מלאכי הגורל פרק 4

במבט ראשון הם נראו כמו שמאלכים אמורים להיראות: כנפיים לבנות, שריון לבן, עיניים זהובות שנראות כאילו סורקות את מי שמולם ומבט רציני על פניהם."אל תדבר" קאירה הזהירה אותו."הם לא אוהבים שמפריעים להם באמצע הדיווח"."אין בעיה" אביעד אמר."ועל איזה דיווח אנחנו מדברים פה?".
"אספר לך בהמשך" היא אמרה ופנתה אל שני המלאכים, שכרעו ברך מולה."לא הצלחנו להשמיד את השדים שמורגנה שיחררה" אמר אחד מהם.
"אני מבינה" קאירה אמרה. אביעד כמעט שאל מי זאת מורגנה אבל נזכר שהיא אמרה לו לא לדבר."ואנחנו רואים גם שאת בסדר. לרגע חשבנו שהמלאכית העליונה הולכת להרוג אותנו בגלל שמורגנה הזאת העיפה אותך לכדור הארץ" אמר המלאך השני."אם רק אפשר לשאול איך שרדת?"
"על זה אתם יכולים להודות לבן האנוש שלידי" קאירה פנתה אליו.
"אביעד, תכיר את מאסטר רגו ומאסטר רפאל, שני השומרים שלי.
"נעים להכיר אותך" רפאל הושיט את ידו וכשאביעד לחץ אותה התחושה הייתה כמו של יד אנושית. רגו שם לב לחצי תליון שעל צווארו."זה לא-" הוא התחיל לומר."החצי השני של הדסטני אמיולט?".
"כן" היא אמרה
."מה זה הדסטני אמיולט?" אביעד שאל.
"חפץ רב עוצמה שביכלותו ליצור ולהרוס כל דבר או לכל הפחות היה מסוגל לפני שהפרידו אותו לשני חלקים" אמרה קאירה ונגעה בחצי תליון שעל צווראה."אז מה שיש לך זה אחד וזה-" הוא לקח את החצי תליון שעל צווארו "החצי השני?"."אכן" אמר רגו."זה התפקיד של מלאכית הגורל להבטיח ששני החלקים לא יפלו לידים של מלאור"."מלאור?" שאל אביעד. הוא זכר את השם מהפלאשבק שהיה לו."המלאך הנופל הראשון" אמרה קאירה.
"ומורגנה? היא המשרתת שלו אני מניח" אביעד אמר.
"אכן" רפאל אמר."מה שמביא אותי לשאלה של איך שרדת אותה לבדך" הוא שאל את קאירה."האמת שאביעד עשה את העבודה" היא אמרה."הוא זה שזימן עליה חרבות ענקיות משום מקום והפיל עליה מטאור ענק".
"מעניין" אמר רגו."בן אנוש שמביס מלאכית נופלת"
"אם כל הכבוד היא לא הראשונה" אמר אביעד."בהשוואה ליצורים האחרים שנלחמתי בהם היא לא היתה קשה במיוחד"
"אל תזלזל בה" אמר רפאל."מי זלזל?" אביעד שאל.
"התליון פשוט פורר אותה לאפר" הוא אמר ושני המלאכים נדרכו."לא אמרת שהחצי שלו פעיל" רגו פנה אל קאירה."אה כן. בקשר לזה-" היא התחילה אבל אז רעם נשמע ושער החל להתערבל כמה מטרים מהם."כדאי שנדחה את זה לאחר כך" אביעד אמר."יש לי הרגשה ש-" מהשער נורה לעברו כדור אש שחור. הוא ישר זימן חרב והדף את כדור האש."שמורגנה הזאת לא גמרה איתנו" הוא המשיך. מהשער יצאו חמישה מלאכים נופלים ודמות אחת שנראתה כמו הכלאה בין מלאך לשד."ברור שלא" השדה אמרה. "אף אחד לא חומק מהישג ידה של מורגנה!"

המלאכים הנופלים שלפו חרבות. רגו ורפאל שלפו את החניתות שלהם."אין צורך לזה" אמרה מורגנה."אני מעונינת רק בבן האנוש"
"דבר ראשון: השם הוא אביעד" הוא אמר.
"דבר שני: נראה ששכחת מה קרה בפעם הקודמת שנלחמת בי"
"נו באמת" היא אמרה."התליון קצת הפתיע אבל אל תסמוך על הטריק ההוא שוב"
מורגנה שלפה חנית שחורה ונעצה אותו בקרקע.
"מצטערת אבל אם את רוצה אותו תצטרכי לעבור אותי" קאירה אמרה וסימנה לשני המלאכים הלבנים
מורגנה נאנחה."את באמת רוצה למות אה?" היא שאלה.
"כי את יודעת טוב מאוד מה היה קורה אם בן האנוש לא היה מתערב"
"זה לא יקרה שוב" קאירה אמרה."אני חושבת שכן" מורגנה העיפה מבט לעבר המלאכים השחורים והנהנה. המלאכים השחורים הסתערו רק כדי להיתקל בחומה של אנרגיה זהובה."מה קרה?" שאל אביעד.
"אמרת שאת רוצה אותי לא?"
"אכן אבל קאירה שינתה את דעתי" היא אמרה."אני אתן לנופלים האחרים לטפל בה ובשני השומרים שלה בזמן שאראה לך אישית את כוחה של מלאכית שדה!" היא הסתערה עליו