אותנו,
"אני עדיין לא יודע את השם שלך." אמרתי בהדגשה, "טאקדי." אמרה באופן שולי. ליד אמבר הופיע נער אדום שיער, שיערו דיי מבריק ועורו בהיר. עיניו היו שחורות כהות וגדולות שהביטו בצידי הדרך, פניו היו דיי מועגלים ועל לחיו השמאלית הופיעה נקודת חן חומה. הוא לבש ג'ינס כהה וחולצת טריקו ללא שרוולים. אם כי השלג התעבה על האדמה כך שלא בדיוק הבנתי כיצד לא קר לו. החלטתי לשאול.
"לא קר לך?" שאלתי, הוא הביט בי והידק את שיניו ושפתיו כאחד. "לענקים לא קר. אנחנו לא בדיוק רגישים לקור." אמרה אמבר בתגובה לשאלה שלי, הוא חזר להביט בצד הדרך.
"והשם שלך?" שאלתי, "סאם." הוא הגיב בקצרות ובשקט, דבר שהיה נראה בלתי אפשרי עד עכשיו.
טאקדי פינתה מעט את העשבים מלאי פתיתי השלג מדרכינו והביטה קדימה. "הגענו." אמרה בקול מלא תקווה, יכולתי לשמוע אותה מחייכת.
צעדתי קדימה והבטתי במקום, בתי עץ רעועים הופיעו בשתי שורות, על גגותיהם הופיע השלג הצחור, במקום הסתובבו כמה נערים. "כולם.." שאלתי וטאקדי הנהנה "כן."
"כולם ענקים."