מלחמה-פרק הבכורה (סוג של הקדמה)

השמים היו בהירים והאדמה קשיחה וסדוקה, שתיי האחים הסתכלו בעינים הכחולות הזהות אחד של השני,
"אני לא רוצה לעשות את זה!" נהם לוגאן לעבר ויקטור
"אבל אני מאוד רוצה!" חייך חיוך מאיים ויקטור לעבר לוגאן ושלף את חרבו, בתגובה לוגאן שלף גם הוא את חרבו והקרב התחיל, נהמות נשמעו באוויר ושתי האחים התנפלו אם חרבות אחד אל השני, הם פצעו את ידיהם ורגליהם אחד של אחיו והדם ניתז לכל עבר אך לא שינה כלום, כל פצע שנעשה התרפא באותה מהירות וכל כאב נעלם, הקרב נמשך עד ששתי הצדדים היו מותשים ועצרו
"זה לא לוקח אותנו לשום מקום!" אמר ויקטור ועלה על האופנוע הזהוב שלו
"אתה צודק" הודה לוגאן
"אבל זה לא נגמר, אנחנו ניפרד עכשיו אבל זה לא נגמר, יום אחד אני אמצע אותך שוב ובפעם הזו אני אצליח להרוג אותך!" קרא לעברו לוגאן ועלה על האופנוע הכחול צהוב שלו. שלוש שנים ארוכות עברו מאז והאחים לא התראו, המלחמה בין בני האדם למוטציות הגיע לשיאה, המוטציות נהיו מקור לשנאה וכל מוטציה שנחשף נהרג במקום או ברח על נפשו, היחידה ללכידת מוטציות, או בקיצור יל"מ נהיו אכזריים מתמיד, לוגאן הפך למטרתם הראשית בעוד שויקטור נחבא בין הצללים כשהוא מתכנן את מותו של אחיו. לוגאן בנה לעצמו מחבוא, ביער בין העצים וכך גם ויקטור ביער אחר. יום אחד ראה לוגאן מכתב על אחד העצים ולקח אותו, היה כתוב בו
'אני בדרך אליך אחי, לסיים את המלחמה הוותיקה שלנו. כשאני אמצע איפה אתה מתחבא אני אבוא להשמיד אותך אם חרב השאמאן שברשותי, זה הסוף שלך.' שמו של ויקטור היה חתום בדם בסוף הדף הקרוע,
"כדאי שאני אמצע לעצמי צוות אם אני רוצה לנצח הפעם" מלמל לעצמו שוב לוגאן וקרא לעצמו שוב את צמד המילים 'חרב השאמאן', הוא חזר למחבואו וכתב במחשב את צמד המילים. לאחר כמה דקות חיפוש באינטרנט של העולם התחתון* מצא את זה, זו חרב חזקה שעשויה מרסיסים קוסמים שהתחברו יחד, יכולות הריפוי העצמי של לוגאן או ויקטור לא ירפאו פצע מחרב כזו.
"זה רע" מלמל לעצמו לוגאן וסגר את המחשב
"כדאי שאני אלך למצוא אותם, את המוטאנטים הצעירים" הוא יצא ממחבואו ועלה על האופנוע שלו…