מלחמות הקסם-שני אחים-פרק 3

פרק 2– קיליאן
קיליאן התעורר בשעת בוקר מוקדמת. הוא לא הצליח להירדם כלל בלילה שלפני. מחשבותיו התעסקו רק בדבר אחד – המפגש עם ריקודו. הוא עמד להיות הכשף הצעיר ביותר שיזכה לעלות אל מקדש הקסם, המקום שבו כל כשף החל את צעדיו. סאן היה זה שהתעקש בפני ריקודו על כך שיבחן אותו וישקול לצרף אותו אל כיתת המתחילים.
"אתה מוכן?" סאן עמד בפתח דלת חדרו.
קיליאן לא השיב ורק בלע את רוקו. "כן…" צייץ בשקט.
"מה העניין קיליאן?" סאן התקרב אל המיטה עד שאחיו סימן לו להתרחק.
"אני לא בטוח שאני מוכן. כולם שם יהיו גדולים ממני…" התנגד קיליאן.
"זה נכון. אבל הכישרון והיכולת האישת שלך, הם אלו שבגללם תעלה במדרגות למקדש", עודד סאן. הוא ליטף את שערו של אחיו, כפי שעשה כל פעם וחייך בעדינות.
"אז אתה מוכן?" הפעם השאלה הלהיבה קיליאן.
"כן!"
קיליאן ירד מהמיטה בעדינות והחליף את בגדיו. חולצה קצרה בצבע אדום, ומכנס שהגיע עד לברכיו, עשוי מבד דק בצבע לבן.
"בוא נלך", קרא קיליאן. הוא ניסה להישמע הכי רציני שיוכל, אבל בגיל חמש שנים, הקול שלו היה עדיין ילדותי וגבוה, כמו לרוב הילדים בגילו.
סאן היה לבוש בבגדי התלמיד שלו, חלוק בצבע אדום, אשר סימל את שייכותו לבית האש. מתחתיו בצבצה גופיית פסים צמודה שהדגישה את שרירי החזה והבטן שלו. לרגליו היה מכנס ארוך שהגיע עד לכפות רגליו. אפילו מתוך החלוק היה ניתן להבחין במבנה הגוף החטוב של סאן. העור הלבן שלו בהק כנגד זוהר השמש, שערו הבלונדיני נצנץ.
קרני השמש האירו את העיר במלוא הדרה. בשעת בוקר זו, האנשים כבר החלו בעבודתם. מתוך ארובות המבנים, עשן שחור התפזר באוויר. רעשי נפץ ודפיקה הגיחו מתוך בתי המלאכה השונים. צעקות, רובן של מוכרים אשר ניסו לגרום לאנשים לבחור בסחורתם הדהד מכל עבר. דוכנים של מזון מהיר ושתייה הוצבו כל מספר סמטאות והציעו מעדנים טעימים. העבודה סימלה את מעמדה של כל משפחה, מי שהיה מוכר בעיר בזכות העסק שלו, צבר מוניטין ואהדה. וככל שהצלחת יותר, כך המעמד שלך בקרב האנשים עלה.
קיליאן סרק כל מבנהד שהם עברו לידו. הם נבנו מאבן שנחצבה ישירות מההר הניצב בחלק הצפוני של העיר. לא היה סידור אחיד בסמטאות, חלק הכילו יותר בניינים, אחרות המעיטו בהם בהם, אך כולן נבנו בצורה צרה, ללא אפשרות של כלים רחבים לעבור בהן. הכרכרות היחידות שיכלו לנוע בסמטאות היו אלו שהובילו את שפכי הביוב, ואת גלילי חיות החווה אל עבר המשרפות.
הדרך אל מקדש הקסם, לשם סאן לקח את קיליאן, עברה דרך כל ארבעת הרבעים השונים. לא היה הבדל בין המבנים בין רובע לרובע, אך הריחות, הרעשים, ואפילו הבגדים של האנשים, השתנו. מהמכנסיים הצמודות, אל חצאיות ושמלות קצרות. מרעשי תיעוש, אל שקט החוות, טחנות הרוח והמים, ועיבוד של הקרקע. הבתים השלימו זה את זה, כשכל בית התמקד בסוג מסויים של עבודה. בית האש היו הפועלים, כשבית המים עסק בכל הקשור אל שימוש באוקייאנוס שהקיף את האי. בית האוויר התעסק בהפקת אנרגיה מהרוח, ובית האדמה עיבד גידולים וגידל חיות משק שונות. המשותף לכולם היו דוכני המזון והשתייה, כשכל אחד הציע מאכלים ומשקאות אחרים.
קיליאן הבחין כי סאן נעצר פעמים רבות ושוחח עם אנשים שונים. בנוסף לא יכול היה שלא להתעלם כיצד הבנות בעיר עקבו אחריו בעיניהן ונמסו מהחיוך שלו. הוא לא האמין שכל כך הרבה אנשים הכירו את אח שלו, ואף קינא בכך שהם קיבלו יותר יחס ממנו.
כחלק מכללי הנימוס שסאן החדיר בו, הוא לא פצע את פיו בזמן שמבוגרים יותר שוחחו ביניהם והקפיד לעמוד מאחורי אחיו הגדול. הוא שמח כאשר מדי פעם השיחה גלשה לעניינים משפחתיים והוא הוזכר, יחד עם שם אביהם.
קיליאן מעולם לא חווה את העיר בצורה שכזו. הוא היה צמוד לאמו במשך רוב שעות היום ולפעמים היא הסכימה שהוא ייצא לשחק בסמטאות הסמוכות לביתם, אך גם זה קרה כבר בשעות שבהם הרעשים נדמו. הוא לא אהב לשחק עם הילדים האחרים, במקום זאת העדיף פשוט להתבונן דרך החלונות אל תוך בתי העסק ולצפות בסוף היום כיצד העובדים השונים נהנים מפירות ההצלחה שלהם. ולמרות ההנאה שלו בלזכות לראות כיצד כל מבנה שכזה ננעל בסוף היום, הרצון העז ביותר שלו היה להגיע אל מקדש הקסם, שם סאן שהה כל היום שלו והתאמן. משאלה זאת, עמדה להתגשם היום.
סאן וקיליאן חצו את העיר והגיעו אל הסתעפות של שבילי אבן. היער הקיף את העיר מסביב ושימש כמגן מפני תוקפים. בני האדם הראשונים יצרו הצמחייה השונה ונתנו לה מודעות. מאז ועד היום, כל מי שניסה לתקוף את האי, נאלץ להתמודד מול עצים ושיחים קוצניים אשר היו לא פחות חזקים מהכשפים, ששמרו בעצמם על האי.
ההר הניצב בחלקו הצפוני של האי כונה הר " מוקאר". היו מספר שבילים שהגיעו אליו מן העיר, כשכל שביל הוביל אל נקודה מסויימת בו. במרגלותיו נבנתה רחבה אדירה, שם היו נמסרות הודעות לכלל תושבי העיר. בפסגות התחתונות, ישבה המועצה. אוסף של מאה ועשרים גברים ונשים, שהובילו את ההנהגה הכללית והחליטו בנושאים שונים הקשורים אל הבתים, הצבא, ונוספים. מלבד אלו, היו ארבעה מובילים, אחד לכל בית אשר תכלל את כלל ההחלטות וההצעות של אותו בית. מעליהם, בפסגה העליונה, ניצבו שני המבנים החשובים ביותר – מקדש הקסם והזירה.
הזירה הייתה מקום התכנסות מרכזי עבור אנשי העיר. על מנת להכריע מינויים לתפקידים מסויימים, הדרך היחידה שבה ניתן היה להוכיח כי מי שעתיד להיכנס לתפקיד ראוי מספיק, הייתה להביס בקרב את קודמו. אם הוא היה מפסיד, המינוי היה נדחה. מלבד זאת, המקום שימש למטרות אימונים וקרבות ראווה.
מקדש הלוחמים התחבר ישירות אל הזירה. המקום שימש כביתו של המאסטר של האי, מי שנחשב ככשף החזק ביותר והדרג הלוחם הבכיר ביותר, אפילו יותר מהגנרל. התפקיד של המאסטר כלל אחראויות שונות. הוא אימן את הכשפים השונים מגיל צעיר, עד לרמת ידע בסיסית. משם, מי שהחליט להמשיך להוות חלק ממערך הלוחמה, או שנכפה עליו החלטה זו, יכול היה להתייעץ אצל המאסטר כיצד לשפר את יכולות הקסם שלו. אולם מבחינת אימונים היה עליו לבצע אותם לבד, ורק במבנים שקיבלו היתר לאימוני לוחמה. אלו היו בעיקר מחסני חירום לאכול, מים וביגוד. על אף כך, המאסטר יכול היה להשאיר תלמידים כאלו ואחרים אשר האמין כי קיים להם פונציאל להגיע לתפקידים בכירים.
בנוסף המאסטר היה אחראי לשמירה על מגילות ההיסטוריה. אוסף של מגילות שנכתבו לפני אלפי שנים שנה, על ידי בני האדם הראשונים ותיארו את ההיסטוריה האנושית, והעולמית לפרטי פרטים. כחלק מבחירה לתפקיד המאסטר היה גם מבחן היסטורי, שבו נדרש מהמועמד לשנן בעל פה כתבים.
תפקידו האחרון, והחשוב ביותר של המאסטר היה להגן על האי. הוא היה כוח ההגנה הראשון, לפני הכוחות הלוחמים, במאבק דמול כל מפגע כזה או אחר. זו גם הסיבה שהוא היה חייב להיות הכשף החזק ביותר באי, מכיוון שמי שהעז לדרוך על אדמת האי, היה עוצמתי לא פחות.
בכדי להגיע אל מקדש הלוחמים, קיליאן וסאן צעדו על גבי גרם מדרגות תלול שנע לאורכו של ההר. מאחוריהם ומלפנים היו לוחמים אחרים שעשו את דרכם לכיוון המקדש. קיליאן הבחין כי הם לבשו חלוקים זהים בבד ובצורתם לזה של סאן, רק בצבעים שונים. האבן האפורה של ההר התחלפה בצבעים עזים של ברונזה, כשמרצפות ארוכות יצרו רחבה אל מול המקדש. המבנה כולו נחצב בתוך הסלע, כשגפנים ארוכים השתלשלו מתקרתו ויצרו מה שנראה כדלת טבעית.
סאן התחיל להתקדם, אולם קיליאן נותר מאחור. המבנה האפיל על הילד. רגליו לא הסכימו לנוע לאף כיוון. הוא קפא אל מול זוהר המרצפות בעיניו.
"מה העניין?" סאן כרע על ברכו.
"זה…זה גדול…" מלמל קיליאן בחולשה. הוא השפיל את מבטו והתבונן על עיטורי הכסף שעל הברונזה. על כל אחת מהמרצפות היה ציור זהה של כדור אשר הורכב מארבעת האלמנטים הראשוניםד.
"אני יודע שזה לא פשוט, אבל אני מאמין בך", קיליאן הסט את מבטו אל חיוכו של סאן.
"אתה תהיה הכשף הטוב ביותר בעולם, לא כן?" המשיך סאן בדבריו.
קיליאן הניד בראשו לחיוב והפחד ששיתק אותו נעלם כלא היה. הרכות של מילותיו של סאן הייתה זהה לליטופים מרגיעים, והחיוך שלו הפנט אותו.
קיליאן ביצע את הצעד הראשון לכיוון הכניסה והמתין שסאן יסיט את הגפנים ויכניס אותו אל עבר מקדש הלוחמים.
המקדש מבפנים היה עשוי מאותן מרצפות ברונזה בעלות עיטורים. לא היה שום סימן שהמקום למעשה נחצב בתוך ההר וכי כל קסם חזק מדי, עלול לגרום למפולת ולסלעים אשר יהרסו אותו. ארון עשוי זהב ובו שני מדפים עם מגילות הוצב בקיר הצפוני ביותר. שם נשמרו מגילות ההיסטוריה. משני צדי הארון ניצבו מזרקות מים קטנות. ארומה נעימה שטפה את נחיריו של קיליאן. היו מספר דלתות מתכת שהובילו אל אזורים נוספים פנימיים יותר במקדש עצמו. שאר השטח היה רחבה אדירת מימדים כשבמרכזה עמד ריקודו. התקרה הייתה התנשאה לגובהד ומלמעלה מספר נוריות מילאו את המקום באור חלש.
סאן נעמד בשורה יחד עם שאר הלוחמים. קיליאן התחבא מאחור והתבונן כיצד כל השורה קדה בפני המאסטר. הוא מעולם לא ראה את ריקודו פנים מול פנים ורק שמע עליו סיפורים. בכל פעם שאחיו הגדול הזכיר אותו הוא תיאר כיצד יכולות הקסם שלו היו האדירות ביותר שפגש. הוא בחן אותו מכף רגל ועד ראש.
ריקודו היה בן מאתיים וחמישים שנה, אך המראה שלו היה כשל גבר צעיר הנושק לשישים, בדיוק כמו כל שאר אלו בסביבות גילו. שיערו היה קצר ודמה לקוצים, בצבע כסוף. עורו שזוף, כשעיניו בצבע ספיר חד. זיפים אחדים כיסו את שתי הלחיים שלו. הוא היה גבוה מכל תלמידיו בראש וחצי, כשמימדי גופו כבירים גם הם, לא דווקא משרירים אלא רק גנטיקה פשוטה. החולצה והמכנס שלבש היו בצבע אפור והיו גדולים עליו בכמה מידות.
"אני שמח לראות שכולכם כאן, בריאים ושלמים", הקול של ריקודו הדהד בכל רחבי המקדש. קיליאן נדהם מהצליל העמוק . זה היה נדמה כי בצעקה אחת ישמעו אותו בכל רחבי האי.
"ראשית, אני רוצה לברך את סאן", הוא הצביע לכיוון מרכז השורה. "היום הוא קיבל את תפקיד הקפטן כחלק משירותו הצבאי. אנחנו מצפים לראות אותך כגנרל הבא", ריקודו חייך.
סאן חייך בביישנות אל מול מחיאות הכפיים של הקבוצה.
"אין לי הודעות נוספות. קדימה, לאימונים!" הקול הנעים התחלף בנחרצות והיה נדמה כי המקום עצמו הזדעזע מהנוכחות של ריקודו.
השורה התפרקה והלוחמים תפסו לעצמם מקום במקדש והחלו לעבוד על הקסמים שלהם. היו אלה שפנו אל האזורים הפנימיים יותר של המקדש, כמו כן גם היו כאלה שפנו לזירה בשביל להתאמן בקרבות. קיליאן חזה בעשרות של קסמים שונים באותו רגע, אלמנטים שונים הנזרקים לאוויר. היו שם נציגויות מכל בית. חתיכות אדמה התעופפו מצד לצד, חול נזרק לצדדים, סופות עפר ועשן הגיעו עד לתקרה, כשאת כל אלו הקיפו להבות של אש. הוא לא הצליח להתנתק, הקסם שבה אותו.
"ומי אתה?"
קולו של ריקודו גרם לקיליאן לקפוץ במקומו. המאסטר הזקן רכן מעליו כשלידו עמד סאן.
"זה אחי הצעיר, זה שסיפרתי לך עליו."
"אההה, באמת?" ריקודו חייך. "אתה יודע שאסור להביא לכאן צופים, סאן. הדבר הזה תקף גם בשבילך", המשיך ריקודו.
"לא הבאתי אותו על מנת שיצפה", ריקודו הרים את גבתו למשמע המילים. קיליאן הבחין בקמטים שהופיעו על מצחו של המאסטר.
"בן כמה הוא?"
"חמש", השיב קיליאן בעצמו. ריקודו הסתכל עליו והתרשם מהאומץ של הילד להתערב בשיחה. הוא סימן לסאן לעקוב אחריו והשניים זזו הצידה.
"אתה יודע שרק מגיל שש הילדים רשאים להתחיל להתעסק בקסם. עד אז הם עדיין לא מחוברים מספיק לאלמנט שלהם."
"אני יודע את זה, אבל לפני שתגיד את המילה האחרונה בנושא מאסטר, בבקשה תראה את זה", סאן ניגש אל קיליאן ולחש באוזנו דבר מה. ריקודו בחן את המתרחש והופתע כאשר הילד הקטן הושיט את כף ידו קדימה כשהיא פתוחה. הוא ידע איזה קסם עמד להתרחש, אך הוא לא האמין שקיליאן יצליח לעשות זאת.
"להביור!" הכריז בהתלהבות קיליאן
מתוך כף היד של הילד הקטן נורה זרם של אש קדימה. הוא היה קטן מאוד, ואחרי מספר קטן של מטרים כבר נעלם. הוא התאכזב מכך שהעוצמה של ההתקפה הייתה כה נמוכה ושהיא נעלמה אחרי מרחק כה קצר. לעומתו ריקודו נדהם מהמחזה. המאסטר לא האמין כי ילד כה קטן הצליח לבצע מתקפה שכזו. האלמנט של הילד נקבע בלידה, אך עד גיל שש, הם רדומים לרוב.
"קיליאן, האם אתה יודע מהם אלמנטים?" ריקודו כעת התקרב אל הילד. ההוא רק הניד בראשו לשלילה.
"אלמנט הוא כוח שניתן לכל אדם ואדם, ובעזרתו אנחנו עושים את הקסם שלנו", טיפות של מים החלו לזלוג מתוך כף ידו של ריקודו והתחברו לכדי שובל ארוך שנגע ברצפה. "אנחנו יכולים לשלוט בכוח הזה בצורות רבות. הצורה הבסיסית ביותר…" המים עלו לתוך כף ידו והסתדרו בצורה של כדור. "היא של כדור", קיליאן בהה בכדור השקוף.
"בוא איתי."
קיליאן התבונן על סאן בעקבות דבריו של ריקודו. אחיו הגדול הניד לחיוב ונותר מאחור בעוד שהמאסטר הוביל את אחיו הקטן אל עבר אחת מהדלתות. הוא בלע את רוקו ונשם עמוקות. הוא ידע שריקודו התרשם, אבל זה יגרום לכך שהציפיות שלו מקיליאן יעלו.
"מה יש מאחורי הדלת?" שאל קיליאן בתמימות.
"זה האתגר הראשון שלך, בדרך להפוך לכשף הכי חזק בעולם", ריקודו חייך. "החדר שבפנים הוא חשוך ואפל מאוד. אתה צריך למצוא את המפתח. הדרך היחידה שבה תצליח למצוא אותו, היא רק אם תצליח לעשות כדור של אש. רק אז הוא יופיע."
הדלת נפתחה באיטיות וחשפה אפלה עמוקה. קיליאן התרחק לאחור. הוא הביט לצדדים וקלט את סאן. שני האחים הסתכלו אחד על השני, וסאן הניד בחיוב פעם נוספת תוך כדי חיוך רחב. החיוך הרגיע את הילד הקטן. הוא לקח נשימה עמוקה והתבונן על כדור המים שעדיין היה בידו של ריקודו.
"איך אני עושה כדור?"
"תחשוב על האש שהוצאת מכף היד שלך. תגיד לה שבמקום לצאת, שתהיה כדור", הסביר ריקודו.
קיליאן הקשיב לדברים במלוא תשומת הלב שלו. הוא התבונן על כף היד שלו ונכנס אל תוך החדר. הוא שקע עמוקות אל תוך האפלה, בשלב מסויים את המרצפות החליפה אדמת אבן קשיחה. היא אמנם לא הייתה מחוספספת בכדי להימנע מפציעות אך זה עדיין לא היה נעים לדרוך עליה. הדלת נסגרה מאחוריו והאור נעלם לחלוטין. רק עיני הארגמן שלו זהרו בתוך החשכה.
"אתה מאמין שהוא ישרוד את זה?" שאל ריקודו.
"אני מאמין בו", השיב סאן ושילב את ידיו.
"אני זוכר איך נבהלת מהחושך ודפקת על הדלת כדי לצאת", המשיך ריקודו את דבריו. "נראה אם הוא יהיה הכשף הצעיר ביותר ליצור כדור אש."
השניים התבוננו דרך צוהר הסורגים אל תוך האפלה והמתינו בציפייה האם קיליאן יעבור את המבחן. עברו כבר דקות ארוכות ללא שום תגובה מצד הילד. לפתע, מספר דפיקות נשמעו על הדלת.
"סאן! סאן!" צרח קיליאן.
החשכה ששררה בתוך החדר הייתה יכולה להיות הרסנית. מלבד קירות האבן שהקיפו אותך, צלילים שהגיחו עמוק מתוך ההר נשמעו פעם אחר פעם. הם היו שייכים לבעלי חיים קטנים בעיקר ולחרקים אשר הצליחו לפעמים לזחול על הקרקע.
"סאן!" קיליאן המשיך בניסיונותיו לפרוץ את הדלת. היה הבזק של אש שבקע מבעד לסורגים, זה היה ניסיון שלו לפרוץ את הדלת בעזרת הקסם שביצע קודם אך העוצמה שלו הייתה חלשה מדי.
בלית ברירה קיליאן נצמד אל הדלת. הוא היה נמוך מכדי להגיע אל עבר הסורגים. האפלה סגרה עליו מכל כיוון וצעקותיו לא נענו. הוא התיישב באיטיות על הרצפה ובהה אל תוך החושך. הלב שלו פמפם במהירות וזיעה קרה כיסתה את גופו. רעידות החלו להופיע כתוספת למצב האימה.
"קיליאן!" קולו של סאן הגיח מבעד לסורגים. "יש לך רק דרך אחת לצאת משם. תצליח במבחן!"
דבריו של סאן נשמעו כמו לחישות עבור קיליאן. הוא ניסה להתרכז רק בהן, בקול הרך של אחיו. הוא היה קרן אור בתוך החשכה. הוא התרכז אך ורק במילים והחל להסדיר את נשימתו באיטיות. הוא הושיט את כף ידו קדימה ועיניו התבייתו במרכזה. פניו האדימו מהמאמץ. להבה החלה להיווצר, עדיין לא צורה כלשהי. ביד השניה תפס בזרוע על מנת לייצב את עצמו מן הרעידות. כל שרירי גופו התאמצו אל מול הניסיון לייצב את הלהבות לצורת כדור. הוא לא היה בטוח מה לעשות ונזכר כיצד בפעם הראשונה שביצע קסם, באותו ביקור ביער עם סאן, הלההבות פרצו מכף היד שלו. קיליאן עצם את עיניו וניסה לדמיין את אותן להבות שבקעו מהיד שלו.
האש החלה להמיר את צורתה. הלהבות התכנסו אחת בשנייה והפכו לכדור של אש. קיליאן הרים את זרועו במהירות והתרכז רק בלשמר את הצורה. האור התפשט בכל החדר וחשף בפניו את מקום הימצאו של המפתח. הוא היה בתוך המנעול של הדלת. כל מה שהיה צריך הוא לסובב אותו.
קיליאן דחף את הדלת תוך כדי פסיעות איטיות. הוא יצא מחוץ לחדר עם כדור האש בכף ידו והתנשף בכבדות. מבטו התמקד ברצפה ואחרי מספר שניות הלהבות נעלמו והוא צנח על הקרקע. סאן מיהר לתפוס אותו לפני שיפול.
"כל הכבוד. זו תחילת הדרך שלך ככשף הטוב ביותר בעולם", לחש סאן באוזנו של קיליאן, וחיוך קטן של ניצחון הופיע על פניו של ההוא.