מלאכי הגורל פרק 3 זיכרונות מהעבר חלק 2
"אנרגיה קוסמית?" אביעד שאל."כן" היא אמרה."ההתעוררות של הכוח שלך הייתה מוקדמת מידי. מלאור ישלח את מבשריו אחריך" קאירה החלה להתהלך בחדר בדאגה.
"מלאור?. מי זה?" הוא שאל."שליט המלאכים הנופלים" היא אמרה."אוקי. קודם אני מגלה שקסם קיים ועכשיו יש גם מלאכים נופלים? אביעד אמר."אגב למה את מתכוונת כשאמרת שהכוח התעורר מוקדם מידי?".
"הכוח לא היה אמור להופיע עד שתהיה בן 16 אבל אני מניחה שכבר מאוחר מידי לשנות את מה שקרה" קאירה אמרה."יש רק דרך אחת למנוע נזק נוסף. אתה חייב לבוא איתי לארץ המלאכים שם תוכל ללמוד לשלוט בכוח שלך"."מאוחר מידי לזה!" שער שחור התערבל באוויר בכניסה לחדר ודמות שחורה יצאה ממנו. הוא לבש שריון בצבע שחור ושערו היה באותו הצבע. עורו היה לבן חיוור ומגבו יצאו שני כנפיים שחורות ענקיות."אני אנחש שאתה מה שנקרא מלאך נופל" אביעד ניחש.
"אכן" המלאך הנופל אמר. "תתרחק ממנו" קאירה זימנה משהו שנראה כמו חצי קמע ."אל תגרום לי לענוד את הקמע ולשלוח אותך לתהום שממנו באת".
"מפחיד מאוד" גיחך המלאך הנופל."כוחו של מלאור מגן עליי מהטריקים של ליגת המלאכים".
"לא מהאחד הזה" היא ענדה את החצי קמע על צווראה. הבזק של אור אדום האיר וכשהוא דעך גם לקאירה היו כנפיים ושריון אם כי שלה היו בצבע אדום. המלאך הנופל חייך ונקש באצבעו. ערפל שחור התפשט בחדר והדלת שמאחוריו נסגרה
"עכשיו אתם שניכם במימד של הנופלים" הוא אמר ושלף חנית."אף מלאך לא יוצא מפה בחיים"
"נראה לגבי זה" קאירה זימנה חרב והסתערה עליו. היא הניפה את חרבה אבל המלאך הנופל חסם את המכה והצליף בחניתו. חוד החנית שרט את השריון שלה. היא נסוגה צעד אחורה ותקפה שוב. הפעם היא הצליחה להתחמק מהחנית, לנעוץ את החרב ברגל שלו ובזמן שהוא צעק בכאב בעטה בו וריסקה אותו על הקיר. הוא קם בכבדות והצמיד אצבע למקום הפגיעה מהחרב. הפצע נסגר.
"תצטרכי להתאמץ יותר בשביל להביס אותי" המלאך הנופל כיוון אצבע לעברה וירה כדורי אש. קאירה זימנה מגן וחסמה את כדורי האש."זה הכל?" היא שאלה ואז החרב שלה הפכה לחנית וירתה קרן של אש להוטת על המלאך הנופל. הוא בתגובה העלה סביב עצמו מגן אנרגיה.
"כמה צפוי" הוא אמר."מלאור ישמח מאוד כאשר אביא לו את ראשך".
"זה לא יקרה לא היום ולא אף יום" היא אמרה.
"את בטוחה בזה?" המלאך הנופל חייך
אביעד שם לב שהערפל מתגבש ויוצר מלא להבים שריחפו בחדר סביב קאירה
המלאך הנופל סגר את ידו ולהב אחד ננעץ לקאירה ברגל.
"קל מידי" הוא אמר וכל הלהבים נורו לעברה. באותה שניה היד של אביעד שוב זהרה ומערבולת של אנרגיה הקיפה את קאירה ושרפה את החרבות."מצטער אבל הדבר היחיד שהולך לקרות עכשיו זה השמדתך מלאך נופל" אביעד אבל אבל כמו בפעם הקודמת הקול לא היה שלו. מערבולת האנרגיה הסתחררה מהר יותר ובסופו של דבר התפוצצה בגל אנרגיה ששרף את המלאך הנופל עד שלא נותר ממנו שום דבר. המערבולת התפוגגה והוא איבד את ההכרה לא לפני ששמע את קאירה קוראת בשמו
-בהווה-
"עכשיו אני נזכר" הוא אמר."אחרי הקרב ההוא איבדת את הזיכרון לטווח קצר ככה שלא זכרת שום דבר ממה שקרה" קאירה אמרה."חשבנו שעדיף שיישאר ככה עד מה שקרה לפני שבועיים" הוא קלט שהיא מדברת על הפיצוץ שהשמיד את הבית שלו."אז את אומרת שהפיצוץ נגרם על ידי הכוח שלי?" הוא אמר."יכול להיות שמה שקרה שם הפעיל את הכוח שוב" אמר מר וודלוביץ."אז מה עכשיו?" הוא שאל. רעם נשמע מבחוץ."אולי כדאי שנדחה את זה לאחר כך" קאירה פתחה את הדלת וראתה מערבולת שחורה שממנה יצאו שתי דמויות שנראו כמו המלאך הנופל מהחיזיון רק עם שריון לבן וכנפיים באותו צבע."מוסכם" אביעד אמר
תגובות (2)
אביעד מוסיף לעצמו עוד יכולות ועוד זיכרונות!
ריג'קטים:
וירתה קרן של אש להוטת על המלאך הנופל.
– אש לוהטת
וראתה מערבולת שחורה שממנו יצאו שני דמויות שנראו כמו המלאך הנופל מהחיזיון רק שם שריון לבן וכנפיים באותו צבע.
– וראתה מערבולת שחורה, *שממנה* יצאו *שתי* דמויות, שנראו כמו המלאך הנופל מהחיזיון, רק *עם* שריון לבן וכנפיים באותו צבע.
סיפור מדהים